מובילות 2025
אשת ימין אמיתית שנכפה עליה להציל את הדמוקרטיה
תחת משטר הרסני שמחסל את שומרי הסף באדיקות, היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה בולטת בהגנה חסרת פשרות על שלטון החוק, המינהל התקין והמשטר הדמוקרטי בישראל
גלי בהרב־מיארה
היועצת המשפטית לממשלה • בת 65, מתל אביב, נשואה 3+ • בעלת תואר ראשון ושני במשפטים מאוניברסיטת תל אביב • הייתה פרקליטת מחוז תל אביב והמרכז (אזרחי) ומנהלת המחלקה לעניינים מינהליים בפרקליטות תל אביב
בשתי טבלאות דירוג נמצאת היועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב־מיארה בראש הרשימה. בשתיהן ללא מתחרים. מצד אחד היא בראש טבלת שנואיה ומוכפשיה של ממשלת ההפיכה המשטרית והיקום הביביסטי; מצד שני, היא גם בראש רשימת הדמויות שמעוררות תקווה והשראה של המחנה השני. קל לנחש שהסיבה לדירוג הגבוה בשתי הטבלאות היא אותה סיבה בדיוק: תיפקודה כיועצת המשפטית לממשלה תחת ממשלת בנימין נתניהו.
בהרב־מיארה היא זו שמגלמת באופן המובהק ביותר את שני צדי השסע שקורע את המדינה והחברה. העובדה שמשפטנית, לא פוליטיקאי או איש רוח, מחזיקה בעמדה המיוחדת הזו ראויה לדיון נפרד, על מקומו ומרכזיותו של המשפט בחברה הישראלית. כך או אחרת, כל יום שהיא בתפקיד הוא סוג של נס - או בוץ - תלוי את מי שואלים. אבל, כמפורט בהמשך, היא עדיין לא הולכת לשום מקום.
בהרב־מיארה עומסת על כתפיה את משימת שימורה והצלתה של הדמוקרטיה הישראלית. את הרפורמה המשפטית היא הגדירה פעם ככזו ש"נועדה להסיר בלמים ואיזונים מכוחו של השלטון. לפגוע בערובות הקיימות לשמירה על שלטון החוק ועל המינהל התקין. בראש ובראשונה, החלשת מערכת המשפט על כל רבדיה".
כמשפטנית היא ממסגרת את ההפיכה כרפורמה ואת תכליתה כהחלשת מערכת המשפט. המציאות אימתנית הרבה יותר. ההפיכה היא הכרזת מלחמה על כל מוקדי הדמוקרטיה. על המשפט, התקשורת, האקדמיה, התרבות, ארגוני החברה האזרחית. היא הכרזת מלחמה על כל מה ומי שלא תומכים, מרוצים ומהללים את השלטון. אגב, ניתן למנות בהם גם את היועצת, בגלל התנגדותה לרבים ממהלכי ההפיכה.
הנה רשימה תמציתית של פועלה ועמדותיה: בהרב־מיארה התנגדה לביטול עילת הסבירות ולהכפפת המשטרה לפוליטיקאים; היא מתנגדת לבחירת נציב שירות המדינה בידי ראש הממשלה ופועלת נגד ממלא המקום נטול הכישורים; היא בעד הקמת ועדת חקירה ממלכתית; היא נגד מתווה סער־לוין לבחירת שופטים, ונגד הצעת החוק לבחירת נציב תלונות השופטים.
והכי הרבה, כמו שאומר יהונתן גפן בכבש ה־16, היא נגד חוק גיוס, במיוחד כשהוא מולבש בגלימה שהופכת אותו לחוק השתמטות. דרך הפריזמה הזו אפשר להכיר ולזהות את בהרב־מיארה כאשה לאומית וביטחונית, ימנית אמיתית. הרבה יותר מהפשיסטים הפייק־פטריוטים שמאיישים את קואליציית הימין־על־מלא הזו, אבל כושלים במבחן האמיתי של כל איש ימין – חובת הגיוס לשירות צבאי בעתות מצוקה למדינה. "ייעוץ משפטי מקצועי אינו יכול להגן, מבחינה משפטית, על מצב שבו ביד אחת הממשלה מגבירה את הנטל על המשרתים ומעצימה את הפגיעה בזכות לשוויון"' נכתב בתגובת היועצת לעתירות שהוגשו לבג"ץ. שזה בעברית פשוטה: נגד ממשלה שמתעללת במילואימניקים ("מגבירה את הנטל") כדי לפטור את בחורי הישיבה ("הפגיעה בזכות לשוויון").
תכונה נוספת שאמורה לאפיין ימין היא ממלכתיות. גם במבחן הזה יכולים הפוליטיקאים של ההפיכה ללמוד פרק מהיועצת המשפטית. מאבקה נגד תיקון פקודת המשטרה התמקד בעניין מרכזי אחד – הכנסת הממלכתיות לחוק. "הצעתנו לכלול סעיף מפורש המעגן את חובת הממלכתיות של המשטרה נדחתה", אמרה בהרב־מיארה באחת מהופעותיה הפומביות המועטות, "העובדה כי במדינת ישראל, בסוף שנת 2022, הוחלט לדחות הצעה לכלול במפורש בחוק הוראה הקובעת את אופייה הא־פוליטי של המשטרה חייבת להדאיג כל אזרח. זו נורת אזהרה מהבהבת".
כשצריך, בהרב־מיארה כותבת וחותמת בעצמה על מכתבים לראש הממשלה. לא רק בעניינים העקרוניים אלא גם בעניין ריסוק הפרוצדורה. חשוב להבין, וההיסטוריה מנחילה את הלקח הזה, הסכנות הגדולות ביותר מתאפשרות כאשר השירות הציבורי ושומרי הסף מוחלשים. כאשר הממשלה משמידה את הריסונים והבלמים ומעדיפה למנות את נאמניה לתפקידי המפתח בממשל. כשהיא פועלת למנות מקורבים, צייתנים ובלתי כשירים, עדיף כממלאי מקום, ולהגשים באמצעותם כל תועבה.
לראש הממשלה כתבה היועצת: "מזה זמן החלטות ממשלה משמעותיות מתקבלות בתהליכי עבודה משובשים. זאת, מבלי שקדמה להן עבודת מטה מקצועית. התוצאה היא הפרת דין ופגיעה בציבור. כך למשל, התקבלה החלטת ממשלה בניגוד לדין, שביקשה למנוע מהייעוץ המשפטי לוודא שצעדים בעניין גיוס בחורי ישיבות ומימונם חוקיים. דוגמא חמורה נוספת היא מכתב של מזכיר הממשלה מיום 31.7.2024, שבו נתן חוות דעת משפטית בעלת השלכות כבדות משקל בתחום הביטחוני. חוות דעת זו ניתנה בחריגה מסמכות".
בעתירות הגיוס איפשרה היועצת ייצוג פרטי לממשלה, אבל בלמה אותה כשזו ביקשה שעורכי הדין הפרטיים ייצגו גם את משרדי הממשלה. עד כאן, אמרה היועצת. תיקחו את עורכי הדין הפרטיים לייצג את הממשלה וההשתמטות, אבל את משרדי הממשלה תייצג מחלקת הבג"צים.
מכתב אחר שלחה בהרב־נתניהו לנתניהו בעניין ועדת החקירה הממלכתית: "ועדת חקירה ממלכתית היא האמצעי המיטבי להתמודדות עם הסיכונים הנוכחיים במישור המשפט הבינלאומי, אשר אם יתגשמו עלולים להוביל לפגיעה משמעותית באינטרסים של המדינה, וכמובן בראש הממשלה ובשר הביטחון באופן אישי". והנה, נתניהו סירב לשמוע וספג, עם גלנט, את צווי המעצר מבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. אגב, היועצת מסכימה עם נתניהו שאין לחקור בזמן מלחמה, אבל מכיוון שממילא חולף זמן רב מאז שמוקמת הוועדה ועד שהיא מתחילה באמת לגבות עדויות, יש להקימה כבר עכשיו. כדי להציל משהו מהאמון הבינלאומי, כדי להיענות לרוב הציבור שתומך בהקמת ועדה - ובעיקר כדי לעשות את הדבר הנכון, היחידי שאין בלתו. כמובן שנתניהו חושב אחרת, במיוחד לאחר שיצחק עמית נבחר ומונה לנשיא בית המשפט העליון.
בהרב־מיארה מונתה בידי ממשלת השינוי ועל ידי שר המשפטים אז גדעון סער. סער ובהרב־מיארה הכירו בפרקליטות תל אביב ובתחנות משותפות נוספות, שגרמו לסער להבין שזו הבחירה המקצועית הנכונה. סביר להניח שהוא הכיר את עמדותיה, כאשה ימנית וכמשפטנית שמרנית. בהרב־מיארה בוודאי אינה דורית ביניש, ואפילו לא אסתר חיות. יו"ר ועדת האיתור, הנשיא בדימוס של העליון אשר גרוניס, התנגד לבחירתה. בדיעבד התברר שסער צדק וגרוניס טעה. היום, יש מצב שהשניים האלה החליפו צד. סער כבר הודיע על אכזבה "מסוימת" מהיועצת, וייתכן שיתמוך בפיטוריה אם וכאשר תחליט על כך הממשלה. גרוניס, לעומת זאת, יתנגד, כשהעניין יובא בפני ועדת האיתור בראשותו.
בעניין הוועדה, היא כרגע בהרכב חסר, משום ששני נציגי הממשלה - חבר כנסת מטעם ועדת חוקה ושר משפטים או יועץ משפטי לשעבר - טרם מונו. כך שכרגע, מבין שלושת החברים המכהנים, סביר שגרוניס ונציגת לשכת עורכי הדין עו"ד תמי אולמן יתנגדו לפיטורי היועצת, ואילו פרופ' רון שפירא יתמוך. כדי להשיג רוב להדחתה צריך יהיה קודם למנות את נציגי הממשלה, ואז שאלה יתמכו בפיטוריה. לממשלה לא יהיה קל למצוא שר משפטים או יועץ משפטי לממשלה לשעבר שיסכימו לפטר אותה, ואחר כך כמובן יהיה בג"ץ.
לכן, כדי לחסוך את המסלול הזה עושים השרים וחברי הקואליציה את מיטב יכולתם למרר ולהמאיס על היועצת את חייה. אם יש תחום שהם ממש מצטיינים בו זה לטנף, לגדף ולשקץ, וכך הם שופכים דליי ביבים על ראשה בתקווה שיישבר לה ותלך מרצונה. וכאן הם טועים. זה לא יקרה. ומכמה סיבות.
ראשית, היא באמת חדורת שליחות, שליחות ציבורית, ומבינה את המשימה שהועידו לה הגורל וגדעון סער: מלחמה על צביונה הדמוקרטי האמיתי של מדינת ישראל. היא לא ביקשה את זה, אבל כשהאתגר הזה הזדקר מולה ובמלוא עוצמתו, היא לא תירתע. היא יצוקה בעוצמה הפנימית, בעמוד השדרה ובמצפון המקצועי והערכי שמתחייבים במערכה הזו. בהרב־מיארה אינה מהאנשים שעושים היסטוריה, אבל היא מאלה שההיסטוריה עושה אותם.
שנית, היא מוקפת ונתמכת במעטפת מקצועית של עוזרים שהם גם חברים (גיל לימון, שרון אפק, אביטל סומפולינסקי, חגי הרוש, מאיר לוין, יונתן קרמר), ושבלעדיהם לא יכלה להתפרש ולהגיב בכל החזיתות שנפתחו מולה ומולנו.
שלישית, האתגרים האלה הם אמנם רבים, אבל משפטית הם לא ממש מסובכים. ככה זה שהמציאות היא שחור־לבן. כיוון שיעדי ההפיכה המשטרית הם כה ברורים, אז גם העמדות שעליה לנסח מולם - הן בוועדות הכנסת והן בבג"ץ – הן ברורות.
רביעית, בניגוד למקובל לחשוב, היועצת וצוותה עובדים בשיתוף פעולה מלא מול מרבית גופי השלטון, ובמיוחד מול הצבא, המוסד, השב"כ ואפילו המשטרה. הטענה השלטונית־ממשלתית שהיא תוקעת מקלות בגלגלי המשילות רחוקה מלהיות נכונה. היא תוקעת מקלות רק בגלגלים שמבקשים להסיע את הדמוקרטיה לאחור.
המתקפה האלימה על הדמוקרטיה הישראלית לא פוסחת על אף אחד ממנגנוני הביקורת על השלטון. נתניהו, שריו ושרתיו לא מכירים כלל ברעיון הדמוקרטי של איזונים ובלמים, של זכויות מיעוט, של מחאה אזרחית, של כל מה שאינו מתיישר עם "רצון העם", כפי שהוא מתבטא בקואליציית הביביסטים־חרד"לים־חרדים. המציאות ההרסנית הזו מתאפיינת בניסיון להעביר כל פיסת כוח והשפעה לשלטון.
במציאות הזו תולה הדמוקרטיה הישראלית את יהבה במספר מוקדים שמנסים לשמור את הגחלת ולשמר את התקווה לעתיד שפוי וטוב יותר. בלי גזענים כהניסטים, בלי מכונות רעל, בלי משפחת מלוכה נוקמת ונוטרת, בלי נוכחות קטרית בלשכת ראש הממשלה. היועצת המשפטית לממשלה היא המוקד החשוב ביותר לתקווה הזו.
