משפט שדהההפיכה הצבאית שמבצע רה"מ נתניהו
משפט שדה
ההפיכה הצבאית שמבצע רה"מ נתניהו
ההשחרה השיטתית של הצבא בידי מכונת הרעל נועדה להפיל עליו את האחריות הבלעדית למחדל 7 באוקטובר. כך הפך נתניהו את הצבא מקונצנזוס לעוד דיפ־סטייט "שמאלני", כשבדרך רומסים אפילו את המשפחות השכולות. והעיקר ששר הביטחון מתפקד כשר לביטחון הישיבות
1. קיבוע ההשתמטות
כ"ץ מונה כדי להשתלט על הצבא למען האינטרסים של רה"מ
כבר ביום פיטורי שר הביטחון יואב גלנט ומינויו של ישראל כ"ץ היה ברור שהחילופים לא נועדו לחזק את ביטחון ישראל או להיפטר משר ביטחון כושל. הם נועדו לקבע את השתמטות החרדים. זהו היעד המרכזי, אך לא היחיד.
כ"ץ נשלח למשרד הביטחון לאותה משימה בדיוק שיריב לוין הופקד בשמה על משרד המשפטים, איתמר בן גביר על המשטרה ושלמה קרעי על התקשורת – להשתלט על המשרד ולרתום אותו לאינטרסים והצרכים של הממשלה וראש הממשלה. לא עוד שירות ציבורי ממלכתי ומקצועי שאומנם כפוף לממשלה אבל ניחן בעצמאות ויושרה מקצועיים, אלא עוד מוסד צייתן, כפוף, מפוחד, משרת. לא את הציבור אלא את הממשלה. ואלה התחנות שדרכן נגרר הצבא לבוץ ולביצה הסרוחים האלה - והפך מגוף שבמרכז הקונצנזוס הישראלי לכאורה לעוד קן צרעות שמאלני וחתרני שיש לעשות הכל כדי לגמד, לרסן, להוקיע ולהרתיע.
2. רפש מלמעלה
ברוח ההפיכה מטנפים בקואליציה בלי חשבון על "החלשת העם"
ראשית, הרטוריקה. אחד מסממניה הבולטים של ההפיכה המשטרית הוא החופש המוחלט של השרים וחברי הכנסת לגדף ולהסית נגד בכירי השירות הציבורי. כך נשפכים קיתונות של רפש על ראשם של מ"מ נשיא העליון יצחק עמית והיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה. וברוח זו גם על הרמטכ"ל הרצי הלוי וראש השב"כ רונן בר. העשבים השוטים, תרתי משמע, של מכונת הרעל מטנפים על האלופים במיל’ יאיר גולן, ישראל זיו ונעם תיבון שירדו לגיא ההריגה ב־7 באוקטובר עם הפנסיה, המדים והאקדח. ועכשיו ח"כ ניסים ואטורי, סגן יו"ר הכנסת בשבילכם, לא שולל את האפשרות לבגידה. אין גבול לרשעות, לפייק, להסתה. אבל, חשוב לזהות את התמונה המלאה – התרת דמו של השירות הציבורי נועדה להצדיק את יבבות הקורבנות השקרית על הפקעת המשילות. וזה לא רק מערכת המשפט, המשטרה והתקשורת אלא גם הצבא שבשנה האחרונה הפך לפתע גם לחלק מהדיפ סטייט.
שנית, "הסרבנות". גרירת הצבא לתוך הג'יפה הפוליטית החל בשיח הסרבנות הנבזי שלאחר ההפיכה המשטרית ונמשך בשיח האחריות שהדרג הפוליטי מנסה להדביק לו בלעדית לאחר 7 באוקטובר. לפני הטבח, אכן עלתה השאלה עד כמה לגיטימי לשרת משטר דיקטטורי. את הפצצה הזו הטיל לשיח גיבור ישראל עו"ד דוד חודק ולא רק הוא: זו אכן שאלה של מצפון אזרחי ומוסרי שהתלבטו בה אנשי מילואים ומתנדבים. חשוב להדגיש: בעיקר התלבטו, אבל לא באמת סירבו. השיח הזה שירת את התעמולה הביביסטית וסייע לה לצבוע את הצבא כאשם בהחלשת החברה וחשיפתה למתקפת חמאס.
שלישית, האחריות. הצבא גויס כשכפ"ץ של הדרג הפוליטי. נתניהו שבורח מבשורת האחריות זקוק לצבא שייקח אותה על עצמו ויפטור את "מר ביטחון" כמי שלא ידע, כמי שלא העירו אותו, כמי שלא משכו בדש בגדו. בדיוק כמו שהתנער מאחריותו לאסון המירון. אין ספק שלצבא יש אחריות ומפקדיו אכן נטלו אותה. אחריות בכל הקשור להיערכות המבצעית על הגדר, להסטת כוחות לאיו"ש, לכשל המודיעיני בזיהוי יום הדין עצמו. אבל לאחריות יש כתובת מרכזית נוספת והיא ראש הממשלה שהוביל מדיניות, קונספציה ומימון. מדיניות - להעדיף ולטפח את חמאס על פני הרשות הפלסטינית כדי לטרפד כל תהליך מדיני; קונספציה - חמאס מורתע ומעדיף רווחה כלכלית על פני תגובה שתחריב את עזה; מימון - הדולרים מקטאר שנתניהו העביר לחמאס כדי לשרת את המדיניות והקונספציה. התוצאה היא שלמחדל הנורא יש כמה אבות, אלא שנתניהו לא רוצה את הצבא כאבא־שותף, אלא כאביו הבלעדי של הכישלון.
3. הבייס השתלט
האיום בסרבנות הפך לכלי בידי הבייס הליכודי מתעב האליטות
עוד לפני 7 באוקטובר נתפס הצבא בידי נתניהו ולוין כמכשיר קפלניסטי לבלימת ההפיכה המשטרית. לכן סירב נתניהו לפגוש קצינים שביקשו לשטוח בפניו את השפעת ההפיכה על הצבא; לכן דחה לוין בבוז את תחנוניו של שר הביטחון גלנט להגמיש מעט את חקיקת ביטול הסבירות; לכן פיטר נתניהו את גלנט, בפעם הראשונה במאי 2023, בגלל שהתריע על סכנות ההפיכה לחוסן הלאומי בכלל ולחוסנו של הצבא בפרט.
כיצד נפערה תהום חוסר האמון הזה? עם מובילי המחאה נמנים בכירי ההייטק והאקדמיה. וכך זוהתה גם ה"סרבנות" הצבאית עם ה"ההיטק" של הצבא - הטייסים, אנשי המודיעין והמבצעים המיוחדים. הזיהוי הזה רק הגביר את השנאה לצבא בקרב הבייס הליכודי מתעב האליטות. במיוחד נציגי הבייס בממשלה והקואליציה כקרעי, רגב, ואטורי וגוטליב, שקיבלו מנתניהו רישיון לאש חופשית וגם תקשורת טובה בציטוט גידופיהם את ראשי הצבא. וכל זה בזמן מלחמה ולצד דיבורי הסרק של אחדות ושבט אחים־לוחמים גם יחד.
4. צבא השם
הצבא מיטלטל בין דין תורה לדין הבינ"ל, ולפיקוד תפקיד מכריע
במורד הדרך הנלוזה הזו רשמו ממשלת ומשפחת נתניהו כמה נזקים כבדים, חלקם בלתי נסלחים, לדמותו ולצביונו של צה"ל. למשל, רמיסת קודש הקודשים של השכול. בתחקיר של ספי עובדיה התברר שההנחיה לאורלי לב להפגין מול ביתה של משפחת פרקש השכולה בקיסריה ניתנה על ידי שרה נתניהו. הדיון העלוב והבלתי נגמר שמתנהל - מתיקי האלפים ועד הפעלת מכונת הרעל מבלפור - בשאלה עד כמה מודע ביבי למעללי בנו ורעייתו כבר לא מעניין.
לאחר שהקו האדום הזה נחצה מול משפחה שכולה, איבד נתניהו את התוקף המוסרי להשתמש בתואר האח השכול. וגרוע מזה, משפחות השכול שאיבדו את היקר להן מכל, איבדו עכשיו גם את החסינות ממכונות הרעל שמטווחות לכל אורך החזית – מהרמטכ"ל דרך הטייסים וסיירת מטכ"ל ועד משפחות השכול.
רמיסה נוספת היא של אמינות התחקיר הצה"לי. ושוב, בזכות התקשורת, והפעם תחקיר של רביב דרוקר ו"המקור" שחשף את הטיוח והשקר סביב הכנסת האזרח־המתנחל־הארכיאולוג החובב זאב ארליך ללבנון. הכנסה בלתי חוקית שגבתה את חייו ואת חיי החייל גור קהתי. כרגיל במקרים כאלה, חומרת הטיוח מתחרה בחומרת המעשה.
והמעשה הזה הוא בעצמו סימפטום לתהליך מסוכן שעובר על הצבא: התמסרותו למתנחלים והפיכה הדרגתית של צבא ההגנה לצבא השם. לצבא שיוצא למלחמת נקם כדי למחות את זרע עמלק. וכידוע, לפי פקודת היום של התנ"ך, אין "בלתי מעורבים" בקרב העמלקים. כולם בני מוות. את המסרים האלה מהדהדים קצינים כעפר וינטר, ברק חירם ויהודה ואך; ומהדהדים הפוליטיקאים והרבנים של העליונות היהודית שסוללים לנו את כל הדרך לבתי הדין הבינלאומיים בהאג.
הצבא מטולטל היום בין המגמות האלה לבין הבחירה בפצ"רית וביועצת המשפטית לממשלה. בין דין תורה לבין הדין הבינלאומי. בינתיים, שכבת הפיקוד העליונה בוחרת נכון, אבל אם לא תדע להדביר את המשיחיות המבעבעת מלמטה, המשיחיות הזו תדביר אותה כפי שהוכיחה את כוחה במרחבים אחרים בחיינו.
5. שר ביטחון הישיבות
במקום לפעול למען החטופים, כ"ץ מעמיק את הדה־לגיטימציה לצבא
ועכשיו יש לנו שר ביטחון שממונה בעיקר על ביטחונם של תלמידי הישיבות לבל תיפול שערה משער פאותיהם המסולסלות. שר ביטחון שמייצג את הבייס וראש ממשלתו כדי להתקוטט פומבית עם הרמטכ"ל ולהעמיק את הדה־לגיטימציה לצבא. חבל שהוא לא מזרז הקמת ועדת חקירה ממלכתית כמו שהוא מזרז את בדיקת מבקר המדינה. קודמו גלנט "חטא" לראש הממשלה בשלושת אלה: בקיום דיאלוג פומבי מכבד עם ראשי הצבא; במתן עדיפות עליונה לשחרור החטופים; בקריאתו להקמת ועדת חקירה ממלכתית. וזאת בנוסף לחטא נוסף - היותו איש מקצוע מנוסה.
כ"ץ נקי וחף לגמרי מכל ארבעת החטאים האלה. צריך רק להתפלל שבגיחת חיל האוויר הבאה הוא לא יתעקש להיכנס לקוקפיט של המטוס ולהטיס אותו. ואם כן, לפחות שייקח לצדו נווט מנוסה, נסים ואטורי או שלמה ("שהטייסים ילכו לעזאזל") קרעי.
