המשימה: רמטכ"ל שיידע לשקם צבא, למרות הממשלה
המשימה: רמטכ"ל שיידע לשקם צבא, למרות הממשלה
היקף המשימות של מפקד צה"ל הבא עצום: זה מתחיל בזירות פעולה מרובות, ממשיך באתגרים תקציביים ואסטרטגיים ומגיע עד להחזרת השליטה על החיילים בחזית. והכל תחת ממשלה שמטרתה העיקרית לצאת נקייה ממחדלי 7 באוקטובר. המועמד המוביל: מנכ"ל משרד הביטחון האלוף אייל זמיר, שהפסיד את התפקיד להלוי
אם משימת העל של שלוחו של ראש הממשלה בנימין נתניהו למשרד הביטחון, ישראל כ"ץ, היתה להביא לסיום כהונת הרמטכ"ל הרצי הלוי, הרי שאתמול הוא יכול לסמן לעצמו וי במחברת שלו. הלוי יפרוש מתפקידו ב־6 במרץ, כשכבר התחייב להציג לכ"ץ עד סוף החודש את תחקירי צה"ל על מחדליו ב־7 לאוקטובר.
השבועות הקרובים יתאפיינו בדריכות של המערכת הצבאית לקראת ההכרעה על זהות הרמטכ"ל הבא. בהתחשב בכך שכ"ץ הוא שליחו ועושה דברו של ראש הממשלה במשרד הביטחון, הרי שאת ההחלטה יקבל נתניהו בעצמו, שבשונה מהלוי כלל לא מוכן להכיר באחריותו למחדל הנורא בתולדות המדינה.
המועמד המוביל להחלפת הלוי בפיקוד על צה"ל הוא מנכ"ל משרד הביטחון האלוף (במיל') אייל זמיר. הוא התמודד בעבר על הרמטכ"לות מול הלוי והפסיד. עם כינון הממשלה הנוכחית מינה שר הביטחון לשעבר יואב גלנט את זמיר למנכ"ל משרדו. כשכ"ץ החליף אותו, זמיר הודיע על התפטרות אך התרצה וחזר בו מצעד זה לבקשת שר הביטחון החדש. מאז, הוא נתפש כמי שמתחמם על הקווים לקראת ההסתערות על התפקיד, שלא מונה אליו לפני כשנתיים בידי מי שהיה אז שר הביטחון בני גנץ. מולו יתמודד סגן הרמטכ"ל האלוף אמיר ברעם, שבחודש הבא יסיים לבקשתו את תפקידו. אפשר שרשימת המועמדים תכלול גם את מפקד פיקוד צפון, האלוף אורי גורדין, ומפקד פיקוד העורף רפי מילוא.
אם יתממשו ההערכות הרווחות במערכת הביטחון, לפיהן זמיר הוא בעל הסיכויים הטובים ביותר להתמנות לרמטכ"ל הבא, הרי שמהלכיו מהשנה האחרונה מבטאים את הצבא שעליו יפקד על פי רוחו ותפיסתו. זמיר מאמין שצה"ל צריך להיות צבא גדול, באופן מובהק. מימוש תפיסתו קיבל בשנה האחרונה ביטוי ברכש חסר תקדים בהיקפו במסגרת בניין הכוח הצבאי — ועוד טרם מפקדיו השלימו את תחקירי המלחמה. פרט להזמנות של מיליארדי דולרים מהתעשיות הביטחוניות, שהוא שחרר מתוקף סמכויותיו כמנכ"ל משרד הביטחון, הוא גם צרב במערכת את הגישה להעדיף ייצור ישראלי כברירת מחדל בכל תהליך רכש מתוכנן. גישה זו מגיבה על איומי החרם והגבלות באספקת נשק לישראל מצד מדינות בעולם, גם ידידותיות בדרך כלל, על רקע המלחמה.
החזרת אמון הציבור בצבא
ובלי קשר לזהות הרמטכ"ל הבא, רשימת האתגרים הסבוכים והמשמעותיים שמונחים לפתחו ארוכה ועמוסה לעייפה ונראה שכולם גם יחד יכולים להתחרות ברמת הבהילות שלהם לקבלת מענה. אחרי שנה ורבע של מלחמה רב־זירתית, צה"ל שחוק ודורש שיקום עמוק ויסודי, על רקע טראומת 7 לאוקטובר, שעוד תלווה אותו עשרות שנים קדימה. מלאכת השיקום שהרמטכ"ל הבא יידרש להתניע קשורה בראש ובראשונה באמון בצבא לאחר שלא מילא את מהותו הבסיסית להגן על אזרחי ישראל, שבמשך שעות ארוכות ב־7 לאוקטובר נטבחו בידי חמאס.
הצלחותיו המבצעיות מאז, פגיעה ביכולות של חזבאללה בלבנון וחיסול מנהיגו חסן נסראללה לצד פגיעה נרחבת בחמאס וחיסולו, במקרה, של מנהיגו יחיא סינוואר, לא יכולות לפצות על מחדליו הרבים ועל אובדן השליטה של מפקדיו, שהתבטא במשמעת רופפת להחריד בקרב חיילים בחזית, ובאופן שסתר לחלוטין את רוח צה"ל וערכיו. תופעת הפאצ'ים של המשיח על מדיהם של רבים מהם היתה רק סימפטום של בעיה עמוקה הרבה יותר.
אם הלוי מגיע אל הישורת האחרונה בכהונתו המקוצרת כרמטכ"ל כ"ברווז צולע", עד כמה שעצוב ועגום להצמיד הגדרה כזאת למפקד צה"ל, הרי שהחיצים שהפכו אותו לכזה נורו מצד הדרג המדיני והפוליטי. מתחילת המלחמה ראש הממשלה, שריו ושותפיו הקואליציוניים מהימין הקיצוני־משיחי התנהלו בעוינות מופגנת וחסרת תקדים כלפי הרמטכ"ל ומפקדי הצבא, באופן שנועד לקעקע את מעמדם ולהטיל על כתפיהם בלבד את המחדלים שהובילו למלחמה. וזאת, תוך התחמקות מלקיחת אחריות וסירוב עיקש להקים ועדת חקירה ממלכתית.
הרוח הרעה מצד הקואליציה כלפי צה"ל התבטאה גם בהסתה כלפי הפרקליטה הצבאית הראשית האלופה יפעת תומר ירושלמי על כך שהורתה למצ"ח לחקור חשד להתעללות של חיילי מילואים באיש חמאס. פרשה זו הובילה גם לפריצה חסרת תקדים של פעילי ימין קיצוני לבסיס שדה תימן בדרום, בהשתתפות השר לשעבר עמיחי אליהו וחברי הכנסת צבי סוכות וניסים ואטורי, ובהמשך גם לפריצה לבסיס בית ליד.
כשהרמטכ"ל הבא ילמד למצוא שפה משותפת עם הממשלה שמונהגת בידי חמקן כפייתי מכל בדל של אחריות כמו נתניהו, הוא יצטרך להעמיק בדו"ח הוועדה לבחינת תקציב הביטחון, שהגיש לא מכבר היו"ר שלה יעקב נגל. המלצות הוועדה מדברות על הגדלת תקציב הביטחון ב־133 מיליארד שקל במתווה רב־שנתי על פני עשור מבלי להגדיר את מקורות המימון לכך.
צה"ל עומד לפני משבר חריף בכוח אדם שמתאפיין בקושי גובר בהשארת כוחות מקצועיים איכותיים בשורותיו, שנשחקים מהמלחמה המתמשכת ומתפתים לעזוב לטובת תפקידים ומשרות בשוק האזרחי. ברקע עומדות התוכניות המתמסמסות לגיוס חרדים, כשכ"ץ הניח מתווה שפוטר את הגיוס של רובם לפחות עד 2033. וזאת, תוך התעלמות מוחלטת מצרכי כוח האדם של צה"ל הנובעים מהמלחמה וריבוי האתגרים שלפניו.
כל אלה מתרחשים בשעה שהצבא כמעט כורע תחת נטל המשימות, שנובע מהצורך הדחוף להבטיח את ההגנה על תושבי הצפון שאמורים להתחיל ולשוב לבתיהם החל מהחודש הבא, לשקם את אמונם של תושבי עוטף עזה בכוחותיו, להרחיב את היערכותו בגבול הסורי בעקבות קריסת משטר אסד, לאבטח את הגבול הארוך עם ירדן שעדיין לא נמצאו מקורות לעיבויו ובנייתו מחדש, בסכום שמוערך ביותר מ־5 מיליארד שקל. עד כה הוקצו רק כמה עשרות מיליוני שקלים לתחילת תכנון הגדר המזרחית.
על כל אלה יש להוסיף גם את גורמי הימין הקיצוני, שמנסים להבעיר את השטח ביהודה ושומרון, ומכבידים מצדם על הצבא העמוס ממילא, כפי שאירע שלשום בערב כשעשרות רעולי פנים יהודים נכנסו אל הכפרים הפלסטינים פונדוק וג'ינספוט הציתו מכוניות, מבנים והשחיתו רכוש. וזאת, לאחר שלפני כשבועיים נרצחו בסמוך שלושה ישראלים בפיגוע ירי.
קשה לנתק את ההתפרעות האלימה והמסוכנת בפונדק, שבה נפצעו שני יהודים מירי של שוטר, מההחלטה השנויה במחלוקת שקיבל כ"ץ בסוף השבוע האחרון, לבטל את צווי המעצר המינהלי של חמישה פעילי ימין קיצוני כדי לרצות את חבריו לקואליציה, שהתרעמו על עסקת החטופים מעזה.
יכולתו של הרמטכ"ל הבא לשקם את צה"ל ולהכין אותו למלחמה הבאה, תוך התבוננות עמוקה על איראן שנמצאת במרחק נגיעה מהשגת יכולת גרעינית צבאית, תהיה כרוכה בראש ובראשונה בעצירת העוינות של הממשלה כלפי הצבא. הממשלה מצידה תהיה חייבת לספק לצבא בהירות תקציבית בנוגע להשגת ההתעצמות שלו בשנים הקרובות. ההמלצות של נגל, שאליהן נשאו ראשי מערכת הביטחון את עיניהם בחודשים האחרונים, לא מספקות את הבהירות המתבקשת.
