הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
"במצב שבו פצצה גרעינית נופלת לנו על הראש אין מה לעשות. במצב כזה נמות, לא מעניין מה נעשה ומה לא. אבל במרחק של 1.5-1 ק"מ ממוקד הפיצוץ צריך ואפשר להתגונן. ישראל לא תתאדה".
אחרי יותר מ־500 יום של מלחמה שזימנה לאזרחי ישראל את כל הסיוטים כולם, ד"ר אורי נסים לוי, מומחה להגנה גרעינית, סבור שבשלו התנאים להדריך אותנו איך להתגונן במקרה שבו פצצת אטום לא נופלת לנו על הראש, אלא סתם לא רחוק.
אז מה אפשר לעשות?
"רד למקלט, כדי לא להיות מעל קו הקרקע באזור הפיצוץ. גם ממ"ד תקני יהיה יעיל כמו מקלט. ואם אין לך מקלט או ממ"ד — תחפור בור, בור מספיק עמוק כך שתוכל לעמוד בתוכו והראש שלך יהיה לפחות 30 ס"מ מתחת לפני השטח. תביא טרקטור, הוא יעשה לך את זה מהר".
איך בור של טרקטור מגן עליי מפצצת אטום?
"אחד המאפיינים החזקים של פיצוץ אטומי הוא ה־blast, ההדף, שנע במהירות של מאות קמ"ש. הוא יוצר אפקט של טוסטר עצום, שצורב במהירות עצומה כל מה שנקרה בדרכו. זה גל חום פתאומי של 3,000 מעלות, עצום וחזק מאוד. המכוניות נהפכות למכליות דלק שמתלקחות בזו אחר זו בשברירי שנייה. השרפות הן הבעיה מספר אחת שיוצר פיצוץ גרעיני".
בניין רגיל, לא מקלט, יגן עלינו מהטוסטר הנורא הזה?
"יחסית — אם אתה לא ליד החלון, בסמוך לזכוכיות או לאריחי חרסינה שיכולים להתנפץ, לעוף לכל עבר ולחתוך אותך, אתה יכול להיות מוגן מההדף".
בהירושימה ובנגסאקי הבניינים הושמדו ברדיוס נרחב.
"אלה היו ערים אחרות, ובנייה שונה, מחומרים כגון עץ ונייר. אנשים שהיו בבית הדואר בהירושימה, במרחק של כ־200 מטר בלבד ממוקד הפיצוץ, ולא עמדו בסמוך לפתחים, שרדו, כי הבניין מאבן, הוא עומד על תלו עד היום".
לפני הפיצוץ יש הבזק של אור בהיר וגדול. לפי לוי, יש להימנע מלהיישיר אליו מבט, מחשש לעיוורון. אחרי הפיצוץ יש נשורת גרעינית, וצריך להימנע ממגע איתה. "אם שרדת את 48 השעות הראשונות שאחרי הפיצוץ סיכויי ההישרדות שלך גבוהים. הפטרייה הגרעינית המפורסמת דועכת ואיתה גם כמות הנשורת הרדיואקטיבית, אחרי שבועיים היא כבר כמעט שלא מסוכנת. זה לא כמו במקרה של דליפה מכור גרעיני — בצ'רנוביל למשל היה ענן קרינה ש'טייל' על פני שטח נרחב".
איך אני יודע מה מצב הנשורת הגרעינית סביבי?
"קרינה נתפסת לדברים — אבן, מים, עלים ועוד. אז תוציא דף נייר חלק מחוץ לבית; אם הוא נשאר חלק, אתה יכול לצאת מהבית. כשאתה חוזר הביתה תחליף נעליים, תתקלח, תקפיד על היגיינה ואל תאכל מזון שהיה פתוח וחשוף, אלא רק מאריזות סגורות, מקופסאות שימורים. גם אל תבוא במגע עם חפצים שונים שנמצאים בחוץ, כי הם חשופים ויש סיכוי גבוה מאוד שהם מזוהמים בנשורת רדיואקטיבית. אלה דברים שהציבור צריך לדעת".
תעלומת הסיכון האיראני
לוי (57) הוא אלוף משנה (במיל') שבשנה וחצי האחרונות, מאז 7 באוקטובר, עשה כ־200 ימי מילואים ברשות החירום הלאומית (רח"ל) ופיקד מטעמה על מאות מילואימניקים שניהלו את הקשר עם משרדי הממשלה והרשויות המקומיות. יש לו תואר ראשון בהנדסת אלקטרוניקה, MBA, ובדוקטורט שלו, שהגיש ב־2016, ניתח ניהול סיכונים גרעיניים בידי ממשלות ופיתח מודל בינלאומי להגנה גרעינית, ONDM (Operational Nuclear Defense Model). בשמונה השנים האחרונות הוא עומד בראש הפורום הגרעיני העולמי, שמאגד פעילות של מדענים ומומחים בתחום. הוא מייעץ למדינות ולגופים בינלאומיים שונים, מרצה ומשקיע לא מעט בהעלאת המודעות הציבורית לנושא, כי "הציבור צמא למידע. חוסר הידע איום ונורא, וייתכן שזה מגמתי".
עוד נגיע לאותם אלה שיש להם אינטרס שלא נדע, אבל עוד לפני כן מתבקש לדעת כיצד אדם מגיע להתמחות דווקא באחד הסיוטים הגדולים ביותר שיש. "אני עוסק בנושאים שקשורים לחירום במשך שנים, בפיקוד העורף למשל הייתי אחראי לפיתוח תרגילים נרחבים לתרחישי קיצון", הוא מסביר. "לקראת הדוקטורט חיפשתי תחום שפחות נלמד, והבנתי שבעוד יש הרבה מומחים שעוסקים בתקיפה גרעינית — אין הרבה שיח על הגנה מפני גרעין".
הוא נשוי ואב לשלושה, חי במודיעין, ובבית שלו יש שיח על הגנה מפני גרעין, גם עם הילדים. "אני מדבר איתם על היערכות, לפעמים אנחנו צופים יחד בסרטים רלוונטיים, למשל על האסונות בצ'רנוביל ובפוקושימה. הם משתפים איתי פעולה, עד גבול מסוים".
ואיך נראה הבית של מומחה להגנה מפני גרעין? ערוך לכל תרחישי הקיצון?
"לא, המוכנות של המשפחה שלי בסיסית לגמרי".
מה זה אומר?
"בראש ובראשונה אני לא נכנס לפאניקה, כי זו ההנחיה המרכזית בתחום הזה. אין לי מקלט אטומי ולא חפרתי בור בחצר, כי יש לי ממ"ד. אני גם לא אוגר כמויות גדולות של שימורים, רק דואג שיהיו קופסאות כאלה, ברמת המוכנות הרצויה אצל כל אזרח לקראת מצב חירום".
מצב החירום המדובר תלוי במידה רבה באיראן, שאחראית לאיום הגרעיני המרכזי עלינו ועוסקת בפיתוח היכולות שלה בתחום. לפי המכון הבינלאומי לחקר השלום בשטוקהולם (SIPRI), שעוסק בניתוח סכסוכים ותפוצת נשק, לתשע מדינות בעולם יש נשק גרעיני, ויחד יש להן כ־12 אלף ראשי נפץ (נכון לדו"ח מיוני). כ־90 עד 300 מהם שייכים לישראל (שמעולם לא אישרה או הכחישה שהיא מחזיקה ביכולת גרעינית צבאית). איראן, מצדה, עדיין לא ברשימה.
זה לא באמת מרגיע. "אולי כבר יש לאיראן יכולת גרעינית צבאית", אומר לוי. "יש אצלנו בפורום הגרעין העולמי אנשים שטוענים שיש לה יכולת כזאת".
על סמך מה הם חושבים כך?
"לפני ארבעה חודשים היתה שם רעידת אדמה, וייתכן שזאת היתה תוצאה של ניסוי גרעיני. יש אמנה בינלאומית שאוסרת לקיים ניסויים כאלה, ולכן ייתכן שאם היה ניסוי כזה הוא היה תת־קרקעי — ויש לזה אפקט שדומה מאוד לזה של רעידות אדמה. להבנתי מדענים שבדקו את הנתונים הסייסמיים באיראן לא שללו אפשרות שזה מה שקרה".
אין מידע רשמי, מאיראן או מכל מקור אחר בעולם, על מה שאירע באותה שבת, 5 באוקטובר, במחוז סמנאן, כ־100 ק"מ מדרום־מערב לטהרן. מכוני מחקר בעולם זיהו פעילות סייסמית חריגה, רעש של 4.4 בסולם ריכטר, עוצמה שיכולה להתאים לפיצוץ גרעיני תת־קרקעי קטן בדומה לניסויים כאלה שנעשו בעבר בארצות הברית, ברוסיה, בהודו ובפקיסטן.
"הציבור צמא למידע. חוסר הידע איום ונורא, וייתכן שזה מגמתי, מסיבות פוליטיות. אהיה זהיר במילותיי ואומר שלא מלמדים את הציבור להתגונן מגרעין כי כנראה עדיף למישהו המצב שבו הנושא נתפס דרמטי, עצום ממדים ואימתני. יש מנהיגים שעושים הון פוליטי באמצעות הפחדת עמם. יש דרך טובה יותר מלשלוט בעם מאשר הפחדה?"
3 צפייה בגלריה
מקלט אטומי בשווייץ. "יש שם מאות אלפי מקלטים מצוידים שאמורים להספיק לכל התושבים, לכל תינוק שנולד יש מיטה במקלט, מזון משומר ומים נקיים"
(צילום: Reuters)
לשבור את השתיקה וההשתקה
5 באוקטובר, אגב, הגיע בדיוק ארבעה ימים אחרי 1 באוקטובר, ליל המתקפה האיראנית השנייה על ישראל, שבה היא שיגרה לעברנו כ־200 טילים בתוך דקות. "לדעתי שתי המתקפות הישירות של איראן על ישראל, באפריל ובאוקטובר, היו ניסוי כלים", אומר לוי.
אם אכן כך היה, ואנחנו מתקרבים לדבר עצמו, השאלה היא אם אנחנו ערוכים לו, אם ישראל יכולה להתגונן מפני מתקפה גרעינית.
"בהיבט הזה ישראל נמצאת במקום נמוך וחלש, ברשימת המדינות שאינן ערוכות להתממשות של איום גרעיני כלשהו. בכל פעם שמתחלפים פה ראש ממשלה ושר ביטחון הפורום שאני חבר בו שולח אליהם מכתב רשמי ומדגיש את הצורך בהסדרת המנגנונים שיכינו את הציבור הישראלי לאירועי גרעין. הם אפילו לא עונים לנו. פעם אחת צחי הנגבי (ראש המועצה לביטחון לאומי) ענה שהוא מכיר בחשיבות הנושא ושהוא מעביר את זה לטיפול 'הגורמים הרלוונטיים', ומאז לא שמענו שום דבר מאף אחד".
הגורמים הרלוונטיים, אגב, לא כוללים את הוועדה לאנרגיה אטומית; "מבחינת החוק בישראל, היא אחראית למתקנים ביבנה ובדימונה. אם קורה אירוע גרעיני בנתניה, למשל, שיכול להיות גם תוצאה של פגיעה בשינוע של מטען רדיולוגי המשמש בתי חולים או מעבדות, אין כתובת מקצועית ברורה שמטפלת בו".
מאחורי העובדה שהמדינה לא ערוכה לנושא, ועוד יותר מכך מאחורי העובדה שהציבור חסר כל ידע, עומדת, לפי לוי, יד מכוונת, "כנראה מסיבות פוליטיות", הוא אומר.
מה זה אומר? למה לא רוצים שנדע כלום?
"אהיה זהיר במילותיי ואומר שלא מלמדים את הציבור להתגונן מגרעין כי כנראה עדיף למישהו המצב שבו הנושא נתפס דרמטי, עצום ממדים ואימתני. יש מנהיגים שעושים הון פוליטי באמצעות הפחדת עמם. יש דרך טובה יותר מלשלוט בעם מאשר הפחדה?".
אבל אנחנו בכלל מוכנים לדבר על זה? הציבור הישראלי בשל לשיח על חיים ומוות בצל הפטרייה הגרעינית?
"אם אני שואל אותך מה אתה עושה כשיש הפצצה גרעינית ואתה אומר לי שאתה לא יודע — זה נורא. ולדעתי הציבור צמא למידע. זה לא שיח שחייב להיות ממוסגר כ'מוכנות למלחמה גרעינית', הוא יכול להתקיים גם מתחת לכותרת כללית יותר, מוכנות למצבי חירום באופן כללי — מלחמה, רעידת אדמה, מגפה, צונאמי ומצבים שקשורים לגרעין או חומרי לחימה כימיים. יש קשת רחבה מאוד של מצבים שאליהם ראוי להכין את הציבור, ואפשר לעשות את זה בלי להכניס אותו ללחץ. אבל את היוזמות בנושא הזה עוצרים מלמעלה. על הגרעין לא רוצים לדבר כאן ומי שכן רוצה לדבר על זה — מצמצמים לו את היכולת".
אתה מדבר על עצמך?
"זה לא שמישהו אומר לי או לקולגות שלי 'על זה אתם לא מדברים', אבל אנחנו פונים לראשי המדינה בכל שנה, מבקשים לפתח תוכניות להרחבת המודעות הציבורית להתגוננות מגרעין ולא נענים — וזה באופן עקבי, במשך שנים. אנחנו אינטליגנטים, מבינים מתי מישהו לא רוצה לדבר ולגעת במשהו. הרי לקראת מלחמה אומרים לציבור מה עושים, כך גם ברעידת אדמה וכך היה גם כשפרצה הקורונה. בנושאי גרעין, מהפצצה ועד תקלה, אין מידע".
לפני ההסלמה בחזית הצפונית, במערכת הביטחון ובצה"ל התלבטו אם להשיק קמפיין שיכין את הציבור למתקפה נרחבת של חזבאללה. ההחלטה היתה שלא, כדי לא ליצור פאניקה. אז אתה רוצה שידריכו אותנו על פצצות אטום?
"כן, כי זה מפיג הרבה חששות, מידע מהימן מרגיע פחדים שנובעים מאי־ודאות. אנחנו יודעים לומר, למשל, ש־1,000 טילים קונבנציונליים שמכוונים לאותו תא שטח מסוכנים יותר מפצצת גרעין אחת, שהיא עצומה ונוראה ואיני מפחית בחומרת הפגיעה שלה. מה גם שאחרי פגיעה של 1,000 טילים מדויקים באותו אזור קל יותר לכבוש אותו, לא צריך לעסוק בנשורת רדיואקטיבית וזיהומים שגורמת פצצת אטום".
ואיך אתם רוצים להסביר את זה לציבור?
"הכנו חוברת הדרכה שמסבירה איך להיערך לאירוע גרעיני מכל סוג, ונחלק אותה בשבוע הבא למשתתפי הכנס השנתי של האיגוד הישראלי לאיכות", שמאגד מאות מומחים — רופאים, מהנדסים, בכירי תעשייה וארגונים ציבוריים ועוד — שפועלים לשיפור היבטי איכות בטיחות שונים.
אלה אנשי מקצוע. לא צריך לכוון לקהל הרחב יותר? לפעול למשל דרך מערכת החינוך?
"פורום הגרעין העולמי שאני שותף בו ניסה לעשות הדרכות כאלה בבתי ספר תיכוניים בארץ, ופיתח תוכנית למורים לפיזיקה שיוכלו להעביר הדרכות לתלמידים. משרד החינוך התנגד לכך כי 'התוכנית לא גובשה בידי מישהו שיש לו תואר ראשון בהוראה'. הסברנו שהיא גובשה בעזרת פרופסורים לפיזיקה גרעינית, זה לא הרשים אותם. לדעתי זה פשע. מה זה הדבר הזה שאתה לא מסביר לציבור שלך, לא מדריך אותו ולא אומר לו מה לעשות? אנחנו מאמינים שמערכת החינוך היא מסגרת קלאסית להדרכות כאלה. בארצות הברית עשו הדרכות כאלה בתקופת המלחמה הקרה, כיום יש באירופה הדרכות כאלה. מבינים את הצורך".
זו נקודה מתסכלת במיוחד מבחינת לוי, כמי שמכיר היטב את ההגנה הגרעינית במקומות אחרים: דווקא במדינה שלו, שעלולה להימצא תחת איום ממשי, אין שום היערכות, בטח לא כזו שמתקרבת לנעשה במדינות הרבה פחות מאוימות. למשל שווייץ, דווקא היא. "חקרתי את העניין בשבע מדינות, בדקתי את המוכנות שלהן לאירוע גרעיני, ושווייץ מובילה עם רמת מוכנות שהיא למעשה גבוהה יותר מהנדרש", הוא מסביר.
מה זה אומר?
"יש בה מאות אלפי מקלטים מצוידים שאמורים להספיק לכל התושבים, ברמה שלכל תינוק שנולד יש מיטה במקלט, מזון משומר ומים נקיים. חלק מהתשתיות האלה אומנם מיושנות, אבל הן קיימות".
מי עוד בצמרת רשימת המוגנות?
"במקום השני נמצאת פינלנד, שמאז הפלישה של רוסיה לאוקראינה שיפרה את המוכנות שלה, ובמקום השלישי צרפת. אחר כך גרמניה, קנדה וארצות הברית. ישראל אחרונה מכל המדינות שנבדקו".
וכל זה רק בצד של ההיערכות וההגנה מפני אירוע גרעיני. מה לגבי היערכות מהכיוון השני, של התקפה שאמורה לשלול את היכולת של איראן למשל להנחית מכה גרעינית על ישראל?
"אני לא מבין מדוע לא הפציצו עד עכשיו את מתקני הגרעין של איראן. זה נשגב מבינתי. היו הזדמנויות, אחרי שתי המתקפות האיראניות באפריל ובאוקטובר, ונראה שחלון ההזדמנויות שהיה נסגר. באפריל אולי לא התעוררנו בזמן, אבל היתה הזדמנות נוספת אחרי המטח הכבד באוקטובר. בשני המקרים היתה לנו לגיטימציה בינלאומית, כי איראן תקפה אותנו, והיו לנו יכולות, הרי כבר תקפנו מטרות אחרות באיראן, ותקפנו גם בתימן, התגברנו על קשיי מרחק, על הצורך לבצע תדלוקים אוויריים ועוד. ועכשיו דונלד טראמפ בבית הלבן, והוא רוצה הסכם עם איראן. יש לנו ניסיון רע עם הסכמים כאלה, אבל אני לא רואה שמישהו כאן יפעל נגד עמדת הממשל האמריקאי. אני מקווה שבעתיד לא נסתכל אחורה ונצטער על אובדן הזדמנות פז שהיתה לנו".
"אם פצצה כמו בהירושימה תפגע בתל אביב בלילה, כשאנשים בבתים, יהיו כ־5,000 הרוגים. אם פצצה של 1 מגהטון, שהיא כבר פצצת מימן, תיפול אז אלוהים ישמור, אבל גם אז תל אביב לא תתאדה. ואני לא רואה את רוסיה וארצות הברית, שלהן יש נשק כזה, תוקפות את ישראל, ולאיראן לא יהיה פשוט להגיע לפצצת מימן"
3 צפייה בגלריה
הפצצה בנגסאקי, ובניינים ששרדו בסמוך ללב הפיצוץ בהירושימה, 1945. "בתי העץ והנייר נחרבו, בתי האבן עומדים עד היום, ומי שהיו בהם שרדו"
(צילומים: AP)
מה הסיכוי לתרחיש הממש גרוע
כדי להבין את מהות האיום על ישראל צריך רגע להבין את סוגי הפצצות הגרעיניות, ואת המספרים. את ראשי הקרב הגרעיניים אפשר לשגר על גבי טילים בין־יבשתיים, ואולי, לפי רוסיה, על טילים היפר־סוניים, שקשה מאוד ליירט בגלל יכולתם לטוס במהירות גבוהה בהרבה מזאת של טיל רגיל; אפשר להפיל את ראשי הקרב ממטוסים או לשגר אותם מצוללות; ויש גם נשק גרעיני טקטי, כזה שפוגע בתא שטח קטן יחסית ובעוצמה פחותה יחסית, ועדיין יכול להשמיד בסיס חיוני או ריכוז גדול של כוחות צבא. הפצצה שהוטלה על הירושימה היתה בעוצמה של כ־15 קילוטון TNT, והיתה מבוססת על אורניום מועשר, כמו זו שלפי ההערכות איראן מנסה לייצר כיום. הפצצה על נגסאקי היתה של 21 קילוטון, ומבוססת פלוטוניום — כמו שיש לישראל, לפי פרסומים זרים (וכמו שהסורים ניסו לייצר בעזרת צפון קוריאה, עד הפצצת הכור שלהם ב־2007). אלא שמאז זוועות הירושימה ונגסאקי עברו 80 שנה. היום לא מודדים פצצות בקילוטונים, מדברים על מגהטונים, ואלה כבר פצצות מימן. מה המשמעות של כל זה?
מפצצה גרעינית של 15 קילוטון, מסביר לוי, ש"חלילה תפגע בתל אביב בלילה, כשאנשים נמצאים בבתים, יהיו כ־5,000 הרוגים. אני לא מזלזל בהרוג אחד כמובן, אבל זה בפירוש לא השמדה של מדינת ישראל, זה לא מיליוני הרוגים וגם לא חצי מיליון".
אבל עברנו לעידן המגהטונים.
"כן, ופצצה של 1 מגהטון היא כבר פצצת מימן שבה הפיצוץ הגרעיני הוא רק הסטארטר, הנפץ שמפעיל אותה".
ואם אחת כזאת נופלת על תל אביב בלילה, כשאנשים נמצאים בבתיהם?
"במצב כזה אנחנו כבר באירוע דרמטי ועצום. אלוהים ישמור".
תל אביב תתאדה וגוש דן ייהפך לעיי חורבות?
"לא, גם במצב כזה תל אביב לא תתאדה. אבל הנזק יהיה רב".
אנחנו צריכים לפחד מתרחיש כזה?
"אני לא רואה את מעצמות העל, רוסיה וארצות הברית, תוקפות את ישראל בנשק כזה".
ואיראן לא יכולה לבנות פצצה כזאת?
"זה לא כזה פשוט. תהליך הבנייה של פצצת מימן הוא מסובך יותר, זאת מדרגה נוספת ומשמעותית מעל פצצת אטום. היא דורשת תשתיות ייצור אחרות, ידע אחר, הרבה מאוד ניסויים. זה לא שמי שמצליח לייצר פצצה של 15 או 20 קילוטון יכול לייצר, בהתאמה קלה, פצצה של 15 מגהטון. וצריך להודות ביושר שמבחינת איראן זה גם לא כל כך משנה — הפיכתה למדינת גרעין לא כרוכה בעוצמת הפצצות שיש בארסנל שלה, אלא בעצם החזקתה בהן".
"אפשר להכין את הציבור בלי להכניס אותו ללחץ. אבל את היוזמות בנושא עוצרים מלמעלה. אנחנו פונים לראשי המדינה במשך שנים עם תוכניות להרחבת המודעות הציבורית ולא נענים. הרי לקראת מלחמה אומרים לציבור מה עושים, כך גם ברעידת אדמה וכך היה גם כשפרצה הקורונה. בנושאי גרעין אין מידע"
3 צפייה בגלריה
תחנת הכוח הגרעינית ב־Three Mile Island בפנסילבניה, שאמורה לשמש את מיקרוסופט. "השנה תהיה שנת הגרעין העולמית, על רקע העניין העצום של ענקיות הטכנולוגיה בתחום. ישראל שוגה בכך שהיא לא ניגשת לנושא הזה"
(צילום: AFP)
המרוץ לגרעין של גוגל ומטא
איראן היא הבעיה שלנו, אבל היא לא האיום הגרעיני היחיד שמדאיג את העולם. את מועדון האטום מובילות ארצות הברית ורוסיה, שמחזיקות ב־90% מארסנל הנשק ההרסני, ולמקום השלישי התברגה סין, שלפי SIPRI מחזיקה בכ־500 ראשי קרב גרעיניים. אחר כך — צרפת, בריטניה, הודו ופקיסטן. ישראל שמינית, ואת הרשימה סוגרת צפון קוריאה, שמחזיקה "רק" ב־50 ראשי קרב גרעיניים.
אחרי שנים שבהן החשש ממשבר גרעיני נסוב בעיקר סביב המתח שבין הודו לפקיסטן ולעתים גם בין צפון קוריאה לארצות הברית, בא ולדימיר פוטין והציב שוב את האיום הגרעיני על השולחן, סביב המלחמה באוקראינה. מדינות אירופה הצטיידו במערכות הגנה אוויריות שעלו מיליארדי יורו (וחלק מהן נקנו מחברות ישראליות), הגדילו את תקציבי הביטחון שלהן וחיזקו את צבאותיהן, ומנהל מכון SIPRI דן סמית הזהיר בקיץ כי "אנחנו נמצאים באחת התקופות המסוכנות ביותר בהיסטוריה האנושית".
"שעון יום הדין", שמתקתק מאז המצאתו ב־1947, משמש כלי לקביעת ה"מרחק" שלנו מ... ובכן, יום הדין, בעיקר בהקשר הגרעיני. הוא נולד אצל מדעני אטום באוניברסיטת שיקגו, ויורשיהם עדיין מכוונים את השעון לפי ההתפתחויות בתחום. בסוף ינואר האחרון הם מיקמו את המחוגים במרחק 89 שניות בלבד מחצות; זו התקדמות של שנייה אחת מאז ינואר 2024, והמרחק הקצר ביותר לאסון מאז המצאת השעון (הרגע שבו היינו הכי רחוקים מחצות — 17 דקות מחצות, למעשה — היה ב־1991, עם קריסת ברית המועצות והתבססות האמנה למניעת הפצה של נשק גרעיני).
ואם לא די בסכסוכים גלובליים שיחזירו את הגרעין לכותרות, תמיד יש ברקע גם חשש מאסונות בכורים (מצ'רנוביל עד פוקושימה), שהביקוש להם כמקור אנרגיה הולך וגדל. בשנים האחרונות הצטרפה לקלחת גם קדחת הבינה המלאכותית, שהיא זללנית אנרגיה עצומה, וחברות הטכנולוגיה הגדולות בעולם זקוקות משנה לשנה ליותר חשמל. לשם כך הן קונות כורים גרעיניים שיספקו להן אותו, או מתקשרות עם חברות שמחזיקות בכאלה במסגרת הסכמים ארוכי טווח (מיקרוסופט ואורקל כבר קנו, מטא וגוגל חתמו על הסכמים כאלה).
"לפי כל הסימנים, השנה הנוכחית תהיה שנת הגרעין העולמית, על רקע העניין העצום של ענקיות הטכנולוגיה בתחום", אומר לוי. "כיום כמעט 10% מהאנרגיה שמיוצרת בעולם היא גרעינית, והתחום מתחזק. בגרמניה, למשל, כועסים מאוד על הקנצלרית לשעבר אנגלה מרקל שהורתה לסגור תחנות כוח גרעיניות (לאחר האסון בפוקושימה)".
בארץ כמעט אין דיון על אנרגיה גרעינית.
"אני וגם עמיתיי בפורום הגרעין העולמי סבורים שישראל שוגה בכך שהיא לא ניגשת לנושא הזה. יש בדרום הארץ, באזור שבטה, שטח מוגדר להקמת תחנת כוח גרעינית, וכשהממשלה תחליט על כך היא תוקם שם. בחדרי חדרים, במשרד האנרגיה למשל, נעשית בשנים האחרונות עבודת מטה ומדברים על כך, אבל כדי שזה יקרה צריך להתקיים כאן דיון ציבורי אמיתי, עם תומכים ומתנגדים. למדנו, מכל מיני מקומות בעולם, שבאמצעות ידע והסברה אפשר לשנות עמדות בנושא הזה".
אנחנו מדינה קטנה, אנחנו באמת צריכים תחנת כוח גרעינית?
"אני חושב שכן. אפשר גם כור קטן, ובכל מקרה פעילות בנושא תדחוף את המדינה קדימה, כי אוניברסיטאות ירחיבו את מסגרות הלימוד בתחום ההנדסה הגרעינית".
לוי סבור שהדחיפה הזאת קדימה הכרחית, כי "העולם עובר תהליך בלתי רגיל, ומהיר מאוד". הביקוש לאנרגיה גרעינית הוא צד אחד של זה, המרוץ לנשק כזה הוא צד אחר, שניהם דוהרים כל הזמן, בצל חשש תמידי מאסון. רק בסוף השבוע שעבר אוקראינה הפיצה תיעוד של כטב"ם נפץ שפגע בכיפת הענק מעל שרידי תחנת הכוח הגרעינית בצ'רנוביל, כיפה שהוקמה כדי למנוע את המשך הזיהום הרדיואקטיבי; עכשיו יש בה חור.
האם "שנת הגרעין העולמית", כפי שלוי קורא לה, תסמן את תחילתו של עידן אסונות חדש? הוא עצמו נותר רגוע, בלי להגדיל את מלאי השימורים ליום הדין ובלי חרדה גוברת. "אני לא יכול לומר שהנשק הגרעיני יהיה הצרה הגדולה של האנושות בשנים הבאות", הוא אומר. "קורים כאן דברים גדולים מאוד, בקצבים הרבה יותר מהירים מאלה שהיו במשך עשרות שנים. רק בשנה האחרונה קרו בעולם כל כך הרבה אירועים — המלחמה כאן, בחירת טראמפ, מלחמת הסחר עם סין ועוד — שיהיה חשוב להתבונן בהם בעוד שנה ואולי אז להבין את המשמעויות שלהם. הגרעין הוא רק אחד מהם".
