אנרגיה מתחדשת, גז טבעי ובזבוז משווע של כספי מדינה
בזמן האחרון עלו דיוני הועדה "לבחינת מדיניות משק הגז הטבעי" לכותרות לאור דיון שהתקיים בוועדה ועסק בין היתר בכמות הגז שניתן לייצא מישראל. לכאורה עבודת הוועדה אינה קשורה למדיניות האנרגיה המתחדשת של ישראל, אולם למעשה הקשר הוא הדוק, והתנהלות הממשלה גורמת לבזבוז כספים ומשאבים משווע.
כדאי לשים לב שבהתאם לרוח התקופה נוספה לשם הוועדה סיפא "וחיזוק הביטחון האנרגטי", זאת לאור ההבנה כי אבטחת האספקה של אנרגיה וחשמל לתושבי המדינה אינה מובנת מאליה. אולם למרבה הצער דיוני הוועדה מתמקדים בכמות הגז הטבעי שתהיה זמינה בפוטנציה ומתעלמים מבעיות אספקה בפועל של האנרגיה בעת משבר. גם בהקשר הזה לאנרגיה המתחדשת יש קשר קרוב לא פחות להבטחת רציפות אספקת האנרגיה לתושבים.
לשריפת גז טבעי לצורך ייצור חשמל ואנרגיה של חום יש השלכות סביבתיות שליליות לא מועטות. בראש ובראשונה השריפה תורמת לזיהום האויר הפוגע בבריאות התושבים. כמו כן, הסתמכות על גז טבעי מחייבת הכנת גיבוי בסולר למצב חירום או תקלה, שלא רק מזהם פי כמה, אלה גם בעצם אגירתו מסכן את הסביבה, ובעיקר את מאגרי מי התהום בארץ. לבסוף לשריפת הגז יש תרומה להגדלת גזי החממה באוויר ולהתחממות כדור הארץ ושינוי האקלים. גם לדליפות הקיימות במערכת האספקה של הגז השלכות דומות על ההתחממות. לפיכך עדיף להשתמש באנרגיה מתחדשת – בארץ בעיקר מהשמש – לצורך הפקת אנרגיה. עם זאת, המעבר לאנרגיה מתחדשת בארץ מדשדש, ואנחנו נמצאים בסוף 2024 עם כ-14% בלבד של חשמל מתחדש.
למעבר לאנרגיה מתחדשת השלכות כלכליות, שהיום כבר ברור שהן חיוביות, שכן עלות האנרגיה המתחדשת והאגירה הנדרשת בצידה תחרותיות לעלות הגז הטבעי בישראל, הנשמרת באמצעות רגולציה באופן מלאכותי נמוך. אולם לעלות הנמוכה הזו יש גם צדדים שליליים – למשל היא מעודדת בזבוז ומצמצמת את החיסכון באנרגיה. בעיה נוספת היא הצמצום בהכנסות המדינה הפוטנציאליות מיצוא הגז.
בדיוני הוועדה הוצגו תחזיות השימוש בגז טבעי ב-25 השנים הקרובות. על פי הערכות שמרניות גסות שערכתי בהסתמך על נתוני התרחישים השונים של הביקוש שהציג משרד האנרגיה, ניתן על ידי מעבר מואץ לאנרגיה מתחדשת לחסוך כ-100 BCM (יחידות כמות של גז טבעי), שמשמעותן הכלכלית היא הפסד הכנסות מדינה של כ-5 מיליארד דולר, והפסד תוצר בערך כפול מזה. המשרד להגנת הסביבה ביצע גם הוא הערכה כזו ומעריך את החיסכון האפשרי בכ-50% יותר מההערכה שלי. בשפה פשוטה הברורה גם ללא הערכות מלומדות – שריפה של גז טבעי בשעות שבהן ניתן היה לייצר את האנרגיה מהשמש היא בזבוז משווע של משאבים וכספי מדינה. הגז הזה יכול להיות מנוצל לייצוא המגדיל את הכנסות המדינה וכן להאריך את משך התקופה בה ניתן לקיים משק מבוסס מתחדשות בגיבוי גז טבעי מקומי וזול.
למדיניות עידוד השימוש בגז יש השלכות שליליות גם על בטחון אספקת האנרגיה, בעיקר בשני היבטים. האחד הוא שכדי לקיים משק מבוסס אנרגיה מתחדשת בטכנולוגיות המוכרות היום נדרש גיבוי בגז טבעי – בעיקר לימי החורף בהם יש פחות שמש. מדיניות המעודדת בזבוז הגז תגרום בעתיד למחסור בגז שיקשה על קיום משק מבוסס מתחדשות. ההיבט השני הוא ששימוש בגז רגיש מאוד לבעיות אספקה, אם בשל תקלות באסדות, או בעיות בטחון הקשורות בצמתים המרכזיים במשק מבוסס גז טבעי כגון תחנות הכוח או צמתי רשת החשמל העיקריים. שימוש באנרגיה מתחדשת הוא מבוזר בטבעו, ומאפשר, בניהול אנרגיה נכון, אספקת חשמל מקומית גם בעיתות חרום כאשר הרשת הארצית אינה זמינה.
נדרש כי הוועדה "לבחינת מדיניות משק הגז הטבעי וחיזוק הביטחון האנרגטי" תורה לממשלה לשנס את מתניה, לחבר בין הגורמים השונים בתוכה, ולהכין במהירות תכנית להגעה ל-60% ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת ב-2040, תוך חיסכון מקסימלי בצריכת הגז הטבעי. רק בניית תכנית סדורה כזו כעת תשכנע את כל השחקנים במשק כי המעבר לאנרגיה נקיה הוא עובדה קיימת המתרחשת במציאות, כך שכולם ירתמו ויאפשרו את מימוש השינוי העמוק והחשוב הזה, הן לבריאותנו, הן לביטחוננו, והן לרווחתנו הכלכלית.
ד"ר גדעון פרידמן הוא CTO בקרן השקעות בתחום האקלים - נט-זירו ולשעבר המדען הראשי במשרד האנרגיה
