מובילות 2025
"הפרדה מגדרית זה לא רק צניעות, אלא גם פטריארכיה"
מלכי רוטנר, פמיניסטית־חסידית ומנכ"לית משותפת במכון החרדי לדמוקרטיה, פועלת מול נשים חרדיות במתן ידע פמיניסטי, פירוק מיתוסים והקניית שפה. ובעיקר היא מעודדת אותן ללמוד גמרא, בה היא רואה זכות שמקרינה על שאר מאבקיהן לשוויון מבלי להתרחק מהדת ומהקהילה
מלכי רוטנר
מנכ"לית משותפת של המכון החרדי לדמוקרטיה, בת 39, מאשדוד, נשואה+3 • בעלת תואר ראשון בהיסטוריה וסוציולוגיה מהאוניברסיטה הפתוחה, ותואר שני במגדר מאוניברסיטת בר אילן
מלכי רוטנר לא נרתעת מלתאר את עצמה כפמינסטית־חרדית־חסידית. "בסופו של דבר אני יכולה להחזיק ברכוש ולבחור בגלל נשים פמינסטיות, אז יש לי גם הכרת הטוב, וגם הזדהות והשתייכות", היא אומרת. עם זאת, היא מסייגת: "זה לא אומר שאני מזדהה עם כל מה שקורה בעולם הפמינסטי, וגם לא כל הפמיניסטיות יראו בי פמיניסטית מלאה".
הפמיניזם של רוטנר אכן צבוע בצבעים חסידיים מובהקים. "כל הדברים שאני עושה היום נובעים מהיותי אשה חרדית־חסידית. החסידות היתה תנועת מרד כלפי האליטה הלמדנית, והיא שיטחה היררכיות. מבחינתי, המהלך המושלם של החסידות יהיה כשהיא תשטח את ההיררכיה בין עבודת השם של הגבר שאומר 'שלא עשני אשה', לבין האשה שאומרת 'שעשני כרצונו'", היא מסבירה את תפיסת עולמה.
רוטנר חריגה גם בנוף של החרדים המודרניים. מחד, היא רדיקלית וישירה יותר, קוראת תיגר על המקובל בחברה החרדית בנושאים רגישים ועקרוניים, כמו הפרדה בין המינים ולימוד תורה לנשים. מאידך, היא משתייכת לקהילת "בעלזא", ומזדהה באופן בלתי מתנצל עם הקהילה הסגורה. כשאני שואל אותה ישירות אם חבריה ניסו להשתיק אותה, היא אומרת שלא. "הקהילה בחנה בכל פעם את הדברים שאמרתי, והבינה שאני לא באה לפרק, אלא להגיד 'חבר'ה, זה לא יכול להיות!".
רוטנר מעידה על עצמה שפעלה "בכל צומת של הפמיניזם החרדי", וזה נכון. היא מעורבת במאבקים להגדלת הייצוג הנשי החרדי, במאבקים בהשתקה של פגיעות מיניות בציבור החרדי, ובמאבקים נגד התרחבות ההפרדה המגדרית במרחב הציבורי. אבל אין ספק שלבה של רוטנר אינו נתון רק למאבקים. מבחינתה, "יש אידיאליזציה של מאבקים לשחרור מוחלט, אבל אני לא חושבת ששחרור מוחלט יהפוך את העולם למקום מושלם". משום כך, היא מתמקדת בשינוי תפיסת עולם, במתן ידע פמיניסטי, בפירוק מיתוסים ובהקניית שפה.
כך, בשנים האחרונות מתחזקת רוטנר קבוצה של עשרות נשים שלומדות דף יומי. אלא שחשיבותה של הפעילות אינה היוזמה עצמה, כמו השפה שמתלווה אליה. רוטנר מנסחת היטב את המצב כיום: "הדבר שהכי מעצב את העולם שלנו כחרדיות זו הגמרא. החל בסיפורים לילדים, דרך ההצגות בבתי הספר, וכלה בשירים. אלא שלילדות חרדיות אין מושג איך נראה דף גמרא, וזה פער בלתי נתפס. לכאורה, כל אשה חרדית יכולה לגשת לארון הספרים ולפתוח גמרא, אבל אנחנו עדיין לא עושות את זה בגלל מנגנוני מניעה פנימיים. אני אומרת לנשים: 'זה חלק משמעותי בחיים שלנו, וזה לא הגיוני שאנחנו לא יודעות איך זה נראה".
הפעילות לעידוד נשים חרדיות ללמוד גמרא קשורה לביקורת רחבה יותר כלפי מקומה של האשה החרדית בדת. "עבודת השם זה הבסיס, זו המטרה שבשבילה נולדתי לעולם, בשבילה אני קמה בבוקר, אבל אחרי שאני מתחתנת ובפרט אחרי שאני נעשית אמא, אני מפסיקה להיות סובייקט דתי, וכל דבר שאני עושה הוא למען אחרים, כלומר לתמוך בעבודת השם של בעלי, לחנך את ילדיי שיהיו עובדי השם. הרבה נשים מרגישות שזה משמעותי, אבל מבחינתי זה נורא כי כך אני לא מממשת את הייעוד שלי, ובעבר זה הביא לכך שהמשכתי לשמור תורה ומצוות בלי מוטביציה עמוקה. לדעתי אי אפשר לנתק נשים מהרוחניות שלהן, וזה לא הגיוני שאני אוכל להיות משכילה מאוד בעולם החולין, אבל לא בעולם התורה. מעבר לכך, האם זה הגיוני שאמא לא יכולה לעזור לילד שלה עם לימודי גמרא בגיל 10?".
רוטנר היא מנכ"לית משותפת של "המכון החרדי לדמוקרטיה" (לצד המייסדים הרב בצלאל כהן ומיכל גלבוע־אטר) וחברת ועד בתנועת "השמאל האמוני". מבחינתה, "שמאל זה ריסון של כוח, ודמוקרטיה זה ריסון של כוח, כי יש לך איזונים ובלמים. את מבינה שאת לא נמצאת בעולם שבו את יכולה לעשות כל מה שאת רוצה. זו תפיסה שהיא מאוד דתית בעיניי, כי ריסון הכוח יוצר הזדהות עם החלש". בהקשר זה רוטנר מותחת ביקורת נוקבת על הפוליטיקאים החרדים: "היו להם הרבה כלים, ובמקום אותם למען החלש בסוגיית החטופים, הם דאגו לדברים אחרים, וזה לא נבע מכך שהם חששו מהמחירים של עסקה. הם אפילו לא הגיעו לדיונים הביטחוניים".
הביקורת של רוטנר מתייחסת גם להפרדה המגדרית שלא בתחום הקודש. "צריך להבין שאין כאן רק 'צניעות וקדושה' אלא גם פטריארכיה", היא אומרת ומציעה ניסוי מחשבתי תיאורטי: "אם רוצים באמת לשמור על קדושה אין בעיה, אפשר לעשות את זה כשגברים שמורים בבית, ונשים מנהלות את העולם. אפשר גם לעגן את זה במסורת כי 'יעקב היה יושב אהלים'. השורה התחתונה היא שצריך לדבר על המחירים שגובה ההפרדה, ולהבין שכיום, הנשים הן אלו שתמיד צריכות לצמצם את המשאבים והמקום שלהן".
