מגזין נדל"ן
ניסוי חומרים - מעצבים ויוצרים מקומיים
שבעה מעצבים ויוצרים מקומיים מותחים את גבולות החומר בעבודת יד
"העבודה בעור היא דיאלוג שדורש הקשבה, סבלנות והבנה"
מה עושה: מעצבת תעשייתית ומעצבת תכשיטים. הציגה ביריד צבע טרי, בשבוע העיצוב בפריז ועוד. יוצרת כדים, תיקים ופריטים שימושיים מעור.
על העבודה: תהליך העיבוד שאני עושה הוא בר קיימא. אני משתמשת בחומרים צמחיים טבעיים ולא בכימיקלים מזהמים במטרה להפחית את ההשפעה השלילית של ייצור עור על הסביבה. העור הוא חומר נושם ומשתנה שמגיב לתנאי הסביבה — לחות ואור שמש. אני אוהבת את העומק שיש בו, הוא נושא היסטוריה, מסורת ומיומנות רבת שנים. העבודה איתו היא כמו דיאלוג: הוא דורש הקשבה, סבלנות והבנה של התנהגותו, ובתמורה הוא מעניק תוצאות חזקות, עמידות וייחודיות. הוא רבגוני - יש לו יכולת להתגמש ולהתקשות, לקבל צורות שונות, ולהגיב לתהליך העבודה באופן חי כמעט. זה חומר שמאפשר ביטוי אישי ומדגיש את טביעת היד של היוצר, הוא מאתגר אותי. השאלה איך להפוך יריעה שטוחה דו ממדית לאובייקט תלת ממדי מחייבת חשיבה יצירתית. זה כמו לפתור חידה כל פעם מחדש.
אני דור שלישי למשפחת צורפים, סבתי מצד אחד תופרת וסבתי מהצד השני פסלת. מגיל צעיר נחשפתי ונמשכתי לעשייה וליצירה. כילדה ישבתי שעות ליד אבא שלי בסטודיו שלו, והסתכלתי עליו עובד, את הידיים שלו נהיות שחורות יותר ויותר כשהתכשיט שהוא הכין הפך ליותר ויותר מבריק. כשאני יוצרת בעבודת יד אני מרגישה קשורה לדורות שקדמו לי, לאנשים שעסקו במלאכה מתוך תשוקה ואהבה".
"העץ הוא חומר טבעי שמשתנה במשך הזמן, ואין חתיכה שדומה לשנייה"
מה עושות: ענת (בצילום משמאל) בעלת תואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, והתמחתה בחריטת עץ. דורון (מימין) למדה נגרות מסורתית בפריז. ב־2015 הקימו את הסטודיו שבו הן מייצרות רהיטים וחפצים מעץ. העבודות שלהן הוצגו ביריד צבע טרי, נגר אמן ועוד.
על העבודה: "העץ הוא חומר טבעי שמשתנה במשך הזמן, ואין חתיכה שדומה לשנייה. אנחנו עובדות עם עצים טבעיים שאנחנו מלקטות מעצים שנפלו, ועם עצים מהתעשייה. המגוון עצום ועל כל עץ כזה אפשר לראות את ההיסטוריה שלו, את הסיפור שלו. אנחנו משתדלות להשתמש בכל החלקים של העץ, גם אם הוא לא מושלם. מעצים חולים שנגדמו למשל, ואנחנו מייצרות אובייקטים קטנים כמו אגרטלים או פסלים. אנחנו מתמחות בכיפוף עץ בקיטור, טכניקה עתיקה שמותחת את גבולות החומר, ומאפשרת לנו לכופף את העץ על שבלונה וזה כמו קסם".
"בשביל לעבוד עם סנסנים צריך לחזק את כוחות הרצון וההתמדה"
מה עושה: מלמדת קליעת סלים ויוצרת. למדה אצל מורים בארץ ובחו"ל בהם הרצל אוסטר, מאסטר אוטודידקט מקיבוץ בית ניר.
על העבודה: "אני קונה את הסנסנים מחקלאים בעמק הירדן. הזן המתאים לקליעה הוא תמר אמרי בשל אורכו ועוביו. אני אוהבת את המראה שלהם, הצבע החום־זהוב, הטקסטורה הלא אחידה. הסנסנים מפיצים חום ארצישראלי. כבר בשטח אני ממיינת את אותם, אז יש תהליך של אחסון לכמה חודשים, ניקוי והשריה במים, ורק אז אני מתחילה לקלוע. אני מתמקדת בטכניקת קליעה מקומית, זה תהליך ממושך שדורש סבלנות. אני אוהבת שהחומר לא מובן מאליו, ובשביל לעבוד איתו צריך לחזק את כוחות הרצון וההתמדה, אבל ברגע שלומדים האפשרויות הן אינסופיות. זן התמר שממנו אנו קולעות, הולך ונעלם מארצנו וכמות הסנסנים שמתאימים לקליעה הולכת וקטנה.
עבודת הכפיים היא כל עולמי, משקיטה את הנפש, את הגוף וממלאת אותי בכוחות חיים מתחדשים. היום אני מבינה כמה חשובה ונכונה לנו האיטיות, ההקשבה והמגע עם החומר. הנשימה מסתנכרנת באופן טבעי עם קצב הקליעה, ורמת המתח יורדת כמעט באופן מיידי. יש האומרים שהמלאכה הכרחית לתחזוקת הנפש. הקליעה כמעט תמיד נלמדת בקבוצה, וזה יוצר מעגל תומך ומחבר, מפגש חברתי שמזמין שיתוף וחברות"
"המתכת היא חומר סלחן, שאפשר לשלוט בכל תהליך הייצור שלו"
מה עושה: מעצב תעשייתי. ב־2022 הקים יחד עם בת זוגו, שי אלפיה, את הגלריה לעיצוב ביפו העתיקה. יוצר רהיטי מתכת ואובייקטים פיסוליים.
על העבודה: "אני יכול להיכנס לסטודיו עם חזון בראש ולצאת עם כיסא באותו יום, או לצאת עם שולחן אחרי ארבעה חודשים. התהליך מתחיל בנרטיב סיפורי, חזון קונצפטואלי. אחר כך אני יוצר סקיצות ידניות, ולפעמים גם עובד בדוגמיות של חומר כדי לראות איך המתכות מסתדרות יחד. כל חומר שנכנס לסטודיו עובר ניקיון, חיתוך והכנה לריתוך, והרבה פעמים גם כיפוף או ערגול (הפיכת הפח לעגול). אני מרתך או מלחים חלקים שדורשים חיבור, בשולחנות ברזל לפעמים גם מדביק ויש פעמים שנדרש עיוות מיוחד בעזרת חום. בסוף אני גם מלטש בהתאם לחומר ולחזון. העבודה היא בקנה מידה של 1:1 והיא הפיכה, זה יחסית קל. אני מפסל במתכת, מתבונן בתוצאה ממרחק, ויכול לשנות.
החיבור שלי עם החומר הזה הוא בגלל שהוא מאפשר לי, הוא סלחן. זה חומר ששולטים בו כמעט בכל מעגל התנועה שלו, בכל התהליך, עד שהוא הופך לאובייקט הסופי. להבדיל מעץ, שמאפשר לבצע בו מניפולציות יותר בקלות, אבל הוא אורגני ולא מבטיח שיישאר ככה, בפלדה התוצר הגמור לא משתנה, והוא על־זמני. הדימוי שיש למתכת כחומר קר ונוקשה זה משהו שאני מתעסק איתו, לפעמים בניסיון להפריך אותו. למשל, כורסה ארגונומית שעצבתי היא אולי בעלת מראה קר ונוקשה, אבל ברגע שמתיישבים עליה לא רוצים לקום".
"נמשכתי אל החומר בגלל ההשתקפות"
מה עושה: מעצבת מוצר, בוגרת בית הספר לעיצוב במילאנו "דומוס". ב־2014 פתחה את הסטודיו. יוצרת אובייקטים שימושיים כמו פמוטים, מראות ופריטים אמנותיים.
על העבודה: "לפני כשש שנים גיליתי את החומר בצורתו המשתקפת, כלומר עם פויל מתכת בהמון גוונים. הרעיון הוא לקחת חומר שטוח ומוכר, ולעשות בו כל מיני מניפולציות שייתנו לו נראות חדשה, ויאפשרו מבט אחר עליו. ההקשר הראשוני נבע מהביקורת העצמית שלנו בעניין הנראות, ההשתקפות העצמית ואיך אנחנו רוצים להיראות עם פילטרים.
אני שואבת השראה ממשחקים נוסטלגיים, משחקי ילדות וקצת הומור עצמי. בחומר הזה יש יכולת משחק כי אפשר לחתוך אותו, לערום אותו בשכבות ובעצם ליצור חומר חדש. הרבה פעמים הוא משמש חומר בסיס ואני מוסיפה לו עוד חומרים. אפשר לכופף אותו, לחמם, ולחתוך אותו, והצבעוניות שלו בולטת וגם מאתגרת. יש המון צבעים שמאפשרים לעשות הרבה שילובים וליצור כל פעם פלטה חדשה, וככה אני מפתיעה את עצמי, וגם את מי שבוחר להשתמש באובייקטים. אני פחות אוהבת את הדימוי הלא אקולוגי שלו - פלקסיגלס הוא פלסטיק בעצם, אבל במקרה הזה יש לו חיי מדף ארוכים וזה מצדיק בעיניי את הקיום שלו.
חיתוכי הלייזר מבוצעים במפעל ואז מגיעים אליי לסטודיו להרכבה אישית וקפדנית. אני מרכיבה את הלוחות בדרכים שונות, את שילובי הצבעים, לעיתים אני מתאימה אותם לחלל ספציפי. אני נהנית משיתופי פעולה עם מעצבים מתחומים שונים: אמנים, יוצרים וגם מדענים ממכון ויצמן".
“בתהליך העבודה בזכוכית יש הרבה אקשן“
מה עושה: בוגר המחלקה לקרמיקה וזכוכית בבצלאל. ב־2017 פתח את הסטודיו שלו, בו הוא מייצר עבודות זכוכית לרבות כלים שימושיים. השתתף בתערוכות בארץ ובחו”ל בהן הביאנלה לאומניות במוז”א ושבוע הקראפט בלונדון.
על העבודה: "הזכוכית היא חומר מרשים, מופלא ושביר. בעבודות שלי אני בוחר להדגיש את התכונות האסתטיות הטבעיות של החומר, וכלי הזכוכית מיוצרים בניפוח מסורתי ללא תבנית בעבודת יד חופשית, כך שכל כלי הוא יחיד במינו. הצורות הן נקיות, פשוטות ומופשטות. הצבעים מדגישים את האיכויות הייחודיות של הזכוכית, ההשתנות שלה באור והיופי הייחודי שלה. אני אוהב אותה כחומר, במיוחד כשהיא חמה אז היא הופכת נוזלית וניתנת לניפוח ולעיצוב. יש בתהליך הרבה אקשן, הוא דורש ריכוז, דיוק ורוגע כדי להגיע לתוצאה הטובה ביותר. אני מתעניין במתח שבין הקראפט לעיצוב בין יחיד ומיוחד למתועש, בין השימושי ליפה.
פיתוח מוצר חדש אורך מספר חודשים, עד שמגיעים לצורה, לצבע ולפרופורציות המדויקות. ייעול העובדה הוא חלק מהותי בניפוח כלי זכוכית – כל תנועה מדודה וכל שלב משפיע על הבא אחריו. עבודה בידיים היא חלק בלתי נפרד מהתהליך. עבורי הנגיעה האישית והשליטה בכל פרט הן שמעניקות לכל יצירה את הייחודיות שלה”.
"אני אוהב את המשקל והנוכחות הקבועה של האבן"
מה עושה: בוגר שנקר והפולטכניקו במילנו. מעצב עצמאי של רהיטים ואובייקטים ובעל מותג תכשיטים. יועץ ועובד עם אדריכלים בפיתוח רהיטים ומודלים מורכבים (“העיצוב שלי מאוד מושפע מאדריכלות”). עובד עם חומרים טבעיים: אבן, מתכת, עץ וזכוכית.
על העבודה: “אני אוהב את המשקל והנוכחות הקבועה והיציבה שהחומר שאני עובד איתו מייצר. זה משהו שיכול להחזיק להרבה זמן, אבל אותו משקל הוא גם זה שמקשה על העבודה. במשך שנים הרגשתי כמיהה לעבוד במתכות ולכן הקמתי ב־2017 את מותג התכשיטים שלי. בשנים האחרונות אני מרגיש את אותה כמיהה לעבודה באבן. ביריד צבע טרי האחרון עיצבתי סדרה של רהיטים מאבן, ובחנוכה הכנתי חנוכיות מאבן טרוורטין ומשיש בשיתוף פעולה עם רשת R2M שנמכרו בדליקטסן. השנה גם יצרתי מזרקה להשקת קולקצית אבנים של חברת קוסנטינו הספרדית”.
