פרשנות״לא ידעתי״: בניגוד לנתניהו, לשופט עמית ניתן להאמין
פרשנות
״לא ידעתי״: בניגוד לנתניהו, לשופט עמית ניתן להאמין
מי שימונה בעוד כמה ימים לנשיא העליון נתפס בידי שר המשפטים כשופט שמאלני, אנטי ציוני שפוגע בביטחון המדינה. המיסגור הזה מספק את התחמושת למלחמת החורמה נגד יצחק עמית
נדל"ן, מסתבר, הוא התחום שבו נחשפות ה"שחיתויות" לכאורה של יעדי מכונות הרעל. גם מול הנשיאה בדימוס אסתר חיות והתובעת בתיקי האלפים ליאת בן ארי פורסמו חשדות לעבירות בנייה. גם טרפודו של יואב גלנט מהרמטכ"לות עבר דרך עבירות בנייה. ועכשיו הגיע תורו של מ"מ נשיא העליון יצחק עמית, כמה ימים לפני מועד בחירתו כנשיא קבוע.
לפי הפרסום ב-ynet, עמית ניהל הליכים משפטיים סביב נכס שלו בת"א בשמו הקודם, גולדפריינד, מבלי לדווח על כך כנדרש לנשיא בית המשפט העליון. עלו טענות לניגוד עניינים, כאשר עמית דן בתיקים הקשורים למשרד עורכי הדין שייצג אותו ואת אחיו, וכן בתיק הנוגע לעיריית תל אביב. לפי הפרסום, עמית לא הוסיף את עורכי הדין הללו לרשימת המניעויות שלו. עוד דווח כי שופט שדן בנכס של עמית הוצע כ"מועמד השופטים" בוועדה לבחירת שופטים, בה עמית חבר.
בסיפורי הנדל"ן האלה, אלוהים מצוי בפרטים הקטנים של בירוקרטיות מתישות. וזה מאפשר לכל מי שמתעב את עמית לשפרר ולהדהד את ראיות השחיתות לכאורה. במיוחד כשטענת ההגנה המרכזית של עמית היא חוסר מודעותו וידיעתו את הפרטים. וזה מתכתב עם חוסר האמון התמידי בטענות "לא ידעתי" דומות של נתניהו למשל.
אבל יש הבדל: נתניהו רכש בדין את חוסר האמון בגלל שאיכשהו תמיד הוא זה מרוויח מחוסר הידיעה והמודעות שלו. מכך שבן דודו מייצג את טיסנקרופ, מכך שרעייתו שרה ומקורבו זאב רובינשטיין בוחשים בוואלה. לעמית ניתן להאמין בגלל ההיגיון הפשוט של הדברים – אין לו איזו טובת הנאה שתצמח לו. אין לו "יסוד נפשי" שנרתם למזימה עכורה כלשהי.
ההיגיון הזה עובר בשלוש תחנות עיקריות. הראשונה, עמית נתן לאחיו ייפוי כוח להתעסק בהליכים שנוגעים למתנה שקיבלו השניים מהוריהם - שתי חנויות ברחוב אילת בגבול יפו, שנרשמו ב-1977 על שם דב ויצחק גולדפריינד (לימים עמית). ב-2016 נתן עמית ייפוי כוח כללי-נוטריוני לעסוק באופן בלעדי בנכסים, וסביר מאוד להניח שלא עסק בכך בעצמו.
השנייה נוגעת לטענת ה"הסתרה" כביכול, טענה שמרפררת לשחיתות בגלל השימוש בשם גולדפריינד. הסיבה שבגללה מופיע עמית בהליכים השונים תחת שם משפחתו הקודם (גולדפריינד) היא שנתוני בעלי הזכויות לצורך הגשת כתבי בי-דין נלקחו ככל הנראה מנסח הטאבו, שם מופיע השופט עמית כגולדפריינד. אגב, אם עמית רצה ליהנות מיתרונות שכרוכים בשמו, אז למה שיטרח להסתיר אותו? בכל מקרה, לתגובת הנהלת בתי המשפט נמסר: "בייפוי הכוח הכללי-הנוטריוני שניתן על-ידי השופט לאחיו, נכתב במפורש יצחק עמית (ולא יצחק גולדפריינד), כך שהטענה שהשופט עמית 'הסתיר' את זהותו מופרכת".
השלישית היא המעורבות בהליכים המשפטיים שהיו כרוכים בנכס כמו תביעה לפירוק שיתוף, בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, עתירה מנהלית שהגיש היזם. בכולם הופיעו האחים כחלק מעשרות בעלי הנכס. לכן ניתן להאמין לעמית שלא הייתה לו כל ידיעה באשר לשופטים או עורכי הדין שטיפלו בהליכים, עליהם ספק רב אם בכלל ידע.
ובכל זאת כאן טמון כשל: האח חנוך, שיודע ומכיר את עיסוקו של אחיו כשופט בבית המשפט העליון, צריך היה לעדכן אותו על כל הליך משפטי שהשניים מעורבים בו מכוח בעלותם בנכסים. היעדר העדכון הזה סיבך את עמית, בלא ידיעתו, עם שופטים ועורכי דין שטיפלו בענייניו מבלי שידע על כך.
עמית נתפס בידי שר המשפטים יריב לוין ובידי חלקים בקואליציה כשופט שמאלני, אנטי ציוני ופוגע בביטחון המדינה. המיסגור הזה מספק את התחמושת למלחמת החורמה נגד מינויו לנשיא העליון. ועכשיו הוא עובר אתגר נוסף כ"מושחת נדל"ן" שנחשף, במקרה או לא, כמה ימים לפני בחירתו בוועדה לבחירת שופטים למינוי של נשיא קבוע. לוין אינו צדיק, וספק אם מלאכתו כאן נעשית בידי אחרים – בכל מקרה, הוא יעשה הכל כדי למרר את חייו של עמית עד לרגע בחירתו וגם אחריה.
