ניתוח
סוף למריחה: השופטים שמים גבול לתרגילי הדחיינות של נתניהו
השופטים קבעו עוד 14 ימי עדות במשפט נתניהו לכל היותר. את ההחלטה הזו יכלו לקבל כבר בתחילת העדות, אבל הם העדיפו לזרום ללא התוויית גבולות ומועדים בתקווה שהנאשם לא ירבה בדרישות לדחות, לעכב, להתחמק. כשיש הצדקה, וגם כשאין
מסתבר שגם לשופטים הכי סובלניים בעולם יש גבולות. גם לשופטים, שנאמר עליהם שהם מורתעים מהנאשם, נגמרת מתישהו סוללת הקשב וההיענות. וזה קרה היום בבוקר. במקום להתווכח על מספר ימי העדות, ובכמה יסתפק הסניגור עמית חדד, הם הפכו עליו את הקערה: יש לך עוד 14 ימי עדות ותחליט איך אתה מנהל אותם. באיזה קצב אתה ממשיך עם 315 פרטי התקשורת, ואיך אתה מנהל אותם לצד עדות ההגנה בתיקים האחרים, 1000 ו-2000. את ההחלטה הזו יכלו השופטים לקבל כבר בתחילת העדות, אבל הם העדיפו לזרום ללא התוויית גבולות ומועדים בתקווה שהנאשם לא ירבה בדרישות לדחות, לעכב, להתחמק. כשיש הצדקה, וגם כשאין.
והנה, הבוקר נחתה על שולחנו של ההרכב בקשת נתניהו "לקיים דיון בעניין הביטחוני בדלתיים סגורות, וזאת, ככל האפשר, בסביבות השעה 12:00. בדיון ינכחו שר הביטחון ונציג מלמ"ב... מדובר בנושא ביטחוני רגיש".
נתניהו התעקש שיש שינוי בנסיבות שמצדיק את הבקשה. "צריך לאזן בין שני צרכים: ניהול המדינה וביטחון המדינה וניהול המשפט - זה לא מאוזן!" טען, "יש שינוי נסיבות שיש להם השלכות על הקיום שלנו, על עתיד המדינה".
הפעם השופטים לא מיהרו להיבהל. הם תהו לגבי נחיצותו של כ"ץ. "מה התוספת שנקבל משר הביטחון ולא מרה"מ?", תהה השופט משה בר-עם. "שר הביטחון זה גורם פוליטי" אמרה השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, "מה בדיוק יודע שר הביטחון? אני בטוחה שרה"מ יודע לפחות את כל מה שיודע שר הביטחון. השר הוא לא הגורם המקצועי". בינתיים הגיע לאולם ראש המלמ"ב ובהפסקה הוא ידבר עם נציגי התביעה.
לצד הגבלת 14 ימי העדות הנותרים הוסיפו השופטים עוד שני "מחוללי האצה". הראשון, בניגוד לבקשת נתניהו לקצר את שבוע הדיונים ליומיים, קובע בית המשפט שהדיונים, בכפוף לחריגים, יתקיימו שלושה ימים בשבוע. השני, בית המשפט בהחלטתו היום מקדם את האפשרות לשמיעת עדי הגנה אחרים ביום שיתפנה, במקרה ששבוע הדיונים יתקצר ליומיים.
בטור על הסחבת במשפט כתבתי אתמול: "השופטים הם אלה שמופקדים על האיזון הראוי בין מנעד ההגנה הרחב לבין משימת הניהול היעיל והמיטבי של המשפט. החלטותיהם בבקשות הדחייה השונות אמורות לשרת את האיזון שבין זכות הנאשם לבין החשת משפטו לקו הסיום". נדמה שאם עד היום נטה האיזון לטובת הנאשם, מעכשיו נעה המטוטלת למחוג השני של ניהול יעיל ומיטבי יותר של המשפט. ציינתי עוד שבקשות נתניהו נשענות על משימותיו הדחופות כראש ממשלה ו"כשמדובר בנאשם מסוגו של נתניהו, עולה מיד הדמות הנכלולית שלא תבחל בשום מניפולציה כדי להתל ולתחמן. אפשר לקטלג את השופטים כתמימים או מורתעים. יש הטוענים שהם לא משליטים סמכות באולם. אבל מותר גם להניח שהם אינם רשאים לצאת מנקודת ההנחה של נתניהו "הנוכל" בבואם לבחון את בקשותיו, גם אם נשזרות בהן עילות שקריות".
החלטת השופטים קובעת היום שבחינת בקשותיו תיעשה ישירות מול גורמי המקצוע ולא רק הגורמים הפוליטיים. הנה, עוד סיבה למה חשוב שראשי מערכת הביטחון יהיו מקצוענים ולא שפוטים שנאמנים לנתניהו.
