בג"ץ הורה למדינה להבטיח ייצוג הולם לנשים בניהול משרדי הממשלה: "אינן שותפות לקבלת ההחלטות"
בית המשפט העליון קיבל את עתירת הארגונים שמחו על הייצוג החסר של נשים בקרב מנכ"לי משרדי הממשלה. השופט נעם סולברג: "נשים כמעט ואינן מיוצגות בשכבת הניהול הבכירה בשירות הציבורי"
בג"ץ קיבל אמש (ב') עתירה נגד הייצוג החסר של נשים בקרב מנכ"לי משרדי הממשלה, והורה למדינה לקבוע תוך חצי שנה נוהל חדש - שיבטיח ייצוג הולם לנשים.
השופט נעם סולברג, שכתב את פסק הדין הראשי שעליו חתומים גם חאלד כבוב ודפנה ברק-ארז, כתב בנימוקיו כי הממשלה הפרה את הוראת המחוקק לייצוג הולם לנשים. "חוק המינויים וחוק שיווין זכויות האישה קובעים חובת מתן ביטוי הולם לייצוגם של בני ובנות שני המינים - לכל אורכו ורוחבו של שירות המדינה, ובכלל זאת בתפקידי ניהול", ציין. "חובה זו חלה גם על מינויים לתפקידי מנכ"ל במשרדי הממשלה, כמו גם על משרות פטורות ממכרז בשירות המדינה, כולל משרות אמון בלשכות השרים והמנכ"לים".
לדברי סולברג, "מצב הדברים הנוכחי רחוק מעמידה בחובה זו כרחוק מזרח ממערב. בניגוד לכוונת המחוקק, נשים כמעט ואינן מיוצגות בשכבת הניהול הבכירה בשירות הציבורי, ובהתאם לכך, אינן שותפות- הלכה למעשה - לחלק ניכר מקבלת ההחלטות במדינה".
את העתירה הגישו שדולת הנשים בישראל, נעמת ופורום דבורה - באמצעות עורכי הדין חגי קלעי וגלי זינגר.
עד לחודש מאי 2023 אישרה הממשלה מינוי של 18 מנכ"לי משרדי ממשלה, מתוכם אישה אחת בלבד. המדינה ציינה בתגובתה לעתירה כי 46.6% ממשרות הניהול הבכיר ו-56.2% ממשרות ניהול הביניים בשירות המדינה מאוישות על-ידי נשים; וכי התפלגות הסגל הבכיר לפי רמת הבכירוּת מלמדת כי נשים מאיישות 33.7% מהמשרות ברמה 1 (הגבוהה ביותר), 40.8% מהמשרות ברמה 2, ו-42.1% מהמשרות ברמה 3. נכון ל- 3.7.2024, מתוך 29 מנכ"לים, מכהנות בתפקיד 2 נשים. תוך 60 משרות מוקבלי מנכ"ל, מכהנות 9 נשים; ומתוך 15 משנים למנכ"לי משרדי הממשלה, מכהנות 2 נשים
טענות הממשלה - שנדחו ע"י בג"ץ
במהלך הדיונים בעתירה בבג"ץ הודיעה המדינה כי היא התקינה נוהל שיסייע בקידום נשים כמנכ"ליות משרדי ממשלה, אולם השופטים הודיעו כי הנוהל אינו מספק. המדינה טענה באמצעות מחלקת הבג"צים בפרקליטות ובגיבוי היועמ"שית כי בניגוד ליתר המשרות בשירות המדינה, הרי שמנכ"לי משרד הממשלה אלו משרות אמון של השרים המבטאות יחס מיוחד בין השר למנכ"ל.
השופט סולברג דחה זאת, וקבע כי המחוקק לא החריג את תפקידי מנכ"לי המשרדים וכי "מדובר בטיעון כבד משקל, בעל חשיבות רבה לגבי יישומה של חובת הייצוג ההולם בענייננו, כפי שיפורט להלן; ברם, אין גם מקום להפרזה עימו, מה שעשוי להגיע עד כדי ריקונה של חובת הייצוג ההולם מתוכנה".
המדינה טענה כי כל שר בוחר לעצמו מנכ"ל בלא תיאום עם שרים אחרים, כך שאי-אפשר להורות על מינוי נשים ובנוסף כי אם יוחלט על מספר משרות המנכ"ל שבהן יכהנו נשים, הרי שייווצר "מירוץ מינויים" כיוון ששרים שיהיו מעוניינים במינוי גבר ימהרו להעביר זאת בממשלה ראשונים, וכך תיפגע הבחינה של כשירותו של המנכ"ל.
השופט סולברג דחה גם את הטיעונים הללו, וקבע כי "ממשלה יכולה לקבוע משרדים מסוימים שלגביהם תינתן עדיפות גבוהה יותר להמלצת השר, בעוד שבנוגע למשרדים אחרים יינתן משקל גבוה יותר לשיקול הייצוג ההולם; לחלופין, יכולה הממשלה, כהמלצת העותרות, לקבוע כי קביעת סדר העדיפויות תתבצע אד-הוק, באמצעות 'מקח וממכר' פוליטי בין השרים, בהתאם לחשיבות שכל אחד מהם מייחס לשיקולים שעל הפרק; או לקבוע כי אישור המינויים לתפקידי מנכ"ל לאחר הקמת ממשלה יתבצע במרוכז. מובן, כי אין מדובר ברעיונות ממצים; כל תכליתם היא להראות שניתן לקבוע כלל הכרעה ברור שלא יהא שרירותי, וימנע את 'מירוץ המינויים'".
