בן גביר וגולדקנופף
לא שמים על המדינה
ביום שלישי מליאת הכנסת רחשה וגעשה ונראה כי הקואליציה עומדת בפני משבר. וכל זאת בגלל חוק מיסוי רווחים כלואים — חוק למיסוי חברות שתוכנו אינו טעון פוליטית ושחשיבותו למסגרת התקציב של 2025 דרמטית. אבל יצחק גולדקנופף מאגודת ישראל ניצל את הדחיפות להעביר את החוק כדי לאיים שיצביע נגדו אם לא יקודם בדחיפות חוק ההשתמטות מגיוס. במקביל איתמר בן גביר מעוצמה יהודית איים להצביע נגד החוק (ולבסוף גם מימש את האיום) כי עוד לא אושרו תוספות השכר לשוטרים שהוא דורש.
בעיצומו של המשבר הוציא בנק ישראל הודעה האומרת כי "חשוב מאוד לאשר את ההצעה הזו בשביל לשמור את מסגרת התקציב". ההודעה של בנק ישראל הצחיקה את כל מי שצפה בקרקס שבמליאה. שהרי ההתנגדות של חברי הקואליציה הסוררים לא התיימרה לרגע להיות עניינית, הם אפילו לא ניסו להעמיד פנים שהם בכלל מבינים את החוק או את משמעותו לתקציב.
אבל הבדיחה הזאת לא מצחיקה והיא לגמרי על חשבוננו. לא רק שאיננו מצפים מחברי הכנסת שלנו שיהיה אכפת להם מתקציב המדינה, מהגירעון, מעמדות מקצועיות ומהמשק, אנחנו אפילו מסתכלים בתימהון על גופים כמו בנק ישראל שחושבים שלאמירה המקצועית יש ערך. ובכל זאת טוב עשו בבנק ישראל שפרסמו את העמדה המקצועית ברגע הפוליטי הזה. העמדת הפנים הזאת, כאילו המדינה מנוהלת באופן נורמלי, נותנת לנו תזכורת טובה לאיך הדברים צריכים להתנהל. אסור לוותר על זה. // שלמה טייטלבאום
חברות התעופה הזרות
לא כסף, אלא ביטחון
כבר חודשים רבים שחברות התעופה הזרות אינן נוחתות בארץ, למגינת לבם של אזרחי ישראל שמשלמים ביוקר על הזכות לנפוש בחו"ל (בהנחה שהצליחו להשיג כרטיס). הסיבה העיקרית לכך היא שהחברות דורשות תיקון של החוק, שכיום מחייב אותן לפצות את הנוסעים במקרה של ביטול טיסות, אפילו אם הסיבה היא מלחמה באזור. אתמול נערך הדיון המי יודע כמה בוועדת הכלכלה בכנסת בניסיון להסכים על נוסח חוק שיענה לדרישות החברות הזרות, ולא יקפח את הישראליות – שגם הן רוצות לצמצם את סכנת הפיצוי שמרחפת מעליהן. אלא שגם אם יאושר לבסוף נוסח מוסכם, החזרה של החברות הזרות אינה מובטחת - מהסיבה הפשוטה שעדיין מסוכן פה.
לפעמים אנחנו שוכחים, כי התרגלנו. מאות הטילים והכטב"מים ששוגרו לכאן הפכו אותנו קצת קהי חושים. אבל מבחינת צוותי תעופה זרים שחיים במדינות שלוות, טיל בליסטי הוא סיבה מצוינת לא להסכים לנחות כאן. גם אם הוא רק פעם ביממה, גם אם הוא מיורט ברוב המקרים, גם אם הוא סוגר את נתב"ג רק לחצי שעה. האמת, זו תפיסה נורמלית למדי של הביטחון האישי, שהיה טוב לאמץ מחדש.
מה שיוצא מכל זה הוא שעוד לפני שיש נוסח מוסכם לחוק, ועוד לפני שלובנו הסוגיות של פתיחת טרמינל 1 לטיסות, כבר כעת ברור שמי שבכל מקרה יידפקו הם הנוסעים הישראלים. הם גם יקבלו פיצוי מוקטן במקרה של ביטול טיסה, גם יעמדו מול חברות תעופה שיוכלו לתלות כל עיכוב במצב הביטחוני במדינה, וגם בכלל לא בטוח שתהיה להם יותר בחירה. עוד סיבה, גם אם שולית לכאורה, להזכיר שסיום המלחמה וחזרה למצב נורמלי הם אינטרסים רחבים מכפי שלעתים נדמה לנו.
// אורנה יפת
חיסכון לכל ילד
קל לקלקל, קשה לתקן
הרעיון שמאחורי תוכנית "חיסכון לכל ילד", הקיימת מאז 2017, מצוין: המדינה פותחת תוכנית חיסכון לכל ילד עד גיל 21, ומפקידה לה בכל חודש סכום מסוים (כיום 57 שקל). הורי הילד יכולים להפריש סכום זהה, וכך כל ילד יוכל להתחיל את חייו הבוגרים עם סכום משמעותי. אלא שמראשיתה התוכנית נולדה עם פגם מובנה: להורים ניתנה אפשרות לבחור בין פתיחת התוכנית בפיקדון בנקאי, לבין קופת גמל להשקעה ברמות סיכון שונות. מהרגע שחיסכון נפתח בבנק - לא היה אפשר להתחרט. הכסף נעול לשני עשורים.
לא ברור מה חלף בראשו של שר האוצר דאז משה כחלון ושל פקידי האוצר, כשאיפשרו לבנקים להיות חלק ממנה: שהרי התשואות בקופות גמל בסיכון גבוה גבוהות במאות אחוזים מאלו המביכות שמניבים הפיקדונות הסולידיים של הבנקים. שיא האבסורד הוא שהורים משכבות נמוכות, שלילדיהם התוכנית נועדה בראש ובראשונה, הם אלו שנוטים לפתוח חיסכון בבנקים בשל אוריינות פיננסית נמוכה יחסית.
לכן השבוע נכנס לתוקף שינוי משמעותי בתוכנית שמאפשר להורים שפתחו כבר חיסכון בבנק לפתוח תוכנית נוספת בקופת גמל להשקעה. אלא שזהו תיקון חלקי בלבד של העוול: במה שכבר הופקד בבנקים לא ניתן לגעת, רק את ההפקדות העתידיות אפשר להעביר.
התיקון הזה ממחיש עד כמה קשה לתקן מדיניות ציבורית גרועה. אפשר אולי למזער נזקים, אבל את האבן שכמה טיפשים זרקו לתהום הרווחים של הבנקים אף אחד לא מתכוון להרים.
// שקד גרין
גולן ונתניהו
כוחה של תקשורת חופשית
התקשורת החופשית בישראל הוכיחה שוב את חיוניותה בשבועיים האחרונים בשתי כתבות התחקיר שחשפו את קלונם של שרה נתניהו (קשת 12) ואייל גולן (כאן 11). מדובר כמובן בשתי קטגוריות שונות של אירועים: במקרה של נתניהו החקירה הפלילית רק בראשיתה, ובזה של גולן היא הוחמצה. אבל המשותף להן הוא החשוב – הדילוג על הפרוצדורות המשפטיות היישר אל מוקדי האמת והאחריות.
לפרוצדורות המשפטיות יש חשיבות רבה בהגנה על זכויות של חשודים ונאשמים, בהקפדה יתרה באיסוף הראיות ובווידוא שכתב אישום עומד ברף הגבוה ביותר של סבירות להרשעה. אלא שההחמרות האלה מסייעות לעתים לקבור חקירות, אמת ועוול. במובן הזה, התחקיר הטלוויזיוני משמש "משפט שדה" שעוקף את המשפט האמיתי. אבל כשהתחקיר ממוסמך ומגובה כמו בתחקירי נתניהו וגולן, כשכל הצדדים מוזמנים להגיב וכשכל הערוצים נגישים ופתוחים עבורם – מקבל הציבור מידע אמין שמקרב אותו לאמת.
העדויות האמיצות של טאיסיה זמולוצקי ונ' אצל עמרי אסנהיים ורוני קובן לא ישלחו את הזמר לכלא אבל יסייעו להרשעתו הציבורית (השבוע הן כבר הביאו לביטול הופעתו בפסטיבל נשים). הן גם מוכיחות את קוצר ידו של המשפט ובעיקר עד כמה חשובה תקשורת מקצועית וחופשית.
// משה גורלי
במצבו הרפואי כמו בניהול המדינה, נתניהו אוהב לטשטש מצבים שליליים בכינויים חיוביים
ראש הממשלה בנימין נתניהו עבר השבוע ניתוח להסרת הערמונית, וכרגיל החלה חרושת שמועות: ממה בדיוק סובל נתניהו? אולי תזמון הניתוח נועד בכלל לדחות את עדותו במשפט שמתנהל נגדו? ואולי מטרתו היא לכסות על פעולה צבאית שנויה במחלוקת בתימן או איראן? כשאין שקיפות במידע, קשה לנתח את המצב.
המילה "ניתוח" מלחיצה אותנו. כי ניתוח נדרש רק במצבים מורכבים, שמחייבים טיפול מעמיק ומדויק. אין מקום לטעויות. ויש חשש כבד שכשמתערבים בגוף, יתגלו בעיות רדומות ויתעוררו סיבוכים. אבל לא רק ניתוח רפואי מפחיד אותנו, אלא גם ניתוח נפשנו על ספת הפסיכולוג או ניתוח הבעיות בקשר מול בני הזוג או יועצי זוגיות. לא במקרה הבדיחה הוותיקה אומרת שגברים יעדיפו לעשות הכל, אפילו לצאת למלחמה, ולא ללכת לפסיכולוג. הבחירה ללכת לניתוח מעידה על בעיה שגדולה מאיתנו, שאין לנו יכולת לפתור אותה בעצמנו — זו הודאה באנושיות שלנו.
לא בכדי המילה "ניתוח" לא נאמרה כלל בהודעות לציבור מטעם לשכת ראש הממשלה. לפי הניסוח הרשמי נתניהו עבר "טיפול להסרת הערמונית", כאילו מדובר במריחת משחה. או "הליך רפואי", משהו שהולך בקלות, כמעט בטבעיות, בניגוד לניתוח פולשני.
מכבסת המילים הזו מאפיינת מאוד את שלטונו של נתניהו. מהניסיון הכושל למתג את המלחמה כ"מלחמת התקומה" ועד הבחירה לכנות את התקיפה בתימן בשם "צלילי הכרם": ראש הממשלה אוהב לתת שמות שמנסים לכפות דימוי חיובי על מצבים שליליים. כאילו שאם נקרא להכל בשמות נעימים, נאמין באמת שאנחנו כפסע מהניצחון המוחלט, שנתניהו בריא כשור ושהכל בעצם עלא־כיפאק — כל מיני שקרים שניתוח קל של המצב היה מפריך ברגע. // דור סער־מן
