ועדת נגל
עיניים עצומות לרווחה
מדו"ח ועדת נגל שפורסם השבוע, ושנועד לקבוע מה התוספת התקציבית הנדרשת לביטחון בשנים הקרובות, נשמטה מילה אחת — חרדים. מתוך 109 עמודים הוועדה הקדישה לעניין רק פסקה אחת, וגם בה כתבה את המובן מאליו: צריך "שירות חובה שווה לכלל האזרחים", "כלל אזרחי המדינה הם שווי זכויות וחובות ונדרשים לשאת בנטל השירות" וכדומה. כמו דיון תיאורטי בשיעור אזרחות, ואף מילה על הבעיה הקונקרטית עצמה.
שאר הדו"ח מתעלם מהנושא באופן כואב עוד יותר: הוא נוקב במחיר העולה של מערכת ביטחון שלא מגייסת את כולם, מחיר שהציבור המתגייס והעובד ישלם — עלויות גבוהות מאוד למדינה, כלומר למשלמי המסים, הארכת השירות הסדיר ל־36 חודשים, הגדלת הנטל על אנשי המילואים — והוא מתייחס למחירים האלה כאילו מדובר בגזירת גורל ולא בהשלכות שיצטמצמו אם יגייסו חרדים.
אי אפשר לדון בכל אלה ובאיך המדינה עומדת בכל ההשלכות האלה בלי לדון בפתרון. הרי ההערכות והמספרים שהציגה הוועדה נגזרים באופן ישיר גם מאי־גיוס החרדים, ולכן הוועדה היתה צריכה לצלול לעומק העניין הזה, להקדיש לו זמן ומחשבה ולהציע פתרונות, ולקשור באופן מפורש בין הפטורים למחירים. אפילו נגיד בנק ישראל התייחס לכך השבוע כשאמר שהגדלת הנטל על המשרתים תעלה למשק 10 מיליארד שקל בשנה; 10 מיליארד שקל הם בדיוק הסכום שוועדת נגל עצמה ציינה שנדרש למערכת הביטחון "ממקורות אחרים", בלי לציין מהם. כמה יותר מפורש צריך להיות? איך האנשים שמונו כדי למצוא פתרונות לקשר הישיר בין הדברים החמיצו הזדמנות היסטורית לפתור בעיה היסטורית ולתקן עוול עמוק ויקר מאוד שמשפיע על כל החברה ועל כל הכלכלה? // גולן פרידנפלד
מינוי כחלון
לא באג, פיצ'ר
"ישנם פערים ניכרים ומהותיים בין האופן שבו הוצג ניסיונו המקצועי של עו"ד כחלון לבין התשתית העובדתית שהתבררה. ניסיונו המקצועי ונתוניו האישיים אינם מאפשרים לראות בו, ולו בקירוב, מועמד מתאים לתפקיד ממלא מקום נציב שירות המדינה" — הדברים הללו, שכתבה היועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב־מיארה, היו אמורים להוביל לפסילה מיידית של המועמדות של רואי כחלון. במקום זה, ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט למנות אותו לתפקיד. וכנראה בדיוק מאותן סיבות שגרמו ליועמ"שית להתנגד למינוי.
בעולם ההייטק, שבו ניפוח קורות חיים הוא כבר אמנות וכל מתכנת הוא "Head of Coding", היו אומרים שהמינוי המסריח של כחלון הוא לא באג אלא פיצ'ר. הרי נתניהו מעוניין בנציב שיאפשר לו למנות את כל מי שהוא רוצה לכל תפקיד שהוא רוצה בשירות המדינה, ללא קשר לחוק ולתנאי הסף. נציב כזה לא צריך להיות ראוי או מוכשר, צריך שעצם המינוי שלו יהיה השתנה מהמקפצה על כל חוק וכל תנאי סף. אם הבן אדם שאחראי לשירות הציבורי כולו מונה כך, בלי ניסיון, בלי נתונים אישיים מינימליים, עם "פערים ניכרים ומהותיים" בין ההצגה לבין העובדות, הוא לא יוכל לפסול כל מינוי אחר של אדם חסר כישורים, ניסיון, אמינות או יושרה. זו הדרך המהירה להטמיע את הפיצ'ר בכל המערכת, ולזרז את התפשטות הריקבון בשירות הציבורי כולו. // יובל שדה
רגע לפני הבחירה
עמית מתעורר
יצחק עמית מסיר את הכפפות. בשבוע שעבר, בפסיקה של בג"ץ שמגבילה את האפשרות של השר איתמר בן גביר להכתיב למשטרה את מדיניות החקירה, הוא תיאר במדויק — כלומר לא בזהירות המתפתלת והמעורפלת שבה שופטים נוטים להתנסח — את הנזקים והסכנות שנשקפים מהשר לביטחון לאומי. למסר הזה יש כמה נמענים: השר והממשלה, הציבור, אבל במידה רבה גם השופטים האחרים, שעמית בעצם סימן להם שאינם יכולים להמשיך לבחון את המציאות מבעד למשקפיים של ביקורת חוקתית נורמטיבית. עזבו את הניתוח המשפטי, הוא אומר להם, והתבוננו באיש וביעדו המרכזי — הכנעת המשטרה למרות פוליטית. השבוע הוא המשיך עם הרוח הזאת ודפק על השולחן, מילולית, בדיון על הנעשה בדרום הר חברון, ונזף בזעם במשטרה שלא אוכפת את הסדר והחוק ומאפשרת למתנחלים להשתולל באזור.
בשבוע הבא הוועדה לבחירת שופטים אמורה להתכנס כדי לבחור נשיא קבוע לבית המשפט העליון. עמית, ממלא המקום כרגע, נהנה מרוב ברור. הוא היה יכול לשתוק עכשיו, להיות זהיר מתמיד, אבל הוא ויתר על ריסון פוליטי מתחייב ובחר להציג עמדות נוקבות נקודתית, וגם להבהיר לממשלה שעקרונית הוא לא מתכוון להתפשר על הדמוקרטיה ושלטון החוק. // משה גורלי
דברי הנגיד
מדינה בלי עתיד
נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון הציג השבוע שורה של נתונים לגבי כלכלת ישראל, שוק ההון, ההכנסות ממסים, הרכישות בכרטיסי האשראי, התחזקות השקל וההשקעות בהייטק, שהתכנסו לתמונת מצב מעודדת למדי. הבעיה שכשתמונת המצב מעודדת, הממשלה לא נוטה להתבונן קדימה ולהבטיח גם עתיד מעודד, קרוב ורחוק. ירון ניסה להתריע על כך בדרכו הזהירה: מיד אחרי הבשורות הטובות הוא מתח ביקורת (חריפה, יחסית אליו) על הממשלה, כולל על הרכב התקציב, ההתחמקות מגיוס חרדים והחייאתה של ההפיכה המשטרית. כל אלה, הדגיש ירון, מגבירים את האי־ודאות ומאתגרים את מצבנו המשתפר אט אט. כאמור, דרך מעודנת להגיד: התנהלות הממשלה מסכנת את הכלכלה והחברה. את החלק הזה של דברי הנגיד אף אחד בקרב חברי הממשלה ותומכיה לא יטרח לשמוע; הם יתמקדו בעכשיו, בלי לחשוב על העתיד. המצב טוב? יופי, אפשר להמשיך בחגיגה, להילחם במוסדות המדינה שנדרשים לכלכלה מתפקדת, לתת להון האנושי להישחק וליציבות החברתית להיסדק. שום אזהרה כבר לא מועילה. // שלמה טייטלבאום
כשעוברים על האיסור נהפכים לנציב. בממשלה הזאת זה פרס, לא עונש
ההתעקשות של ראש הממשלה למנות את רואי כחלון לנציב שירות המדינה — חרף העובדה שהאיש אינו ראוי לתפקיד מבחינה מקצועית ואף אישית, כפי שהבהירה היועצת המשפטית לממשלה — מאירה באור חדש את הכפילות שמגלמת המילה נציב.
במקור, בתנ"ך, נציב היה בעל תפקיד מינהלי בכיר, מי שהשלטון מקנה לו תחום אחריות מסוים. ועצם שמו נועד להבהיר שהוא הוצב שם בידי מישהו אחר, הוא לא מקור הסמכות אלא רק שלוח השררה. עד היום יש לנו נציב שירות בתי הסוהר, נציב כבאות והצלה, נציב מס הכנסה, נציב תלונות הציבור. מוצב שם, כדי לעשות משהו מטעם המדינה. נטול כל זוהר, כמעט כמו אחיו הניצב, זה שממלא את המסך בסרטים ומשאיר את ההילה לדמויות מרכזיות יותר.
אבל בתנ"ך יש נציב מפורסם יותר, נציב המלח שהיה פעם אשת לוט. כשהיא נכנעה לצורך אנושי מובן והפרה איסור מפורש, היא נענשה ונהפכה לנציב. כשמקורבים לליכוד נכנעים לצרכים אנושיים ומפירים איסורים מפורשים, גם הם נהפכים לנציבים. אבל לא כעונש, אלא כפרס. // דור סער־מן
