קרייזלר יוצאת לקרב הישרדות על הלב של טראמפ עם מנוע אמריקאי מיושן
קרייזלר יוצאת לקרב הישרדות על הלב של טראמפ עם מנוע אמריקאי מיושן
מנכ"ל יצרנית הרכב האמריקאית RAM אמר לפני כמה ימים כי "ההחלטה להפסיק לייצר את מנועי ההמי היא אנטי אמריקאית". אמרה זו נאמרה בימים אלה כדי לפנות לנשיא הנכנס דונלד טראמפ, ולנסות להציל את קרייזלר דרך מנוע ההמי האמריקאי, הישן והטוב
לפני כמה ימים, במהלך ראיון שגרתי לתקשורת האמריקאית הפיל טים קונסקיס, מנכ"ל יצרנית הרכב האמריקאית ראם (RAM) פצצה: "ההחלטה להפסיק לייצר את מנועי ההמי היא אנטי אמריקאית". לישראלים המילה "המי" לא נושאת משמעות מיוחדת, אך מבחינת אמריקאים רבים מדובר בסופרמן של המנועים. בימים אלה, ימים ספורים לפני כניסת דונלד טראמפ לתפקיד אפשר לומר על הרבה דברים שהם "אנטי אמריקאים" אבל קשה מאוד לומר את זה על מנוע. לא סתם מנוע, מנוע מיושן למדי, שהבלוק שלו עשוי מברזל, אפילו לא אלומיניום - אבל קונסקיס יודע היטב על מה הוא מדבר ולמה הוא אומר את הדברים עכשיו.
למנוע המי תאי שריפה המוספריים (כדוריים). בכל מנוע בעירה פנימית של רכב יש כמה חלקים עיקריים: בלוק המנוע, בתוכו הבוכנות הנעות בצורה קווית, הבוכנות עצמן ותאי השריפה (האזור בו המצת או יחס הדחיסה במקרה של דיזל) מצית את התערובת. במנועי המי תאי השריפה בצורת חצי כדור. הצורה מייצרת בעירה יותר טובה של התערובת. בעירה יותר טובה פירושה יותר כוח. בניגוד למנוע רגיל, שהשריפה בו מבוצעת בתא יחסית שטוח, את ההמי יותר קשה לייצר - או לפחות היה יותר קשה לייצר כשהוא הומצא במאה הקודמת.
מנועי ההמי הראשונים הופיעו בכלל במטוסים, אבל כמו הרבה פיתוחים אחרים - מה שטוב למנועים תעופתיים טוב למכוניות כביש. קרייזלר היתה יצרנית הרכב הראשונה (ולמעשה העיקרית) שהכניסה למכוניות שלה מנועי המי. מנוע ההמי הראשון הוצג במכונית בשנת 1950 ושלא במפתיע - זה היה מנוע 8 V, בעל שמונה בוכנות.
קשה לומר שמדובר ביצירת מופת של תחכום: מנועי ההמי של קרייזלר הם מנועי שסתומים עיליים, כלומר גל הזיזים שלהם שתפקידו לפתוח את השסתומים נמצא עמוק בלב בלוק המנוע (רוב המנועים המודרניים הם מנועים עם שסתומים בראש המנוע, הרבה יותר יעיל). למעשה, מאז ועד היום התכנון הבסיסי של מנועי המי לא השתנה. כמובן שהזרקות דלק התווספו, סעפות מחומרים פלסטיים באו והלכו עם השנים- אבל הלב, הבסיס, נותר ללא שינוי מאז 1950 ועד היום.
מנועי ההמי, בדרך כלל של קרייזלר, דודג' או דה סוטו ידעו עליות ומורדות: בהתחלה שימשו את קרייזלר במרוץ הכוח של שנות ה-50 בו יצרני הרכב האמריקאים היו להוטים להוכיח שלהם יש הרבה יותר סוסים. אחר כך, הפכו לנשק הבולט של כל החברות הבנות של קרייזלר במלחמת מכוניות השרירים של שנות ה-70 - כשדודג', קרייזלר ופלימות', כולן חברות שהיו חלק ממתקפת הדגמים של קרייזלר הציעו דגמי המי, מברקודה ועד צ'אלנג'ר. לאחר מכן, עם בוא משבר הדלק מנועי ההמי מתו - עד לשנות ה-2000 המוקדמות, אז חזרו. בהתחלה בטנדרים – ואז במכוניות שרירים.
את האמריקאים ניתן לחלק לשבטים על פי העדפתם המוטורית. יש שמעדיפים שברולט, יש שמעדיפים פורד. אלה שני המחנות העיקריים. מי שיותר מבינים עניין ונחשבים יותר בררנים, כלומר - שיש להם יכולת כלכלית ונטייה לא להיות כמו כולם מעדיפים מנוע המי של קרייזלר - שמן הסתם משמשים את הרכבים של קרייזלר ודודג' (וחטיבת הטנדרים ראם). אגב, המשותף לכל הרכבים והמנועים האלה, הוא העובדה שאבא יכול לעבוד עם בנו על הרכב ביום ראשון בבוקר, לא משנה אם בעיירה קטנה באיידהו או ברחוב סואן בלוס אנג'לס. מנועי המי הם הגרסה המעט יותר מתוחכמת של החלום המוטורי האמריקאי. מי שיש לו טנדר של GM עם מנוע סמול בלוק או LS של ג'נרל מוטורס נחשב עממי. מי שיש לו טנדר פורד עם מנוע קויוטי או גודזילה (כן, כך האמריקאים קוראים למנועי בנזין) נחשב ל"עמחא". מי שיש לו טנדר שבליבו פועם מנוע המי נחשב לאצולה של טנדרים.
בחזרה לקרייזלר: יצרנית הרכב האמריקאית על כל חטיבותיה נמצאת זמן רב בקשיים. למעשה – יש שיאמרו שימיה ספורים: מדובר ביצרנית שתהילתה מאחוריה. ומבחינת החטיבות האמריקאיות של קרייזלר יש לכך סיבה: קרלוס טווארס, המנכ"ל המודח של סטלאנטיס, החברה האם של קרייזלר - שממש השבוע לפני ארבע שנים התאחדה מפיג'ו, סיטרואן, אלפא רומיאו, קרייזלר, ג'יפ, פיאט ואופל לענקית רכב גלובאלית בעלת זרועות בארה"ב, אירופה, אמריקה הלטינית וסין. בפועל, הזרוע האמריקאית נחשבת לחלשה ביותר. מדובר בזרוע שמתקשה למכור מכוניות, שמוצריה מדשדשים אחרי המתחרים, החל בשוק הטנדרים וכלה ביצרנית הרכב ג'יפ שמכירותיה מידרדרות.
על קרייזלר אין מה לדבר: היצרנית האמריקאית הוותיקה כמעט מתה. דודג', בעבר המותג הססגוני ביותר בשוק הרכב האמריקאי נמצאת כיום במצב של חוסר כיוון, לאחר שהציגה מכונית שרירים חשמלית שתתקשה מאוד להתחרות בטסלה. האמריקאים מבחינתם מאשימים את טווארס, הזר. ההאשמה העיקרית, כך ניתן לקרוא בלא מעט ראיונות של בכירים בזרוע האמריקאית של סטלאנטיס היא החלטתו של טווארס "להרוג" את מנוע ההמי של קרייזלר, כלומר להפסיק לייצר אותו, להחליף אותו במערכות הנעה חשמליות או במנועים קטנים יותר עם מגדש טורבו. אלה, כך טוענים המבקרים, פגעו באמינות המיתולוגית, שללו מהאמריקאים את היכולת לעבוד על המנוע בחצר, פגעו בחופש של האמריקאים, בקיצור הם אנטי אמריקאים.
וכאן נכנס קונסקיס לתמונה. לקונסקיס יש חשבון עם טווארס: קונסקיס עצמו גדל בקרייזלר וצמח מלמטה: את דרכו בקרייזלר קונסקיס החל בשנת 1992 במערך המכירות של קרייזלר. לאחר מכן, הפך למנהל מכירות אזורי. ב-2002 ניהל את רשת המכירות האמריקאית של קרייזלר ולמד מה הסוכנים רוצים: הרבה כוח סוס. ב-2014 מונה למנהל חטיבת דודג' ותחתיו זו חוותה למעשה את "רנסאנס השרירים" הנוכחי, עם הצגת חטיבת SRT שחרטה על דגלה לייצר מכוניות כמה שיותר משוגעות - עם מנועים כמה שיותר חזקים. וכמובן שמנועי ההמי היו הגימיק שעליו דודג' בנתה. לאחר מכן, קונסקיס התקדם בתוך קונצרן FCA, שדאז קרייזלר היתה בבעלותו. FCA (פיאט קרייזלר) הפכה לסטלאנטיס - ובמאי 2024 קונסקיס התפטר במפתיע מתפקידו, ככל הנראה על רקע חיכוכים עם הבוס שלו - קרלוס טווארס. בשנה שעברה, שבוע אחרי שטווארס עזב וחצי שנה אחרי שהתפטר, קונסקיס חזר לנקום- בתפקיד מנכ"ל ראם, חטיבת הטנדרים של סטלאנטיס.
בשבוע שעבר, קונסקיס הספיק לציין שהחלטתו של טווארס להרוג את מנוע ההמי היא אנטי אמריקאית. לאחר מכן גם ציין בראיונות שחזרתו של מנוע ההמי היא "משהו שבהחלט ניתן לשקול", ויש לכך סיבות הרבה יותר מהותיות מרצון להרוות את צמאונם של הלקוחות המסורתיים של דודג' לבנזין. ראשית, בשבוע הבא יושבע הנשיא טראמפ. שנית, לדודג' וראם לא כל כך הולך בשוק הרכב החשמלי. בשוק מכוניות השרירים- דודג' לא ממש מלקקת דבש עם מכוניות הספורט החשמליות שלה. בשוק הטנדרים: לטסלה יש סייברטראק, לפורד יש לייטניינג, לג'נרל מוטורס יש האמר חשמלי, לדודג' אין כלום. וגם מכירות הטנדרים החשמליים בארה"ב לא מתרוממות - עד לרמה שדורשת מהיצרניות לסגור מפעלים. במקרה של דודג'-לא רק שאין לה טנדר חשמלי- גם אין לה מנוע ראוי. עם זאת- קרלוס טווארס פשוט לא קרא את המפה - הוא לא הבין מה הלקוחות בארצות הברית רוצים: מנועים פשוטים ששורפים בנזין.
חזרה לשימוש במנועי המי פירושה עוד מקומות עבודה וככל הנראה עוד מכירות טנדרים - קטגוריה של רכב שבכל מקרה היא הנמכרת ביותר בארצות הברית. בנוסף, האקלים הפוליטי עושה את שלו. אין זה סוד שרטוריקת העבר של טראמפ היא אנטי חשמלית, ואנטי זרים. כלומר, קל לתעשיית הרכב האמריקאית להישען כרגע על רגולציה מקלה וכן על היכולת לסמן את טווארס, האירופאי הזר, כמי שפשוט לא הבין מה רוצה אמריקה הישנה והטובה. ומכיוון שטווארס הלך- קוניקיס כאן כדי לתקן. סביר להניח שמתישהו בעתיד הלא רחוק תירקם עסקה, במסגרתה ראם תקבל סיוע מהממשל האמריקאי שיסייע לה לשוב ולייצר את המנועים שעליהם נשענת תהילתה של קרייזלר, פסי ייצור ייפתחו, ולראם ודודג' יהיה שוב עתיד. האם זה מספיק כדי להיות תחרותית? בעידן ארה"ב תחת טראמפ - כנראה שכן.
