פרשנות
הוועדה לבחירת שופטים: פוליטיקאים אין, שופטים אאוט
שינוי הרכב ושיטת הבחירה של השופטים הוא החלום הרטוב הגדול של השר לוין, שלוחו בראשות ועדת חוקה ח"כ שמחה רוטמן ושותפם החדש השר גדעון סער. הם מכוונים לבית המשפט העליון, אבל בכוונתם להשתלט על הכל. בהרכב החדש המוצע תחוסל ההשפעה המקצועית בבחירת שופטים
היום, כמה שעות לפני שהכנסת התכנסה לחוקק את בחירת נציב התלונות על שופטים בידי הפוליטיקאים, המשיכה ועדת חוקה לקדם את השתלטות הפוליטיקאים על בחירת השופטים. עכשיו יוכל נציב פוליטי להמליץ לוועדה פוליטית על הדחת שופט. ואולי הראשון שיזכה לכבוד המפוקפק הזה יהיה נשיא העליון יצחק עמית, כשהנציב החדש יקבל לטיפולו את התלונות שיעמיס עליו שר המשפטים יריב לוין שנשבע לקעקע את שמו, נשיאותו והלגיטימציה שלו.
שינוי הרכב ושיטת הבחירה של השופטים הוא החלום הרטוב הגדול של השר, שלוחו בראשות ועדת חוקה ח"כ שמחה רוטמן ושותפם החדש השר גדעון סער. הם מכוונים לבית המשפט העליון, אבל בכוונתם להשתלט על הכל. בהרכב החדש המוצע תחוסל ההשפעה המקצועית בבחירת שופטים. נציגי לשכת עורכי הדין יסולקו ממנה ובמקומם ימונו שני עורכי דין מטעם הקואליציה והאופוזיציה. בחירת שופט לעליון תהיה ברוב רגיל של חמישה במקום שבעה כמו היום. המשמעות היא ביטול הווטו של השופטים, אבל הותרת הווטו של הפוליטיקאים. חידוש נוסף הוא שגם לאופוזיציה וגם לקואליציה יהיה כוח משתק הדדי. הדבר פותח פתח לשיתוקים ודדלוקים שמסבכים את המתווה בכל מיני פתרונות משונים, עקלקלים ונפתלים. כאלה שכל פתרון מייצר בעיה חדשה. וזאת, כשמלכתחילה אין באמת בעיה.
ולמה אין? תסתכלו על תשעת השופטים האחרונים (מתוך 12 המכהנים) שמונו לעליון. את בחירתם הובילו שני שרי משפטים מהימין, איילת שקד וגדעון סער. אין אלגוריתם של גיוון וייצוג שהיה מיטיב להרכיב נבחרת מאוזנת כזו: יוסף אלרון, דוד מינץ, יעל וילנר, עפר גרוסקופף, אלכס שטיין, יחיאל כשר, רות רונן, גילה כנפי-שטיינץ, חאלד כבוב. תמהיל שהוא מופת של שיקוף החברה הישראלית - דתיים, נשים, מזרחיים, אשכנזים, ליברלים, שמרנים וערבי.
אז מה הפגם הנורא שמוצאים לוין, רוטמן וסער בהרכב הזה – שהם לא משרתיו הנרצעים של השלטון. מהטעם הפשוט שהסביר היום היועץ המשפטי של הוועדה ד"ר גור בליי: "יש תפקידים רבים שמתמנים בידי דרג פוליטי כדי לממש מדיניות. שופט הוא לא אחד מהם. תפקיד השופט, לצד מקצוענות בתחומי המשפט הפלילי והאזרחי, הוא לאזן ולהגביל השלטון. לבקר את נבחרי הציבור. הוא האיזונים והבלמים. כששלטון מוחא כפיים לבית המשפט זה רע. וזה ההבדל למשל בין שופט לרמטכ"ל. רמטכ"ל נתון למרות הממשלה, שופט בדיוק להיפך - אין עליו מרות זולת מרות הדין".
אלא ששנאתם של לוין ורוטמן למערכת המשפט היא כה יוקדת עד שהיא נטועה במעמקי הנפש. קשה להסבירה רק בפסקי דין שלגיטימי לבקרם, אבל חשובה גם הלגיטימיות של הביקורת הזו. ישראל היא אולי הדמוקרטיה היחידה בעולם שאין בה אף גורם שמבקר את השלטון מלבד בית המשפט. אין לנו נשיא מול פרלמנט, אין שני בתי מחוקקים, אין מערכת פדרלית מול מדינתית, אין חוקה. אין כלום חוץ מבית המשפט. ולכן חשוב שבעתיים לשמור על עצמאותו ועל חוסר תלותו, גם אם הוא טועה לפעמים. במיוחד לאחר האבולוציה שעברנו מבית המשפט של ברק לבית המשפט של היום. במוחם הקודח של רוטמן ולוין אנחנו עדיין שם. ואנחנו לא.
חשוב להדגיש: החלק החוקתי-ערכי נוטל אחוזים בודדים במלאכת השיפוט. הרוב המכריע, כולל בעליון, הוא מקצועי – מסים, נזיקין, פלילי, תאגידי וכיו"ב. משפט מקצועי שמחייב בחירת שופטים מקצועיים ובידי ועדה שיש בה רוב מקצועי. ועכשיו, בגלל הרצון של הפוליטיקאים למנות שופטים משלהם כדי "לתקן" התערבויות פסולות בודדות, תזוהם המערכת המקצועית כולה במינוי שופטים שמינויים וקידומם יהיה תלוי בפוליטיקאים. מה יעשה שופט שלום שיתבקש להאריך מעצר של מפגין מצד זה או אחר של המפה הפוליטית? שאל בליי והשיב: "הסכנה היא שהשופט ירצה להיות בסדר עם מי שבשלטון".
נדמה שהמבנה החדש מחזק את מעמד האופוזיציה שמקבלת כוח וטו כדי לקשור אותה בדיל: בואו נעיף את הדרג המקצועי, שופטים ולשכה מהתהליך ונחלק את השלל בינינו. הבעיה היא, כפי שטענו נציגי המכון הישראלי לדמוקרטיה, הד"ר גיא לוריא ועמיר פוקס - בראש הוועדה ומי שקובע את סדר יומה הוא שר המשפטים שיעלה מן הסתם, מועמדים שמשרתים את האג'נדה שלו. וכך יידחק נציג האופוזיציה שוב ושוב לעמדת 'דובי לא-לא' וייווצר הדדלוק שייאלץ אותו להתפטר לפי אחת ההצעות.
כל הסרט הזה היה נמנע אילו שלט יריב לוין בוועדה לבחירת שופטים. לוין איבד את הוועדה אחרי שהכנסת בחרה לוועדה את ח"כ קארין אלהרר ואחרי שמועמדו של לוין עו"ד אפי נוה הובס בידי עו"ד עמית בכר. לוין בנה על נוה שטוהר מידותיו עובר מן הסתם את הסרגל של השר, להבדיל מהשופט עמית. את נקמתו של לוין, בוועדה ובעמית, הוא משקיע בשני החוקים האלה: לבחירת הנציב ולשינוי שיטת והרכב הוועדה לבחירת השופטים. הצעה שתערער את אמון הציבור בשופטים, תפגע במקצועיותם ולא תביא לשום תיקון אמיתי שנדרש באמת, מלבד די-9 נוסף בשירות ההפיכה המשטרית.
