פרויקט הצעד הבא הוא אחד מכמה וכמה מיזמים פילנתרופיים הפועלים לסייע לפצועים וקטועי גפיים לחזור לחיי שגרה. בפרסום שיווקי ששלחו אנשי הצעד הבא לקרנות פילנתרופיות ולתורמים פרטיים בארצות הברית כדי לעודד אותם לתרום מצולמים חיילים קטועי גפיים שנפגעו במלחמה בעזה. הם מופיעים בשמותיהם הפרטיים "רותם", "רון", "עדן", "אלישע", "אלון", עם צילום שלהם בטשטוש קל של פניהם, ובקשה לתרום כספים עבור "צורכי פרוטזה" (prosthetic needs).
כל אחד מהמקרים ברשימה – קשה ומורכב. הפירוט והצילום האינטימי מדייקים את המקרה האישי של כל אחד. במקרה של כל פצוע מצוינים גילו, מצבו המשפחתי ונסיבות הפציעה (למשל, מטען חבלה). במקרה של שתי קטיעות מעל הברך מצוין הצורך בשתי פרוטזות חשמליות בעלות 350 אלף דולר. בצילום נראים הפצועים - חלק מהם עדיין באשפוז - כשפניהם מטושטשות, ובחלק מהצילומים מצולם לצד הפצוע רונן ליטבק, מנהל הפעילות בישראל של הצעד הבא.
אלא שהפצועים עצמם, ברובם המכריע, לא אישרו את מבצע גיוס התרומות לפרוטזות עבורם, בהיקף כולל של 1.875 מיליון דולר. השימוש בסיפורם ובתמונותיהם, לעתים כשהם עדיין בבית החולים, נעשה ללא תיאום מראש ומפורש איתם, בוודאי שלא בכתב, והתברר רק בדיעבד. יתרה מזאת, גיוס כספים לצורך הליך לרכישת פרוטזות בארצות הברית כלל לא היה דרוש להם, משום שמשרד הביטחון נושא בעלויות של כל הטיפול הרפואי והשיקומי של חיילים. כל הפצועים במסמכים של הצעד הבא זכאים למימון מהמדינה להכנת פרוטזה והתאמתה. רק פצוע אחד בחר לרכוש פרוטזה באופן עצמאי, והוא עשה זאת לבסוף בסיוע עמותה אחרת ולא דרך הצעד הבא.
"פצוע שרגלו נקטעה וזקוק לתותבת מקבל את מלוא המעטפת מאגף השיקום", אומרת שרית קדרון, סגנית ראש אגף השיקום במשרד הביטחון. "ברגע שהפצוע החלים וניתן להתקדם להתאמת תותבת, הוא יקבל את הפרוטזה הטובה והמתקדמת ביותר שיש". לדבריה "עלות זוג תותבות יכולה להגיע ל־400 אלף דולר במקרים מורכבים, ואם יש צורך לבצע את ההתאמה של הפרוטזה בחו"ל, האגף מטפל בכל המעטפת וההתקשרות עם בתי המלאכה, לרבות ההטסה והשהות לפצוע ולבן משפחה מלווה".
חלק מהחיילים ביקשו מהצעד הבא להסיר תמונות שלהם מהרשתות החברתיות. "הבנתי שהצעד הבא אומרת שהמטרה שלה היא לעזור לקטועי גפיים בכלל, לא רק חיילים", אומר אחד החיילים הקטועים, שמכיר מקרוב את הקשר עם עמותות ומבקש לא להיחשף. "אבל מה לעשות, אנשים לא רוצים לתרום לקטועים בכללי כמו שהם מוכנים לתרום לחיילים - אז מתרימים עם חיילים. בשלב מסוים ביקשתי להוריד את כל הפרסומים שיש לצעד הבא עם השם שלי, עד שדברים יתבהרו. אנחנו חיילים בשיקום, בלי ידיים, בלי רגליים, לא מעוניין שיגייסו בעזרת השם שלי".
"כשאתה עדיין שוכב במיטת האשפוז ובאים אליך בגישה של ביזנס ומשתמשים בסיפור שלך, זה לנצל את חוסר האונים שלך כשאתה לא לגמרי צלול - וגם את טוב לבם של יהודים טובים שרוצים לעזור", אומר חייל קטוע שגילה שהוא "מככב" בקמפיין הגיוס הזה. "נפצעתי בשירות המדינה, והמדינה אכן מספקת פרוטזות לכולנו. לכן כשאחרי הפציעה עטו עלינו המון עמותות, אמרתי 'לא תודה'. גם אם עמותה באה עם כוונות טובות, בנושאים רפואיים אני לא רוצה שום עמותה ושום תורם, משרד הביטחון הוא הגב".
"ברור לנו שאנחנו פרזנטורים טובים לגיוס כסף בחו"ל לכל מיני מטרות, אבל כשאני לא יודע מה בדיוק העמותות משרתות, פחות בא לי להיות פרזנטור", אומר קטוע נוסף שהופיע במסמך לתורמים של הצעד הבא. "מההתחלה קפצו עלינו הרבה מאוד עמותות, עד ששמתי ברקס. אם בסוף עמותה כלשהי עשתה עליי סיבוב, זה היה בלי ידיעתי".
"כשאתה עדיין שוכב באשפוז, לא לגמרי צלול, ומשתמשים בסיפור שלך בגישה של ביזנס, זה ניצול של חוסר אונים", אומר חייל שגילה שהוא "מככב" בקמפיין גיוס. "גם אם עמותה באה עם כוונות טובות, בנושאים רפואיים אני לא רוצה שום עמותה ושום תורם, משרד הביטחון הוא הגב"
6 צפייה בגלריה
מתוך קמפיין גיוס הכספים של הצעד הבא למימון פרוטזות לחיילים. העלות המצוינת היא "350 אלף דולר", אבל כל מי שהוזכר בקמפיין היה זכאי למימון פרוטזה מהמדינה
לרכוב באריזונה, ולהמשיך ללכת
הצעד הבא, לפי אתר האינטרנט שלו, משמש כזירה חברתית לתמיכה בקהילת הקטועים, וכמעט כל חבריו עברו קטיעה בעצמם. מאחורי הפרויקט עומדת עמותת קרן הל"ב לרפואה, שפועלת בישראל ובארצות הברית לסייע לחולים, ובראשה עומד הנדבן היהודי־אמריקאי סם (שמואל) וולדמן. עיקר פעולתה של קרן הל"ב הישראלית ממומן מתרומות של עמותה מניו ג'רזי ששמה Israel Medical Fund Corp, שגם בראשה עומד וולדמן.
המסר של צורך בגיוס פרוטזות לפצועי מלחמה ליווה גם אירוע התרמה שנקרא The next ride, שנועד גם הוא לגייס כסף לפרויקט הצעד הבא. במסגרת The next ride יוצאים מדי שנה קטועי גפיים לרכיבת אופניים משותפת, כשהרכיבה הלפני אחרונה התקיימה באריזונה בסוף מאי 2024, כחצי שנה לאחר תחילת המלחמה. באתר המסע פורסמה בסוף מרץ 2024 פנייה אישית לתורמים משושנה ג'ייקובס, חברת קרן הל"ב, שבה היא כתבה על הצורך בישראל בתרומות לפרוטזות והתאמתן לנפגעי מתקפת 7 באוקטובר, כמו גם לחיילים שעברו קטיעה. "נכון לדצמבר 2023 הצעד הבא מתמודד עם 48 מקרים של קטיעות מורכבות שדורשות שיקום נרחב ושימוש בפרוטזה, בעלות ממוצעת של יותר מ־100 אלף דולר למקרה", נכתב באתר.
ג'ייקובס כתבה כי הקמפיין האינטרנטי שואף לגייס 3.6 מיליון דולר, כשבעת הפרסום גויסו כבר 2.27 מיליון דולר. "אנחנו מגייסים את הכסף על מנת לוודא שקורבנות הטרור והחיילים הפצועים יקבלו אפשרות ללכת שוב. בבקשה פתחו את לבכם והצטרפו אליי לעזור לישראל להירפא", הוסיפה.
האם הצעד הבא גייס לבסוף את התרומות לפרוטזות לחיילים, שכאמור כלל לא היו זקוקים למימון לצורך הזה? ואם כן מה נעשה בכסף? מטעם הפרויקט נמסרה תגובה מפורטת: "הצעד הבא היא קהילת קטועי הגפיים הגדולה בישראל, המופעלת על ידי קטועי גפיים ופועלת מאז 7 באוקטובר ללוות את הפצועים והמשפחות כבר מהימים הראשונים בבתי החולים. מהשלב הראשון תמכנו בכמות בלתי נתפסת של כ־50-40 קטועי גפיים, חלקם עם פציעות מורכבות. הארגון סייע למשפחות בקבלת החלטות, סיפק תמיכה ומידע וציוד ראשוני.
"בדצמבר 2023, בתוך הכאוס שהתקיים במדינת ישראל ומתוך הבנה שמשרד הביטחון עסוק במשימות חירום, עלה חשש שהמציאות לא תאפשר טיפול נאות בקטועים. לכן התחלנו בגיוס כספים לתותבות מתקדמות עבור לוחמים ונפגעים עם קטיעות מורכבות. במסגרת הליווי היינו בקשר רציף עם כל הקטועים שעבורם יצאנו לגיוס, והם עודכנו אישית, כמו גם בני המשפחות שלהם במקרה הצורך, והמידע הועבר בדיסקרטיות לקרנות ולתורמים בלבד. בפברואר 2024 נערכו שיחות נוספות עם כל אחד מהם לוודא את אישור התהליך.
"במהלך פברואר־מרץ 2024, לאחר שהתברר שמשרד הביטחון נערך למימון התותבות, הוחלט להפסיק את הקמפיין. הסכום היחיד שגויס, 132 אלף דולר, יועד ללוחם אחד. משפחתו, שכבר קיבלה מענה ממשרד הביטחון, השתמשה בכסף לסבב התייעצות במכוני פרוטזות בארצות הברית, ובאצילות העמידה את יתרת הסכום לטובת קטועי גפיים אחרים. אנו מתנצלים אם נפגע מי מאחינו ואחיותינו הלוחמים והנפגעים קטועי הגפיים, שלמענם אנו פועלים ללא לאות".
פרזנטורים בעל כורחם
המקרה של הצעד הבא אינו היחיד, כפי שעולה מתחקיר "מוסף כלכליסט". בעודם מתמודדים עם מציאות קשה ומורכבת של קטיעות גפיים שעברו עקב פציעה במלחמה, נאלצים בחודשים האחרונים חלק מנכי צה"ל להתמודד עם תופעה חדשה: הפיכתם לפרזנטורים לטובת גיוס תרומות. גם אם המטרה טובה, יש בעיה כשזה נעשה ללא ידיעתם או הסכמתם.
"פרסום מידע אישי על אדם, ובוודאי על מצב רפואי, ללא קבלת הסכמתו לכך, מהווה פגיעה קשה בפרטיות", אומר עו"ד סאני כלב, ממונה מחקר ברשות להגנת הפרטיות. "חוק הגנת הפרטיות קובע כי מצבים שונים, כגון צילום אדם ברשות היחיד ללא קבלת הסכמה תקפה, מהווים פגיעה בפרטיות. והסכמה לפרסום מידע אישי שעלול לפגוע בפרטיות צריכה להיות מדעת, כלומר רק לאחר שהאדם מבין את משמעות הפרסום והשלכותיו, לאן המידע יועבר ואיזה שימוש ייעשה בו".
לעתים השימוש בפצועים שלא בידיעתם אינו כולל את פרטיהם, והם על תקן של מעין "תמונת המחשה". כך במקרה של העמותה בלב אחד, שפועלת בארצות הברית לתמיכה וסיוע לחולים ופצועים ומייסדיה הם בני הזוג הרב והרבנית אוריאל ושבי ויגלר. בלב אחד ערכה בשנה החולפת שני ערבי גאלה לגיוס תרומות, בפלורידה ובמנהטן בניו יורק. ערב הגיוס לפצועי צה"ל במנהטן נערך בנובמבר 2024 בהשתתפות 1,200 איש וגויסו בו 4.7 מיליון דולר. אחד הנוכחים שאף נאם בכנס היה המתאגרף פלויד מייוות'ר, שתרם לפי הדיווחים 100 אלף דולר. פצועים שונים עלו לבמה וחלקו את סיפורם, והתרומות, כך לפי פרסומי העמותה, יוקדשו בין השאר למימון פרוטזות חדשניות.
הפעילות הזו מבורכת וחשובה, אבל לפחות בשני מקרים, שפרטיהם שמורים במערכת, עשתה בלב אחד שימוש בצילומים של פצועי צה"ל קטועי גפיים על גבי הזמנה לאירוע או כחומר לקראתו, ללא אישורם או ידיעתם. בעמותה אישרו שעשו שימוש בשתי התמונות ללא אישור החיילים, ומסרו כי השימוש הופסק לאחר שהדבר הובא לידיעתם.
6 צפייה בגלריה
פרסום לקראת אירוע הרכיבה של הצעד הבא (אינסטגרם, מאי 2024). "היה כאוס וחששנו שלא יתאפשר טיפול טוב בקטועים, אז התחלנו לגייס כספים"
לפי הנתונים האחרונים של אגף השיקום במשרד הביטחון, 72 פצועי המלחמה הנוכחית מתמודדים עם קטיעות גפיים. 69 מהם כבר ביצעו התקנת תותבת, ושלושה נוספים, שנפצעו באחרונה, עדיין לא עברו התאמה וממתינים להחלמת הגדם. מתוך ה־72, שישה חיילים בלבד בחרו להתקין פרוטזה דרך עמותה, למרות הזכאות לקבלת הכספים מהמדינה.
במקרה של בלב אחד, לחיילים אחדים הותאמו פרוטזות בארצות הברית בסיוע העמותה. לדברי חיילים מדובר בפרוטזות ספורט בעיקר, בנוסף לזו שסיפק משרד הביטחון. באחד המקרים העמותה העמידה ערבות בגובה 200 אלף דולר לבית מלאכה בארצות הברית, עם התחייבות לשלם את העלות ככל שמשרד הביטחון לא ישלם. באחרונה בית המלאכה הוציא חשבונית למשרד הביטחון.
אגב, באחד המקרים מדובר בחייל שהופיע ללא ידיעתו גם ברשימת הקטועים שהצעד הבא גייסה כספים עבורם. "בלב אחד היא העמותה שעזרה לי הכי הרבה", אומר בוריס שטונדה, אחד החיילים שרגלם נקטעה במלחמה. "הביאו לי קביים, כיסא גלגלים של 30 אלף שקל ופרוטזת ספורט של 150 אלף שקל ואפילו כלב קורגי שעולה עשרת אלפים שקל".
מבלב אחד נמסר בתגובה: "העמותה פועלת למען חיילי צה"ל שנפצעו בקרב, ומספקת להם סיוע מקיף בכל התחומים — רפואיים, רגשיים, כלכליים ושיקומיים. מאז הקמתה העמותה מלווה חיילים פצועים במסע השיקום שלהם, מעניקה תמיכה רפואית מתקדמת, מסייעת בהתאמות פרוטזות וטיפולים חדשניים בארץ ובעולם, ודואגת לרווחתם האישית והמשפחתית".
קטיעות מצטלמות טוב
למרות שהמספרים מלמדים שרק אחדים מקטועי הגפיים בוחרים להסתייע בעמותות, החיילים שאיבדו יד או רגל הפכו לפרזנטורים המבוקשים ביותר במסעות גיוס התרומות. דוד בראון, שותף בברק קפיטל שמתנדב לסייע באופן ישיר לפצועים, נוגע בנקודה הרגישה: "יש העדפה לפצועים שהפציעה שלהם ויזואלית וגלויה", הוא אומר. "מגיעים פחות למחלקת פגועי ראש, למשל, או לשיקום נשימתי. העמותות מחפשות קטועים וסיפורים של אנשים שיכולים לדבר. קטועים זה משהו שמצטלם ונראה 'טוב'".
"הנכות של הבן שלי שקופה, כמו כל פצועי הראש", מאשרת סמדר אוקמפו, אמו של עוז אוקמפו, לוחם חטיבת כפיר בן 20 שבמרץ 2024 נפצע קשה בראשו בבית ממולכד בחאן יונס. "בעוד חצי שנה הצלקות ירדו, הוא ייראה יותר בריא וידבר יותר טוב, אבל עדיין יסבול מבעיה קוגניטיבית. לכן אני אומרת לעמותות כאלה שמעדיפות קטועים שזה לא בסדר שהן פונות רק לסקטור מסוים. יצא למשל טיול ג'יפים או מסע לאפריקה רק לקטועים וקטועות, או סקי רק לקטועים — כשעמותה באה ומפרסמת כזה דבר, אני אומרת להם, כאמא, 'סליחה, מה זאת השטות הזאת?'".
"זה קורה סביב פרוטזות, למרות שדווקא אותן המדינה מממנת, כי שם נמצא הכסף הגדול", אומר אחד הקטועים. "חייל עם קטיעה אחת בלבד לא זכאי אוטומטית לביצוע פרוטזה בארצות הברית, ולפעמים הוא מעדיף לדלג על הביורוקרטיה של המדינה או שהוא מעוניין לקבל פרוטזה מיוחדת כמו פרוטזת ריצה, ובאופן מהיר. בסדק הזה עמותות נכנסות".
במקרה של גלגלב — ניידת החסד, שמספקת הסעות לאנשים המרותקים לכיסאות גלגלים, השימוש בצילומי מרותקים לכיסא גלגלים כדי ללחוץ על בלוטות הרגש של תורמים כבר היה קיצוני. בדצמבר 2024 השיקה גלגלב בפייסבוק קמפיין שכולל סרטון קורע לב בכיכובו של חייל פצוע. החייל נראה בו יושב בכיסא גלגלים, מנסה להגיע לטיפולים ונואש לאחר שש פניות שסורבו. אמו מופיעה בסרטון, פונה למצלמה בעיניים בוכיות ומתחננת לעזרה. קריינית, על רקע ניידת שמגיעה לאסוף אותו לבסוף מחויך מביתו, מבקשת "לעזור אחרי הקרב לחיילים פצועים להשתקם".
הפוסט זכה ל־1,700 לייקים ויותר מרבע מיליון צפיות, והעמותה מבקשת בו לתרום 30 שקל "לחיילים פצועים, גיבורים שנתנו את גופם ואת נפשם כדי להגן עלינו", ומוסיפה: "הם נתקעים בבית, מבודדים, בלי יכולת להתקדם. המאבק על חזרתם לחיים הופך קשה עוד יותר, ובמקום שיקבלו את התמיכה שהם כל כך זקוקים לה — הם נאלצים להתמודד לבד גם עם הפציעות הפיזיות וגם עם הקשיים הנפשיים".
אלא שלפי משרד הביטחון, כל פצוע שצריך להגיע לטיפול זכאי להסעה, במונית או ברכב שכור, כך שאין צורך לגייס מהציבור כסף לכך. זאת כנראה הסיבה לכך שה"חייל" בסרטון הוא בעצם שחקן, ומי שהיה אפשר לחשוב שהיא אמו, היא למעשה שחקנית.
מבדיקה של הקמפיין עלה שמי שעומדת מאחוריו היא עמותת לב חב"ד, מעין מחלקה בצעירי אגודת חב"ד, שמנכ"לה הוא הרב לוי מנדלזון. בתגובתו אומר מנדלזון ש"בחרנו שלא להציג את החיילים הנעזרים בפעילות שלנו בסרטונים מתוך רצון לשמור על כבודם. הערתכם על כך שלא הודגש בסרטונים שהאנשים המופיעים בהם נועדו להמחשה — התקבלה בהערכה והתקלה תוקנה". בתגובה לבקשתנו לשוחח עם חיילים פצועים שעשו שימוש בשירות של גלגלב, מסר מנדלזון כי פנה לחיילים פצועים שנעזרים בהם בשאלה אם יסכימו לשוחח איתנו, אך הם סירבו.
לשאלות מדוע העמותה מתרימה מהציבור כסף עבור שירות שניתן לפצועי צה"ל ללא עלות ממשרד הביטחון, וכמה כסף כבר גויס, מסר מנדלזון תגובה כללית: "פרויקט גלגלב להסעת מטופלים פועל בהצלחה זה כשנתיים ומעניק שירות חינם לפונים הזקוקים להסעה, ללא הבדל דת, גזע ומין. בחודשים האחרונים, ולאור פניות רבות מחיילים פצועים הזקוקים להסעה, אנו נותנים דגש על הרחבת המערך והשירות לחיילים הפצועים, ולצערנו אכן יש ביקוש רב לשירות הזה.
"רובם המכריע של החיילים מקבלים את המענה ממשרד הביטחון, ועדיין אנו מסייעים מדי שבוע לעשרות רבות של חיילים שזקוקים להסעה כדי להגיע מביתם לטיפול. הם בוחרים לפנות אלינו מסיבות שונות: חוסר יכולת או אנרגיה להשיג את האישור הנדרש עבור נסיעה שאינה רפואית, ונסיבות נוספות". טיזר "בעמותות יש העדפה" מעל תמונת קמפיין גלגלב מעל הביניים "כמו לראות" טיזר "בעמותות יש העדפה" מעל תמונת קמפיין גלגלב מעל הביניים "כמו לראות" טיזר "בעמותות יש העדפה" מעל תמונת קמפיין גלגלב מעל הביניים "כמו לראות" טיזר "בעמותות יש העדפה" מעל תמונת קמפיין גלגלב מעל הביניים "כמו לראות"
"בעמותות יש העדפה לפצועים שהפציעה שלהם ויזואלית וגלויה", אומר דוד בראון, שמתנדב בסיוע ישיר לפצועים. "הן מגיעות פחות למחלקת פגועי ראש, למשל, או לשיקום נשימתי. הן מחפשות קטועים וסיפורים של אנשים שיכולים לדבר. קטועים זה משהו שמצטלם ונראה 'טוב'"
6 צפייה בגלריה
קמפיין של "גלגלב — ניידת החסד" לגיוס כספים להסעות לחיילים פצועים. המצולם אינו חייל, ולפי משרד הביטחון כל פצוע זכאי להסעה חינם כדי להגיע לטיפולים
"כמו לראות נמר בכלוב"
סצנת עמותות הסיוע בבתי החולים מאז ראשית המלחמה רותחת. הפעילות הזו נדרשת ומבורכת, בוודאי כשלפי נתוני משרד הביטחון יש מאז 7 באוקטובר כ־15 אלף פצועי מלחמה חדשים. חיילים רבים בשיקום נעזרים בעמותות, לעתים ביותר מאחת, לצרכים חיוניים כמו אספקת מזון למשפחה בזמן השהות בבית החולים או רכישת תוכנות לשימור זיכרון, וגם להחלמה בבתים טיפוליים ואפילו סקי לפצועים.
אבל למרות הפעילות הברוכה של עמותות, יש בקרב הפצועים מי שחשים שהשימוש בסיפורי הפציעה שלהם גולש לאזורים פחות לגיטימיים. "כשעברנו לשיבא, ראינו שכל עמותה מגיעה עם איירפודס, מתנה, תשורה כלשהי, בכמויות", אומרת סמדר אוקמפו, אמו של עוז. "מגיעים עם המתנות, בדרך כלל לקטועים כי זה מצטלם יפה, ומבקשים וידיאו בסגנון 'תגיד תודה ל...', ואז אתה עלול למצוא פתאום תמונות שלך מסתובבות בכל מקום".
אפשר לסרב?
"אני מאוד ערנית וכשאני רואה שמגיע מישהו שנותן לחייל משהו ומבקש 'תגיד תודה לרשת כך וכך', אני לא נותנת לזה לקרות. "יש הרבה טוב שמציעים, ואתה לא יודע ממי לקחת. למשל, מישהו נתן לך עשרת אלפים שקל במתנה, אז הבן שלי לא יצטלם לתמונה שהוא מבקש?".
מה עושים?
"יש מי שאומרים שאם זה תלוי בצילום אז לא תודה, הבן שלי לא צריך את הכסף. עמותת ואהבת, למשל, עשו יום הולדת נהדר לבת שלי בשיבא, כשעוז עוד היה מרייר ועם זונדה. הם ביקשו אישור לצלם והסכמתי. אבל אם הייתי מוצאת את הפנים של הבן שלי באיזה קמפיין בלי לשאול את רשותו הייתי מתחרפנת מזה, גם בגלל בעיות שעושים לחיילים בחו"ל. העניין הוא שהיום הפצועים האלה הם דוגמנים, הסופר־הירוז, אלה שמושכים תרומות, ובקלות יכול להיות ניצול ציני של זה. רק בודדים עושים את המתן באמת בסתר".
"באו אליי לבית חולים כשנפצעתי והציעו לי לטוס לארצות הברית", מספר חייל קטוע. "שאלתי במה זה כרוך וענו שכלום, רק ליהנות. היה באמת כיף, אבל אז אמרו לי 'בוא תדבר באירוע גיוס כספים', 'בוא לצהריים עם תורם', 'דבר קצת עם התורמת הזו'. ואז אתה מרגיש שבעצם ניצלו אותך"
6 צפייה בגלריה
בן חמו. "אנשים הבינו שאנחנו 'היהלומים', הדוגמנים של המלחמה, כי הדרך לגייס כסף היום באמריקה היא להגיד 'אנחנו עוזרים לחיילים'"
6 צפייה בגלריה
בכר. "כשאתה נוסע ולא משלם על זה, אתה כנראה המוצר. אבל אין לי בעיה עם זה"
(צילום: גדי קבלו)
"באו אליי לבית חולים בחודש שבו נפצעתי והציעו לי להצטרף למשלחת לארצות הברית", מספר חייל קטוע. "שאלתי במה זה כרוך וענו שכלום, רק ליהנות ונסיע אותך למכון רפואי. בחור צעיר נמצא בבית חולים אחרי פציעה טראומטית, מת להתאוורר ואומרים לו 'נטיס אותך לאמריקה', אז בטח שהוא מסכים. היה באמת כיף, אבל אז אמרו לי 'בוא תדבר באיזה אירוע שיעזור לגייס כספים לחיילים', ופתאום אומרים 'תבוא לצהריים עם תורם', 'דבר קצת עם התורמת הזו', ואז אתה מרגיש שבעצם ניצלו אותך".
אותו חייל נוגע באחת הדרכים הנפוצות של עמותות לזכות בשיתוף פעולה של פצועים: מסעות לחו"ל, שאחד החיילים מכנה "מסעות פאן ויח"צ". לצד החלק שכולל טיול, בילוי ורגיעה, המסעות האלה כוללים גלישה, לא תמיד ברורה מספיק מראש, לגיוס כספים לטובת העמותה המארחת. חיילים, רובם צעירים, מוצאים את עצמם מופתעים וחסרי סבלנות כלפי האינטנסיביות של החלק הזה במסעות, שלא בהכרח הולמת את מצבם הרפואי.
"עמותות מוציאות משלחת לארצות הברית", מספר חייל פצוע. "אומרים לך 'בוא נעשה שבוע כיף', ובסוף זה שבוע שאתה עובד בשבילו".
מה זה אומר?
"אתה עובר בין בתים של תורמים. כל יהודי בעל לב חם כזה שפוגש אותך, עבורו אתה איזה היי לייט, כמו לראות נמר בכלוב. הוא מפוצץ אותך בשאלות, לא משחרר אותך, אתה צריך לספר לו שוב ושוב מה קרה. ביום הרביעי הבנאדם כבר מאבד שפיות. הפתיע אותי שהחלק הזה, של לבקר בבתים של תורמים, היה ממש אינטנסיבי. אתה הולך למסיבה, משתחרר, ובבוקר חייב לקום לארוחת בוקר אצל תורם. בתור מי שפצוע בצורה מאוד מוחשית, זה סיוט. היה לי יותר נוח להישאר בארץ בבית חולים".
"אנשים הבינו שאנחנו 'היהלומים', הדוגמנים של המלחמה, כי הדרך לגייס כסף היום בארצות הברית היא להגיד 'אנחנו עוזרים לחיילים', זה הדבר הכי מרגש היום את היהודים האמריקאים", מסכם יונתן בן חמו, שרגלו נקטעה בלחימה בעזה. "השאלה היא איזה חלק מזה מגיע בסוף לפצועים. אתה לא יכול לקחת פרצוף של בנאדם ולגייס בשמו כסף בלי רשותו, ואם אמרת לתורם שאתה מגייס לטובת מטרה איקס, אל תעשה בסוף 'וי'".
"כשלא יודעים יורים לכל כיוון"
חשוב להדגיש שלא כל הפצועים מוצאים בפעילות הזו פסול. אבידע בכר מקיבוץ בארי, שאשתו ובנו נרצחו בטבח ורגלו נקטעה, הופיע כדובר בכנס של הצעד הבא. לדבריו, בראייה מפוכחת, מתקיימים יחסי תן וקח עם עמותות. "זה נכון שהעמותות משתמשות בחיילים לגייס כספים", הוא אומר, "ואני כנפגע פעולות איבה לא צריך כלום כי אני מקבל פרוטזה מהמדינה. אבל כשאתה נוסע לאנשהו ולא משלם על הנסיעה, כנראה שאתה המוצר. אבל אני לא מרגיש מתוסכל. גם אם הודות לנו עזרו לקטוע רגל בגלל סרטן או סוכרת לקבל פרוטזה כי להם אין מימון - אין לי בעיה עם זה".
גם גיא, אבא של חייל קטוע רגל שצולם במסגרת גיוס התרומות של הצעד הבא מצביע על המורכבות של הסיטואציה: "הבן שלי נפצע בתחילת המלחמה, והצעד הבא היו איתנו בבית חולים מהרגע הראשון, כשהוא עוד היה מורדם ומונשם. לראות חבורת צעירים קטועי גפיים חיוניים פעילים היה אז מבחינתנו מאוד משמעותי. זה עזר לנו לעכל את איך העתיד שלנו הולך להראות, ונתן לנו עידוד".
הצעד הבא הציע לכם מימון לפרוטזה?
"הם אמרו לנו 'אספנו מספיק בשביל לממן פרוטזה', ועניתי להם בצורה ברורה שאנחנו אמורים לקבל את המימון ממשרד הביטחון. אבל אי אפשר להסתכל על ניסיון הגיוס הזה בלי להבין את ההקשר. כשלא יודעים מה יהיה, יורים לכל הכיוונים. זו היתה תחילת המלחמה, כולם היו נסערים ורצו לעזור, וסוג הקטיעה הצריך פרוטזה שעושים בארצות הברית בגלל הידע המקצועי שקיים שם, ואין פה. הכל היה מאוד חדש, ובגלל כמות הפצועים כולם חששו שמשרד הביטחון יערים קשיים. בסופו של דבר הופתענו לטובה מהמהירות שבה אושר לנו ממשרד הביטחון לצאת לארצות הברית".
