גרף אחד שמספר הכל: כך איבדה ארה"ב את הבכורה בשוק המניות
ניצחון דונלד טראמפ בבחירות הפיח תקווה בקרב המשקיעים, וקרן הסל על מדד S&P 500 הגדילה את הפער ההיסטורי מול קרן הסל על מניות השווקים המפותחים בעולם. ואז באו הכניסה לתפקיד ובליץ הצווים הנשיאותיים, והפכו את היחס בין שתי הקרנות לרעת וול סטריט
גרף אחד מספר את הסיפור של הכלכלה העולמית בחודש וחצי האחרונים, והסיפור הזה שב ומדגים את אחת הקלישאות השחוקות ביותר בשוק ההון — אין דבר שהשווקים אוהבים פחות מאי־ודאות. ובעידן שבו דונלד טראמפ הוא נשיא ארה"ב נדמה שאי־הוודאות זינקה לרמות חדשות.
ב־20 בינואר הושבע טראמפ בפעם השנייה לנשיאות ארה"ב, ומאותו יום עד סוף השבוע האחרון קרן הסל SPY, שעוקבת אחר מדד הדגל האמריקאי S&P 500, הניבה תשואה שלילית של 3.6%. מנגד, קרן הסל EFA, שעוקבת אחר מניות בשווקים המפותחים בכל העולם למעט צפון אמריקה, הניבה תשואה חיובית של 9.8%. כלומר, מדד המניות המוביל של הכלכלה הגדולה בעולם הניב תשואת חסר של 13.4% — נתון חריג מאוד ביחס לעצמו. גם מדד ראסל 2000 האמריקאי, שמכיל מניות קטנות יותר, הציג תשואת חסר כשירד ב־8.6% מאז הושבע טראמפ — תשואת חסר חריגה של 18.4% בהשוואה למדד המניות העולמי למעט צפון אמריקה.
מ־2013 עד סוף 2024 הציגה קרן הסל SPY תשואת יתר בולטת ועקבית על פני קרן הסל EFA. היתה זו תקופה של ניצחון גורף לכלכלה האמריקאית על פני שאר העולם, ובהתאם מדדי המניות המובילים בארה"ב השיגו תשואת יתר משמעותית מול מרבית מדדי המניות בעולם. וכך, המניות המובילות בארה"ב, מבחינת שווי שוק, הגדילו משמעותית את הפער מול המניות המובילות באירופה ואסיה, ובעקבות זאת זרם כסף רב מכל העולם לקרנות סל על מדד S&P 500, כולל כספי חסכונות רבים מישראל, שהגיעו בפברואר להיקף חשיפה של 250 מיליארד שקל למדד האמריקאי. הגאות הזו של שוק ההון האמריקאי התפרסה על תקופת כהונתם של שלושה נשיאים — ברק אובאמה, טראמפ וג'ו ביידן.
אז מה השתנה? טראמפ השתנה. בקדנציה הראשונה שלו הוא הרבה בציוצים והמעיט במעשים, ולכן לא גרם נזק של ממש, או לא יצר חשש לנזק של ממש, לכלכלה האמריקאית. אבל עכשיו טראמפ לא רק מצייץ, הוא גם עושה, ומפלס החשש של המשקיעים מזנק בהתאם. משום כך, ייתכן ש־2025 תהיה השנה שתסמן שינוי מגמה, שנה שבה ארה"ב עלולה לאבד חלק מההובלה הכלכלית העולמית בעקבות המדיניות הכלכלית והפוליטית של הנשיא ה־47 שלה.
מלחמת סחר, פיטורים ונסיגה מאמנת פריז
שוק ההון ראה באור אחר את הכהונה הזו בתחילתה. בשבוע שבו נודעו תוצאות הבחירות, בנובמבר, קרן הסל SPY זינקה והציגה תשואת יתר של 5% בהשוואה לקרן הסל EFA. זאת בשל אופטימיות אדירה שדבקה במשקיעים, שראו לנגד עיניהם את טראמפ כנשיא שיפעל לטובת הכלכלה האמריקאית, יסיר רגולציות, יפחית מיסים ויעניק רוח גבית לשוק ההון. תשואת היתר גדלה ל־7% לקראת ההשבעה של טראמפ לנשיא, ועל רקע הצהרות פרו־עסקיות ומינויים פרו־עסקיים שהסתמנו לממשל שלו. אך מאז ההשבעה המגמה התהפכה, והמשקיעים — שהיו נלהבים בתחילה — התאכזבו מההתנהלות של טראמפ כנשיא.
בשלב הנוכחי טראמפ מנהל את הכלכלה בעיקר באמצעות צווים. מאות ואלפי צווים, שעליהם חתם עם כניסתו לתפקיד, בקצב שכמותו לא זכור בהיסטוריה המודרנית של ארה"ב. רבים מהצווים הוציאו לפועל מהלכים קיצוניים במהירות גדולה, ונדמה שחלקם נעשו ללא עבודת מטה מסודרת. באמצעות הצווים האלה החל טראמפ להוציא לפועל את מלחמת הסחר שלו, כשהטיל שורת מכסים על מדינות שהן שותפות סחר מהותיות של ארה"ב, דוגמת קנדה, סין ומקסיקו. אולם הנשיא האמריקאי לא היה עקבי בנושא, ולאחר ההכרזה השהה את המכסים, לאחר מכן הודיע שוב על הטלתם, ובשבוע שעבר שוב השהה בחודש את כניסתם לתוקף. המכסים שהטיל טראמפ רלבנטיים לסחורות רבות, מאלומיניום ועד חיטה, כך שהדבר יוצר אי־ודאות והכבדה גם על הכלכלה האמריקאית עצמה. שותפות הסחר של ארה"ב עשויות כעת לחפש אלטרנטיבות, וגם להטיל מכסים הדדיים בתגובה.
את אלון מאסק, האיש העשיר בעולם ובעל השליטה בטסלה, מינה טראמפ לעמוד בראש משרד בשם DOGE שאמור לייעל את הממשל האמריקאי. המינוי נעשה ללא תקן ייעודי, ומאסק פועל בדומה לטראמפ, במהירות ובקיצוניות, מבלי שהוענקו לו סמכויות בחוק. מאסק הציג תוכנית פיטורים נרחבת בממשל, שחלקים ממנה נראים כמו רדיפה פוליטית. על פניו, פיטורים הדרגתיים היו יכולים להיטיב עם הכלכלה, אך פיטורים המוניים מהסוג שטראמפ מקדם עם רוח גבית ממאסק עלולים לייצר ואקום בדרגי ממשל ופקידות רבים, באופן שיגרום לכאוס ולנזק כלכלי לארה"ב.
טראמפ גם החליט לסגת מאמנת פריז, שנועדה לקדם את צמצום פליטות גזי החממה, במטרה להתמודד עם משבר האקלים. בנוסף הוא מעניק רוח גבית משמעותית לפעילות אנרגיה מסורתית, בעיקר לחברות הנפט והגז. האמירה שלו "תקדחי, בייבי, תקדחי", שמבטאת את רצונו לראות בהתגברות פעילות הפקת הנפט בארה"ב, העמיקה את החשש בנוגע לעתיד ההשקעות באנרגיה ירוקה בארה"ב. הענף הזה נחשב מהותי מאוד למשק החשמל המקומי, שכן כיום כ־90% מהבקשות החדשות לחיבור מתקני חשמל לרשת החשמל הן של מתקני אנרגיה ירוקה, בעיקר פרויקטים סולאריים ורוח.
בגזרה הבינלאומית טראמפ התבטא נגד נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, וגם השפיל אותו פומבית בבית הלבן, באקט שהעלה את החשש שארה"ב תנטוש את ברית הדמוקרטיות הליברליות, דבר שיותיר את מדינות אירופה להתמודד לבדן, כלכלית וצבאית, עם הענק הדיקטטורי הרוסי שבשליטת ולדימיר פוטין. בגזרה הפנים־אמריקאית הקו דומה. מקורבי טראמפ התייחסו בגלוי לציד מכשפות שבכוונתם לנהל נגד כל מי שלקח חלק בחקירות הפדרליות נגד טראמפ לאחר עזיבתו את הבית הלבן ב־2020, וגם נגד עיתונאים שהתבטאו בביקורתיות כלפיו. בכך מזכיר ממשל טראמפ לאמריקאים ולשאר אוכלוסיית העולם את הימים האפלים של הסנאטור ג'וזף מקארתי, שרדף אמריקאים רבים באמצעות הסנאט בניסיון להאשימם בקומוניזם.
השילוב בין מדיניות טראמפ לאופן יישומה — באמצעות צונאמי של צווים — מדאיג מאוד כיום את המשקיעים בחברות האמריקאיות, והאופטימיות שאפיינה את שוק ההון עם היבחרו לנשיא התפוגגה והתחלפה בחששות כבדים: מלחמת הסחר תעלה את האינפלציה, דבר שעתיד להקשות על הפדרל ריזרב להפחית את הריבית, וזה בתורו ישאיר את משקולת המימון הכבדה על כתפי החברות, שייאלצו להתמודד עם עולם מקוטב יותר שבו ההתרחבות העסקית קשה יותר.
הנשכרת היחידה מטראמפ — ישראל
הגורם היחיד שיצא עד כה נשכר באופן אבסולוטי מכהונתו של טראמפ הוא מדינת ישראל. עוד לפני כניסתו לתפקיד הוא השמיע איום מפורש כלפי המדינות המתווכות במגעים בין ישראל לבין החמאס, והאיומים האלה הם שהביאו, בסופו של דבר, להסכמה על הפסקת אש בת 42 יום ולהוצאה לפועל של שלב א' בעסקת החטופים. רבים בציבור הישראלי מקווים שטראמפ ימשיך להטיל את כובד משקלו על המתווכות ועל ממשלת ישראל, כדי להמשיך לשלב ב', שאמור להשיב ארצה את כל החטופים, הגם שיש אינטרסנטים רבים משני עברי המתרס שהיו מעדיפים ששלב ב' לא ייצא לפועל.
