"נס" הכלכלה האמריקאית תלוי בטראמפ
כשמדברים על ארה"ב ככלכלה המובילה בעולם שמים דגש על פריון העבודה, שמושפע ממדיניות הנשיא
עולם ההשקעות ידוע בנטייתו לתנודות מפתיעות, באי־ודאות מובנית ובאהבתו לשבירת המיתוסים. אם מתעקשים להצביע על תפיסה אחת ששרדה את מבחן הזמן והטלטלות, אין טובה מזו הגורסת שארה"ב היא כלכלה יוצאת דופן. כפועל יוצא, משקיע ממוצע רואה במדדי המניות של ארה"ב מעין אפיק חובה בתיק ני"ע שלו.
"חוכמת ההמונים" אף טוענת שאת החשיפה לארה"ב כדאי להצמיד למדד MSCI העולמי (שאגב, משקלה של ארה"ב בו התנפח, בד בבד עם פריחת ענקיות הטכנולוגיה, מכ־50% לפני כעשור לכ־74% היום). כ־58% מהנשאלים בסקר לקוחות של גולדמן זאקס, שנערך בינואר, ענו כי לדעתם, גם ב־2025 ארה"ב תניב תשואות עודפות על כל יתר השווקים המפותחים. זאת, בהשוואה לכרבע מהנשאלים ב־2020 וכ־16% ב־2018. האופטימיות הזו מפתיעה לנוכח העובדה שאם ההערכות יתממשו, זו תהיה השנה השלישית של ראלי חסר תקדים.
ניתן להביא רשימה מאוד מכובדת של תכונות, מאקרו ומיקרו, מדוע כלכלת ארה"ב "משאירה אבק" למדינות אירופה או למדינות מפותחות אחרות: לרוב, היא צומחת מהר יותר, חדשנית יותר, דינמית יותר, יעילה יותר (לפי מדד המכירות לעובד), "ידידותית" יותר למשקיע בשוק ההון (בירוקרטיה, מיסוי ורגולציה לא מסורבלים יחסית), בוודאי אם משווים למדינות אירופה. ארה"ב משקיעה יותר מאחרות במחקר ופיתוח ומשקיעה יותר בהון פיזי ולבסוף, בל נשכח שהיא שולטת על "מכונת ההדפסה של הדולר", אם כי ברור שהקשר בין כלכלה חזקה למטבע חזק איננו מקרי.
לאחרונה, כשמדברים על הובלת ארה"ב מול שאר העולם, שמים דגש מיוחד על נושא פריון העבודה – אותו אקס פקטור שכה קריטי לפוטנציאל הצמיחה, בעיקר כשמעגל העבודה הולך ומתהדק, כמו עכשיו. מסתמן שארה"ב עשויה להיות על סף תנופת הפריון, בדומה לזו שנרשמה בהשפעת מהפכת האינטרנט בשנות התשעים. סחר חוץ, שוק העבודה, החוב הלאומי, האינפלציה, הריבית ועוד גורמי מאקרו רבים תלויים בנתון הזה.
פריון העבודה נחשב על ידי כלכלנים כאחד המניעים החשובים ביותר לביצועים כלכליים ארוכי טווח. הוא בעצם התפוקה הכוללת של המשק, חלקי מספר שעות העבודה, והוא גדל בסיוע השקעות בטכנולוגיה ובהון. כאשר הפריון פורח, זה מאפשר לכלכלה להתרחב מהר יותר מבלי להאיץ אינפלציה. לפי נתוני הלמ"ס האמריקאית, פריון העבודה בארה"ב גדל בשלושת הרבעונים האחרונים בקצב שנתי של כ־2%. זה גידול משמעותי, שכן שיעור הצמיחה הממוצע בחמש השנים שלפני מגפת הקורונה עמד על כ־1.6%.
כלכלנים רבים סבורים שהקפיצה הזו בפריון אירעה הודות לכמה מאפיינים ייחודיים של שוק העבודה שלאחר הקורונה. אנשים החליפו מקומות עבודה, מיקומים ואפילו תעשיות בקצב גבוה, כלומר עובדים היום מתאימים יותר לתפקידים שלהם. בנוסף, דה־גלובליזציה ומחסור חמור בעובדים שאפיינו את התקופה שלאחר הקורונה הובילו חברות רבות להגביר את ההשקעה בטכנולוגיות חוסכות זמן ועבודה. כשמביטים קדימה, על ההשקעה בבינה מלאכותית, ניתן להעריך שהפרודוקטיביות תנסוק לכ־2.5% או אפילו לכ־3%.
כדי להמחיש את חשיבות הפריון ל"בריאות" הפיסקאלית של ממשלת ארה"ב, כדאי להתעמק בתחזיות הקונגרס. לפי תרחיש הבסיס, החוב הפדרלי המוחזק על ידי הציבור יעלה מ־99% מהתוצר המקומי הגולמי ב־2024 ל־116% ב־2034. תחזית זו מניחה גידול בפריון הכולל (עבודה והון) של כ־1.1% בשנה. העלאת צמיחת הפריון המשוערת הזו בחצי נקודת האחוז פירושה שיחס החוב לתוצר יגיע לכ־108% מהתמ"ג.
אם כן, פריון העבודה הוא אולי המפתח החשוב ביותר לשימור מעמדה של ארה"ב, ריאלית ופיננסית, ונראה שהיא בדרך הנכונה. עם זאת, לא הכל ורוד. בעולם הכלכלי חוששים כי שינוי תדיר של כללי המשחק על ידי הבית הלבן מכניס את החברות האמריקאיות לעמדת המתנה. אחרי הכל, מי מוכן להשקיע בטכנולוגיה או בהון פיזי כשלא ברור לאיזו מערכת מס/מכסים מתעוררים בבוקר? תקוות השווקים היא שכל מהלכי ממשל טראמפ יהיו מתונים וקצרי מועד.
הכותבת היא כלכלנית ראשית בהפניקס בית השקעות
