1 פעם, בימים שבהם עוד היה אפשר לצחוק על דברים כאלה בלי לבכות, השורה התחתונה בעמוד 11 בדו"ח המיוחד שפרסם השבוע מבקר המדינה היתה מצחיקה אותי. היום היא מכניסה אותי לייאוש עמוק.
הרציונל שמאחורי הדו"ח הזה פשוט: מבקר המדינה מתניהו אנגלמן החליט לא לחכות לתום המלחמה כדי לבדוק את עבודת משרדי הממשלה — איך הם התמודדו עם האירוע, איך תפקדו, איזה שירות נתנו לציבור — אלא לבחון אותה תוך כדי תנועה. כי חוכמה בדיעבד לא באמת עוזרת, עדיף להבין בזמן אמת מה צריך לתקן, בטח באירוע מתמשך ומתמשך. דו"ח ראשון יצא כבר בדצמבר, בתחילת החודש יצאו עוד ארבעה, השבוע יצא השישי. רק 38 עמודים יש בו, והוא מתמקד בנושא אחד: "הליכי השיקום של הנגב המערבי אחרי 7 באוקטובר".
המבקר, בהגינותו, הצביע על העבודה הקשה שהשקיעו אנשי מינהלת תקומה בסיוע לתושבי האזור ובשיקומו. הוא ציין מה עובד טוב, ומה פחות. הדו"ח שלו משקף היטב, לטעמי, את העובדה שיש הרבה אנשים חרוצים שעובדים ברצינות כבר כמעט שנה וחצי כדי שעוטף עזה ישוב להיות חבל משגשג. מלכתחילה אף אחד לא חשב שזה ייקח יום־יומיים, ובגדול רוב העבודה עצמה מתקדמת באופן סביר. אבל זו רק העבודה עצמה, זו שעושות מינהלת תקומה והרשויות המקומיות (המועצות האזוריות ועיריית שדרות).
בממשלה הדברים נראים אחרת. נעזוב רגע את הריבים הקבועים בין משרד האוצר לשאר המשרדים על התקציבים, את זה אנחנו מכירים. אבל דו"ח המבקר חושף עד כמה אוזלת היד הממשלתית — זו שראינו ב־7 באוקטובר ובימים שאחרי, כשמרבית משרדי הממשלה היו בהלם, בתרדמת ממש, והציבור טיפל בעצמו בעצמו — עד כמה אוזלת היד הזו עדיין איתנו.
קחו, כדוגמה, את העובדה שלמינהלת תקומה אין מנהל. לא יום, לא יומיים — כבר חצי שנה. כלומר שליש מהזמן שבו היא קיימת היא מתנהלת ללא ראש. מי שעמד בראשה בתחילה, תא"ל (במיל') משה אדרי, פרש באוגוסט, וגם זה אחרי שניאות להאריך את כהונתו (הוא משמש במקביל יו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית). ראש הממשלה התכוון למנות במקומו את אלוף (במיל') יפתח רון־טל, אבל זה ויתר. כפתרון זמני, בנימין נתניהו מינה את מנכ"ל משרדו יוסי שלי למלא את מקום ראש המינהלת. בקיצור, אחד הגופים החשובים בארץ כיום הופקד בידיו של אדם נטול כל כישורים (זולת הכישורים הפוליטיים), שנכשל בכל היבט כמנכ"ל משרד ראש הממשלה. ואפילו הוא כבר נטש אותו, כדי לשמש שגריר באיחוד האמירויות. המינהלת נותרה גם ללא ממלא המקום הזמני הגרוע.
כל מי שמבקר המדינה דיבר איתו אמר לו שהיעדרו של מנהל קבוע (ואני אוסיף: ראוי) פוגע בעבודת המינהלת. סגן ראש המינהלת לשעבר אמר את זה, עובדי המינהלת אמרו את זה, ראשי המועצות האזוריות אמרו את זה. אז מבקר המדינה פנה למינהלת עצמה וביקש תגובה רשמית לעניין. זה מה שהוא כותב על כך בדו"ח: "בתשובתה מסרה מינהלת תקומה כי עם כניסתו לתפקיד החל השר במשרד האוצר לפעול למינוי מנהל קבוע למינהלת, אך ההליך מתעכב עקב היעדר נציב שירות המדינה".
הממשלה הזו היא כמו פקק תנועה שמסתבך בתוך עצמו כשכולם מנסים לחתוך את כולם מכל הכיוונים ולכן כלום לא זז. אם לא הייתי בשלב המיואש, הייתי חושב שאפרים קישון כתב את זה. אבל זה לא באמת מצחיק.
הממשלה הזאת אימפוטנטית. היא לא מסוגלת לעשות דבר, להיערך מראש, להוציא לפועל, לבצע. כלום. היא יודעת רק להאשים. זה הרבה יותר קל מלעבוד, בטח כשאתה נטול כל יכולת
1 צפייה בגלריה
גבאי, לוקר וליאון. גם אם לא הסכמת איתם, ידעת שהם באו לעבוד
(צילומים: ריאן פרויס, עמית שאבי, אלכס קולומויסקי)
2 זה נכון, אין נציב לשירות המדינה. למה? כי נתניהו אינו מעוניין, או שאינו מצליח, לגייס לתפקיד הזה אדם ראוי, עם ניסיון רלוונטי, שיוכל לא רק לאפשר לנציבות לעבוד כמו שצריך אלא גם לקחת אותה, ואת שירות המדינה, כולו, קדימה. במקום זה קיבלנו את רואי כחלון, שהניסיון הניהולי שהציג היה ניהול של 50 עובדים במכון כושר ואפילו זה התברר כלא נכון. וגם הוא שם רק זמנית, כי לא באמת אפשר למנות אותו לתפקיד באופן קבוע.
ובלי נציב, אי אפשר למנות מנהל קבוע למינהלת תקומה. או מנכ"ל קבוע למשרד ראש הממשלה — שם קיבלנו את דרורית שטיינמץ, מקורבת לשרה נתניהו עם גיליון התנהגות ציבורי לא לגמרי נקי.
אלה הם רק שניים מהסימפטומים של המחלה הגדולה: אימפוטנציה ממשלתית.
העובדה שנציב שירות המדינה דניאל הרשקוביץ פורש בסוף 2024 היתה ידועה לפחות מרגע מינויו. העובדה שראש מינהלת תקומה משה אדרי יעזוב באמצע השנה היתה ידועה מרגע כניסתו לתפקיד, כי הוא הכריז על כך. העובדה שיוסי שלי נטול כישורים ניהוליים היתה ידועה לפחות מהרגע שנכנס למשרד ראש הממשלה, וביתר שאת מאז 7 באוקטובר. ואף אחד לא עשה כלום. כי הממשלה הזאת אימפוטנטית. היא לא מסוגלת לעשות דבר, להיערך מראש, להוציא לפועל, לבצע. כלום. היא יודעת רק להאשים. את מערכת המשפט, את הפקידים, את התקשורת, את ה0מול, את הציבור, את משפחות החטופים, את ביידן, את כל העולם. להאשים זה הרבה יותר קל מלעבוד, בטח כשאתה, כאמור, נטול כל יכולת.
אבל זו לא רק האימפוטנציה, זה גם חוסר עניין מוחלט, חוסר רצון הכי הכי בסיסי לעשות משהו. אולי אפילו רצון עמוק שכלום לא יעבוד.
מיד אחרי הטבח הרבה מאוד בכירות ובכירים לשעבר בשירות המדינה רצו לעזור, לעשות מה שהם יכולים, לרתום את ניסיונם רב השנים ולסייע לממשלה להתמודד עם האתגר האדיר, רב הממדים, שנחת עליה. כל מה שהממשלה היתה צריכה לעשות זה להגיד להם תודה, לתת להם כיסא, שולחן וסמכויות ולשלב אותם במשרדים השונים, כדי לתת מענה מיידי לצרכים השונים, כדי לשפר את העבודה בשיא המשבר, כדי לתת שירות לציבור. הממשלה לא עשתה את זה. הבכירים המשיכו לחפש דרכים לפעול, ועשו את זה במסגרות אזרחיות או במינהלת תקומה — גוף שמלכתחילה הוקם כדי לעשות את עבודתם של משרדי ממשלה לא מתפקדים.
המחדל הזה מתחיל מהראש, מראש הממשלה, ונמשך באנשים שהוא ממנה תחתיו. בשנים היפות שלו, כשהוא פעל לטובת מדינת ישראל, נתניהו ידע לגייס אנשי מקצוע מעולים לתפקידים הבכירים. איל גבאי, הראל לוקר, משה ליאון, אלי גרונר — כולם באו לעבוד. גם אם אתם לא מסכימים עם תפיסת עולמם, אין מחלוקת על זה. והם ניהלו את משרד ראש הממשלה, החזיקו בתפקיד שלא נועד לנהל את המשרד — אלא לנהל את הממשלה. כן, השם של התפקיד מטעה, כי בפועל מנכ"ל משרד ראש הממשלה הוא המוציא לפועל של ראש הממשלה, מי שפותר את כל הבעיות שלא צריך להטריד בהן את הראש. מחלוקות בין משרדי ממשלה, פרויקטים גדולים, משברים, כל מה שתקוע בעבודת משרדי הממשלה, המנכ"ל הזה פותר. כלומר, אם הוא עובד.
אבל אין כרגע אנשים עובדים. יש יוסי־שלים (אפילו עובדי משרד ראש הממשלה, שראו הרבה, הופתעו מחוסר התפקוד שלו). כשראש הממשלה ושריו משתלחים ללא הרף בדרג המשרת, מה הפלא שאנשי המקצוע הטובים לא משתלבים בממשלה או בורחים ממנה (היוש משרד התחבורה), ואז מגיעים כל הממלאי מקום הלא כשירים. קבלו את דרורית שטיינמץ, האשה שדאגה לסדר המון כסף להוצאות של מעונות ראש הממשלה, האשה ששרה אוהבת, האשה שהממונה על המשמעת בנציבות שירות המדינה כבר רשם לה גם התראה וגם נזיפה על מה שכבר הספיקה לעשות בשירות הציבורי. היא אמורה לנהל כעת את כל הממשלה. הם באמת לא רוצים ששום דבר כאן יעבוד, אה?
3 בישראל יש אינספור אנשים מוכשרים בצורה בלתי רגילה, שרק רוצים להפוך את המדינה הזו למקום טוב יותר. חלק מהם עובדים במגזר הפרטי, חלק במגזר השלישי, בעמותות שבפועל עושות את עבודת משרדי הממשלה. חלק מעורבים במכוני מחקר, ורק מחכים על הקווים שהממשלה תתחלף והם יוכלו להיכנס לשירות הציבורי או לחזור אליו. רק צריך לתת להם לעבוד.
נתניהו הרבה תמיד לדבר על כך שהוא היה רוצה שהממשל בישראל יתנהל כמו באמריקה — כשיש חילופי שלטון, גם הדרג המקצועי יתחלף. הפקידים של הממשלה הקודמת יעזבו, ואת מקומם יתפסו אנשי המקצוע של הממשלה החדשה. אז, או אז, הממשלה תוכל להוציא לפועל את המדיניות שלה, לבצע את מה שהיא רוצה.
זה לא בהכרח רעיון רע, אבל הוא לא יכול לבוא לבדו, רק החלפת כל אנשי המקצוע ותו לא. הוא חלק מסל שלם של מנגנוני ממשל. למשל, כהונות קצובות בזמן. אם אנחנו רוצים משרדי ממשלה דינמיים, כאלה שיודעים לפתח ידע ולשמר אותו וגם יודעים להתאים את עצמם לתפיסות עולם מתחלפות, אנחנו צריכים פוליטיקה דינמית, לא מאובנת. היא לא אפשרית אם ראש הממשלה, כל ראש ממשלה, יכול לכהן לנצח.
ולמשל, ייצוב השלטון. בשלטון המקומי ראש עירייה נבחר אמור לכהן במשך חמש שנים (אלא אם כן הוא ייחשד בשחיתות בדרך), וכך צריך להיות גם בשלטון הארצי — קדנציה מלאה של ארבע שנים, עם אפשרות לארבע שנים נוספות, תהפוך את ראש הממשלה ואת שריו לרגועים יותר. הם יוכלו לעבוד לטווח ארוך. הם יוכלו להביא אנשי מקצוע טובים, שיידעו שיש להם זמן ונחת לקדם מהלכים. ייצוב השלטון יאפשר גם העברה מסודרת שלו אחרי כל בחירות, מממשלה לממשלה, ויאפשר לפקידים חדשים להיכנס עם תוכניות מוכנות מראש לקדנציה שלמה, בלי לשלוף שטויות מהמותן (אוקיי, זה לא תמיד עובד גם בארצות הברית, אבל אתם מבינים את העיקרון).
ועוד משהו: מהלכים כאלה יאפשרו לאנשים מוכשרים מתחומים שונים, כאלה שנמצאים מחוץ לממשלה ומעוניינים לתרום לחברה הישראלית, להיכנס לשירות הציבורי לכמה שנים, ואז לחזור למה שעשו קודם (למגזר הפרטי, למגזר השלישי, לאקדמיה). מנהלת בת 40 שסיימה שני תפקידים מעניינים בחברת הייטק, עשתה כסף ורוצה לתרום, לא ממש יכולה להיכנס היום לתפקיד משמעותי בשירות המדינה, ואם היא תצליח רוב הסיכויים שזה יהיה לתפקיד שקטן עליה (וכמובן עם הכנסה קטנה משמעותית מזו שהיתה לה). שינוי העבודה הממשלתית יוכל לאפשר לה להיכנס, וכך לשפר את העבודה של כל המשרדים, כלומר את השירות לאזרחים.
בלי חבילה שלמה של שינויים כאלה, כל רעיון של החלפת פקידות יישאר מה שממשלת נתניהו עושה ממנו כרגע — ציד מכשפות פוליטי, "ניקוי" ומינוי היוסי־שלים והדרורית־שטיינמצים והרואי־כחלונים לתפקידים הכי חשובים והכי רגישים והכי משפיעים, עם הרס מתמשך של השירות הציבורי. אנחנו צריכים לשרוד את ההרס הזה ולהגיע ליום שאחרי הממשלה הזו, ואז אולי למישהו יהיה האומץ הפוליטי להעביר כבר את חוק שתי הקדנציות, ולהתחיל לשקם גם את המגזר הציבורי.
הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות
