קבלני הקולות
אין צדק, יש שיטה
ועד עובדי הרכבת קרא השבוע לחבריו להתפקד למפלגות כדי "לקדם את האינטרסים שלנו". בהודעה שהופצה נכתב כי זו "הדרך העיקרית להשגת השפעה ציבורית... המקום שבו ניתן להניע מהלכים משמעותיים". רשמית הוועד משאיר לעובדים את הזכות לבחור לאיזו מפלגה יתפקדו, אבל המציאות היא שנציגי הוועד מסתובבים בשטח ומעודדים עובדים להתפקד לליכוד. הכל גלוי, הכל חוקי, ולכאורה גם לא מפתיע.
אלא שהתפקדות למפלגות כבר מזמן אינה רק נחלתם של ועדי עובדים בחברות ממשלתיות — היא הפכה לעסק של ממש. כל ח"כ בליכוד או בציונות הדתית יודע היטב שכבר אין כמעט סתם מצביעים חופשיים. כולם מאוגדים תחת ספסרי קולות, שמונעים בידי אינטרסים אישיים כאלה ואחרים. כך אפשר להבין מדוע ישראל כ"ץ, למשל, מצא זמן להיפגש עם יו"ר ועד עובדי התעשייה האווירית כבר בשבוע השני שלו כשר ביטחון, ומירי רגב דירגה קבלני קולות לפי מידת חשיבותם. "ספסרי המתפקדים הם הלוביסטים האפורים, שחוקי הלובינג לא חלים עליהם", הסביר לנו שועל פוליטיקה ותיק הבקיא ברזי התחום.
התיאור הזה מותיר טעם מר, במציאות שבה קבוצת לחץ חריגה, והצודקת מכולן, מבקשת כבר 447 ימים להשיג את מבוקשה — וכושלת. מה לא עשו משפחות החטופים במטרה לגייס את דעת הקהל ואת הפוליטיקאים כדי להשיב את יקיריהן הביתה? קמפיינים בעשרות מיליוני שקלים, טיסות לחו"ל לפגישות עם מנהיגי העולם, הפגנות בכל הארץ, אינספור ראיונות בטלוויזיה ודיונים בוועדות הכנסת. מרוץ כואב, מתסכל ובלתי פוסק, עם אסטרטגיות שמשתנות — פעם תקיפה של הממשלה ופעם חיבוק של העומד בראשה — ובמבחן התוצאה המטרה טרם הושגה. אפילו את מעט החמלה שהיה אפשר לצפות שיזכו לה מהפוליטיקאים הן לא מקבלות. וזה כאשר כל הסקרים מעידים, שוב ושוב, שרוב ברור של הישראלים רוצים בעסקה.
זו כמובן לא קריאה למשפחות החטופים או לחברי יישובי העוטף להתפקד לליכוד או לציונות הדתית. מהלך ציני כזה הוא הדבר האחרון שהן צריכות. אבל הסיטואציה המסויטת שבה הן נמצאות, יחד עם מדינה שלמה, היא הוכחה כואבת נוספת לעיוות השיטה הפוליטית ולהיעדרה של מנהיגות אמיתית וערכית. זה מה שמאפשר לאינטרסנטים ציניים להשפיע על קבלת ההחלטות ולמנוע השפעה כזו מאלה שבאמת ראויים לה. // גלית חמי
חוק ההשתמטות
זה הזמן להשמיע קול
משברים הם הזדמנות לשינויים כלכליים וחברתיים מרחיקי לכת. כשכלכלת ישראל כמעט התרסקה ב־2003, הממשלה הפעילה תוכנית כלכלית אמיצה, שביקשה להבריא את המשק עם קיצוצי שכר אדירים במגזר הציבורי, קיצוץ דרמטי בקצבאות הילדים ושורת רפורמות מבניות שעודדו צמיחה ותחרות. 21 שנה מאוחר יותר נמצא המשק הישראלי בפני צומת נוסף — אחרי מלחמה ארוכה ועם גירעון מטפס. זו הזדמנות חסרת תקדים לשנות מהיסוד את אחת המגמות ארוכות הטווח שמאיימות על המשק הישראלי: ההשתתפות הנמוכה של החרדים בשוק העבודה, במקביל לעלייה בשיעורם באוכלוסייה.
אבל הממשלה הנוכחית לא מעוניינת בדבר מלבד שימור עצמי. לכן בשבועות הקרובים היא תנסה לשווק חוק השתמטות שיאפשר לחרדים להמשיך לא לשרת וליהנות מהטבות כלכליות. יקראו לזה בכל מיני שמות יפים כמו "חוק הגיוס החדש", ו"התוכנית שמפרקת את הסטטוס קוו", אבל בפועל הוא לא ישנה דבר.
ככל שחולף הזמן ורוחות המלחמה שוככות, פוחתת לכאורה הדחיפות הביטחונית בגיוס החרדים. לכן נתניהו ושותפיו לממשלה ממתינים לשעת כושר להנצחת ההשתמטות. אבל הדחיפות בגיוס חרדים לא באמת פוחתת, הצורך אפילו גובר והוא אמור לשמש רוח גבית כדי לחולל את מהפך שילובם בחברה. בלי זה כלכלת ישראל תקרוס, חד וחלק. לכן חובתו של כל מי שמחזיק בתפקיד ציבורי להשמיע את קולו, לפני שההזדמנות תחלוף. הממונה על התקציבים עשה זאת השבוע. גם בנק ישראל צריך להצטרף לקריאה ועמו כל בר־סמכא שהכלכלה והחברה בישראל יקרות ללבו. // גולן פרידנפלד
.
משבר הביטוחים הסיעודיים
סמוטריץ' מחכה לנס
ביטוחי הסיעוד של קופות החולים הם פצצת זמן מתקתקת: יותר ויותר אנשים מוגדרים סיעודיים, ולכן הביטוחים הפכו להפסדיים, הקופות מתרוששות וחברות הביטוח בורחות מהענף ולא מוכנות לחתום עם קופות החולים על הסכמים לתפעול הביטוחים. אם המדינה לא תתערב ותנקוט צעדי חירום בהולים — הישראלים לא יוכלו לממן לעצמם עזרה בסיסית אם יהפכו לסיעודיים.
הפוליסה של קופת חולים כללית, שבה מבוטחים 2.6 מיליון איש, עמדה לקרוס כבר בימים הקרובים, לאחר שהראל סירבה להאריך את ההסכם עמה. בתגובה החליטה השבוע רשות שוק ההון לשים עוד פלסטר על הבעיה במקום לבצע החייאה, והרעה את תנאי הביטוח של הכללית כדי שהראל תסכים להאריך את ההסכם עמה - בין השאר על ידי הקשחת המבחנים שמגדירים אם אדם סיעודי והפחתת האחריות של הראל.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שעד כה נמנע מלהתייחס למשבר, חגג את ההחלטה, קרא לה "צעד משמעותי לסיום המשבר" והוסיף שכעת "יהיה ניתן להגיע להבנות ללא דד־ליין". בכך הוא הוכיח שוב עד כמה אינו מודע לגודל השעה ולאחריות שבה הוא נושא. לו סמוטריץ' היה מבין, הוא היה דורש בבהילות מגורמי המקצוע במשרדו להוציא לפועל רפורמה אמיתית שתבטיח את היכולת להזדקן בכבוד, ואז דוחף לאישורה בממשלה. במקום זה, כמו עם שאר המשברים שהוא לא מנסה אפילו לפתור — הוא מעדיף לחכות לנס. // שקד גרין
.
הקיצוץ בצהרונים
קיש כבר לא יכול להסתתר
בניגוד להבטחות של הממשלה שיש מספיק כסף לכולם, משרד החינוך קיצץ השנה רבע מיליארד שקל בתקציב חשוב ביותר לשכבות החלשות — הצהרונים. באשכולות הנמוכים ביותר (1–3) ההורים נדרשים לשלם עוד 800 שקל לשנה, שהם תוספת של 160%. השבוע חשף מרכז המחקר והמידע של הכנסת כי לפחות 80 אלף משפחות ויתרו על צהרונים ולפחות 1,750 צהרונים כלל לא נפתחו. המהלך הזה היה עוד יכול להיתפס כרע הכרחי, אלמלא הוגדלו דרמטית תקציבי הישיבות, החינוך החרדי וההדתה. בקצב הזה יש חשש שב־2025 הציבור יספוג קיצוצים נוספים במקומות הכי מוחלשים, כמו נוער בסיכון או בתי הספר של החופשות.
שר החינוך יואב קיש לא יכול להמשיך להסתתר עוד מאחורי הטענה שכספים קואליציוניים אינם בשליטתו. במשרד שלו מטרות חברתיות חשובות נרמסות וכספים חיוניים מוזרמים למטרות פוליטיות מזיקות. הוא צריך לחשוב על כל הילדים שייפגעו מהקיצוצים ועל כל המשפחות שיעמיקו בעוני בגללו. הוא האחראי, והאשמה מוטלת עליו. // שחר אילן
.
יותר משהיא אשתו, היא זרוע שלטון לא רשמית לשימור מעמדו
בשבועיים האחרונים שרה נתניהו מככבת בכותרות יותר מתמיד. ראש הממשלה תמיד ביקש שהתקשורת תניח לה כי "היא אדם פרטי", והנה מתברר שהיא מעורבת בעניינים הציבוריים והפוליטיים, מפעילה את כל העולם ואחותו כדי לפגוע במי שמבקר את השלטון או כדי לקדם (ולסרס כשצריך) סיקור במדיה.
נתניהו מקפיד לכנות את שרה "רעייתי". בכל זאת "זוגתי" נשמע פלצני, "אשתי" מקבל קונוטציה של סטנדאפיסט דלוח שמתלונן על הכסף שהיא מבזבזת בקניון, ו"הגברת הראשונה" מייצג גינונים שרחוקים שנות אור מהישראליות. לעומת זאת "רעייתי" היא מילה עם מטען חיובי רב, שנגזרת מהמילה "רעות" ומייצגת שותפות דרך וגורל. היא גם מנגנת למאזין בראש את הפסוק "הנך יפה רעייתי" ומציירת תמונה של נישואים אידאליים.
אבל כל מה שקרה בשבועיים האחרונים מעיד שהגברת נתניהו היא הרבה מעבר לבת זוג — היא עוד מערך שלטוני לא־רשמי לשימור מעמדו של המנהיג. כמי שאינה אוחזת בתפקיד רשמי, היא יכולה לעשות את העבודה המלוכלכת שראש הממשלה מנוע מלעשות מתוקף תפקידו. כך שיותר משזאת רעות אמיצה, זו רעה חולה שצריך לקעקע מהיסוד. // דור סער־מן
