מגזין נדל"ן
"לנערי האוצר יש חלום לנהל את הקופה של כל הרשויות המקומיות"
יו"ר מרכז השלטון המקומי, חיים ביבס, משוכנע שהסיבה להתחזקות השלטון המקומי היא אובדן האמון של האזרחים במדינה, ותוקף את שר האוצר ופקידיו. את תקוותיו הוא תולה ברפורמה שמגדילה את סמכויות הרשויות: "אין סיבה שמשרדי ממשלה יתעללו בנו בכל פרויקט בנייה"
כ־500 מטר מפרידים בין קריית הממשלה בדרך בגין בתל אביב למטה מרכז השלטון המקומי ברחוב הארבעה, ליותר מ־8 דקות הליכה. בדרך הזו צועד חיים ביבס לראיון. הוא הגיע מפגישה עם שר התרבות והספורט, מיקי זוהר, שבה דנו השניים במימון פרויקטים לקירוי מגרשי כדורסל. המרחק הקצר ממרכז השלטון המקומי למשרדי הממשלה הוא מצע נוח ליחסי עבודה יעילים.
לאחר 16 שנים שבהן הוא מכהן כראש העיר מודיעין־מכבים־רעות, ויותר מעשור שבו הוא משמש גם כיו"ר מרכז השלטון המקומי, עושה רושם שביבס — אחיינו של דוד לוי המנוח שהיה אחד מסמלי הליכוד — מרגיש בשל לעבור לשלב הבא בקריירה שלו. הוא לא יסתפק בתפקיד זוטר בממשלה הבאה, במידה שהליכוד יישב בה, והתבטאויותיו מדודות וזהירות. כשהוא מדבר על פקידי האוצר, ועל המשרדים שאמורים לספק שירות לאזרחים, הוא לא חוסך בביקורת ומרשה לעצמו להיות בוטה; כשנושא הדיון מתחלף לתפקודו של ראש הממשלה בנימין נתניהו האחראי לאסון הנורא ביותר שפקד את העם היהודי מאז השואה, ביבס מקפיד שלא לתקוף את ראש מפלגתו.
"זה כבר עשור שלישי שהאדמיניסטרציה במדינת ישראל בקריסה", הוא אומר. "אנחנו רואים את זה בכל דבר ועניין. כולם עסוקים בכן ביבי, לא ביבי, אבל זה לא רלוונטי. מה שרלוונטי הוא שאת המנגנונים עצמם לא מחליפים. משרדי הממשלה לא באמת נמצאים שם. האדמיניסטרציה רקובה. גם אם תחליף את השלטון עוד ארבע פעמים שום דבר לא ישתנה אם לא תהיה רפורמה אמיתית שכוללת לוחות זמנים, שידוד מערכות, והגבלת כהונה של חלק מבעלי התפקידים לתקופה מסוימת, על מנת שאנשים חדשים ייכנסו, ולא יהיו ריכוז כוח בידי פקידים". 16 השנים שבהן הוא מכהן ברציפות כראש עיר ככל הנראה נראים לו פרק זמן סביר.
"ב־7 באוקטובר השלטון המקומי היה בשטח מהרגע הראשון בכל הרמות", תוקף ביבס. "סייענו לרשויות באופן מיידי וללא הבירוקרטיה של מדינת ישראל שלקח לה חודש וחצי להעביר להן כסף כדי שיוציאו אנשים באוטובוסים לבתי מלון. אנחנו עשינו את זה. היכולת שלנו והגמישות שלנו היא הרבה יותר גבוהה".
נושא אחר שביבס משתמש בו כדי להדגיש עד כמה יכולות הביצוע של הרשויות המקומיות גבוהות מאלו של משרדי הממשלה השונים, עולה כשהוא נשאל מדוע עדיין לא החל שיקום יישובי הצפון שפונו והופצצו במלחמה. "לא יכלו להיכנס ליישובי בזמן המלחמה, ובגלל שלא נכנסו, הכל התעכב ועבר לביצוע של משרדי הממשלה", אומר ביבס. "תפיסת העולם שלי היא שבכל מקום שבו יש יותר ממנהל אחד, יש יותר מדי בירוקרטיה, וזה נכון גם בנושא של שיקום הצפון. משום כך הצעתי שמשה אדרי שהקים את מנהלת תקומה בדרום, יהיה אחראי גם על הצפון, אבל הממשלה החליטה מה שהחליטה ועכשיו יש שר שאחראי לזה".
"האזרח לא מאמין לאף אחד אחר"
ביבס משוכנע שאחת הסיבות להתחזקות השלטון המקומי היא אובדן האמון של האזרחים בכל יתר מוסדות המדינה. "ראשי רשויות הפכו להיות יותר דומיננטיים מסיבה אחת — התושב לא מאמין לאף אחד אחר", הוא קובע. "גם כשיש אירועים שלא רלוונטיים לרשות המקומית, תושבים מתקשרים אליך. לדוגמה, כשמישהו זורק אבן בכביש 443 זה בכלל לא בתחום אחריותי אבל התושב לא מתקשר לרמטכ"ל, לשר הביטחון או לאלוף. הוא מתקשר לראש העיר. כשפלסטינים שורפים זבל בשטחים תושבים לא פונים לראש הממשלה, לשרה להגנת הסביבה, למינהל האזרחי או לאלוף הפיקוד, אלא לראש העיר. הם יודעים לעשות את ההבחנה בין מה שבאחריות ראש העיר לבין מה שבאחריות של הממשלה, אבל הם לא פונים לממשלה כי היא לא מטפלת. משום כך אני אומר דבר פשוט: כדי שיהיה לנו יותר קל לטפל בבעיות, תנו לנו יותר סמכויות ויותר משאבים".
לראשי הערים יש סמכויות נרחבות למדי. חסר לכם עוד?
"אני אקח אותך לעולם הפשוט של עסקאות מקרקעין של רשויות מקומיות. נניח שאתה מבקש מהמדינה רק חתימה כדי לבנות 500 יחידות דיור לסטודנטים — זה לוקח שלוש ולעיתים חמש שנים. הרפורמה ברשויות המקומית שהיתה אמורה להיות חלק מתקציב המדינה ל־2025 טיפלה בזה והוציאו אותה ממנו כדי לאפשר לתקציב לעבור בזמן, אבל כעת דנים ברפורמה בוועדות הכנסת, בתקווה שיחזירו אותה לקראת אישור התקציב בקריאה שנייה ושלישית".
למה הרפורמה נחוצה?
"במשרד האוצר אוהבים להשוות אותנו ל־OECD, אבל מבחינת ביזור סמכויות אנחנו אחרונים בדירוג. ריכוז הנושאים שנמצאים בשליטתם של פקידים במדינת ישראל הוא מהגבוהים בעולם — כמו במדינות עולם שלישי — ולכן בנושא הזה ישבנו עם שר האוצר, הגענו להסכמות עם הצוותים שלהם, הבאנו את זה פנימה (לחוק ההסדרים — א"ג) ועכשיו אני מקווה שזה גם יצא לדרך".
הרפורמה עליה ביבס מדבר נועדה לשחרר סמכויות לרשויות מקומיות. בין היתר היא כללה סעיפים שאמורים היו לאפשר לעיריות להשכיר מקרקעין שברשותן לתקופה של עד 10 שנים ללא אישור שר הפנים, וליזום פרויקטים בשיטת PPP (שותפות ציבורית־פרטית) ללא צורך באישור שרי האוצר והפנים, כפי שנדרש היום. כמו רוב הרפורמות בחוק ההסדרים שאין להן זיקה ישירה לתקציב, גם התוכנית הזו הופרדה מחוק התקציב בהוראת היועצת המשפטית של הכנסת עו"ד שגית אפק לאחר איחור הממשלה בהגשת התקציב. הממשלה תוכל לקדם אותן בעתיד בהליכי חקיקה רגילים.
איך הרפורמה תתרום לרשויות המקומיות?
"היא תאפשר לנו לקדם פרויקטים כגון דיור לזוגות צעירים או לסטודנטים, ולפתח נכסים מניבים עבור הרשות המקומית. אין סיבה שמשרדי הממשלה יתעללו בנו במשך שנתיים־שלוש בכל פרויקט כזה. זה מנוגד לתפיסת העולם של כלכלה מערבית. צריך לקחת את הרשויות שיודעות לרוץ קדימה, לשחרר אותן, ולתת להן לבנות לעצמן את העוגנים הכלכליים. הרי האינטרס של המדינה הוא להוציא כמה שפחות כסף מהכיס ולתת לרשויות, והאינטרס שלנו הוא כמה שיותר עצמאות. מה שצריך זה שהמדינה תתמקד ברשויות הפריפריאליות, המגזריות. שתשקיע בהן את המשאבים. משרד החינוך לא צריך להגיע למודיעין, אני לא צריך אותו. אבל הוא כן צריך להיות בבית שאן, בירוחם, או בעראבה, ולהשקיע שם את המשאבים".
למי מסייעת קרן הארנונה?
נושא אחר שגורם לביבס לזעום על פקידי האוצר הוא קרן הארנונה שהוקמה ב־2023 כדי לטפל בעיוות שגרם לכך שהארנונה לעסקים יקרה יותר מאשר ארנונה שמשלמים תושבים — מה שלדעת אנשי האוצר הביא לכך שראשי רשויות בלמו בנייה למגורים. כדי להמריץ רשויות לבנייה למגורים, המדינה מעבירה להן 1,850 שקל לכל דירה שנוספה לרשות משנת 2021 בכל שנה. המקור התקציבי של הקרן הוא כסף מתשלומים שיעבירו רשויות עבור גידול בשטחי התעסוקה שלהן.
קרן הארנונה נועדה לסייע לרשויות. מדוע התנגדתם לה?
"פקידי האוצר צבעו את קרן הארנונה ככזו שתעזור למסכנים, אבל זה לא נכון. אל תיפול בפח. היא נועדה לעודד בנייה של יחידות דיור. שאל את עצמך איפה יבנו יותר יחידות דיור — בבית שאן, בדימונה או באזור המרכז? במודיעין יש תוכניות לבנית 40 אלף יחידות דיור, בתל אביב יש עשרות אלפים, וכך גם בהרצליה ורעננה. בטווח רחוק מי שיקבל הכי הרבה מהקרן אלו הרשויות באזורים האלה. לכן אני חושב שהרעיון להתחיל להלאים ארנונה יביא למצב שבו ילאימו כל דבר. לנערי האוצר יש חלום לנהל את הקופה של מדינת ישראל ושל כל הרשויות המקומיות. במשך שנים הם כל הזמן מנסים לקחת את היכולת של הרשויות לגבות ארנונה. אם הם רוצים לנהל את מדינת ישראל, שיבטלו את הרשויות לגמרי. אבל הם לא מסוגלים".
ומה אתה מציע?
"הטענה המרכזית של האוצר היתה שארנונה למגורים היא זולה וארנונה לעסקים היא גבוהה, והתמריצים צריכים להתהפך. אז בנינו מודל לפיו הארנונה לתושבים תגדל בהדרגה על פני 10 שנים משום שהם מקבלים הכי הרבה שירותים, ומצד שני התשלום של העסקים צריך לרדת. אבל אנשי האוצר אמרו לנו שהם רוצים את המודל הישן, וזה כי הם לא באמת רוצים לפתח תעשייה ותעסוקה בפריפריה. אפשר לייצר 10–20 מוקדי תעסוקה בצפון ובדרום, וכך לייצר עוגנים מרכזיים לרשויות באזורים האלה. במקומות האלה המדינה צריכה להיות, לא במודיעין. אני לא צריך אותם".
למעשה אתה מציע מודל שיוביל להתייקרות הארנונה למגורים. איזה פוליטיקאי יסכים להיות חתום על מהלך כזה?
"על פני עשור הציבור ירגיש את זה פחות. ומה לעשות, אם אתה דורש יותר שירותים מהרשות שלך, צריך לייצר עקומת עלייה. מצד שני עסקים מקבלים פחות שירותים, ולכן הארנונה שלהם צריכה להיות במגמת ירידה. הצעתי גם שבאזור המרכז לא יוכלו להוריד את הארנונה לעסקים אלא רק בפריפריה, כדי שיהיה תמריץ לחברות לצאת לפריפריה".
אתה מוכן להודיע לתושבים שלך על התייקרות הארנונה?
"כן, אבל אין לי סמכות להעלאות את תעריף הארנונה ביותר מ־5%. הארנונה במודיעין לא יקרה. בין 50 הערים הגדולות, אנחנו במקום 38 בארנונה, ובכל זאת אני נותן שירותים מדהימים כי בנייה רוויה יכולה לאזן בנייה צמודת קרקע, ולשמור על רמת שירותים גבוהה בעיר. ב־16 השנים שלי כראש עיר, מעולם לא העליתי ארנונה חוץ מאשר העדכון האוטומטי. קח את בת ים כדוגמה. בשכונת פארק הים נבנים כיום מגדלים חדשים על תא קרקע יחסית קטן וכך העיר מקבלת יכולת להכפיל פי 10 ויותר את ההכנסות כדי שהן ישמשו לטיפול בעיר. בערים דומות צריך להוציא לפועל הרבה פרויקטים של התחדשות עירונית ולצופף".
לקח המאבק בהפיכה
במאי 2023, פחות מחודשיים לאחר ליל גלנט, סיפק ביבס ציטוט לא אופייני לליכודניק חפץ חיים כשאמר כי "המפגינים הם מלח הארץ, ואני שמח שהרפורמה נעצרה רגע לפני שהגענו לתהום". מיד לאחר מכן, הוא הוסיף: "אני לא פוחד להגיד את הדברים, אבל ברגע שאתה אומר את האמת — אתה הופך לשמאלן".
כיום, כשהוא נשאל על קריאתו אז להקפיא את ההפיכה המשטרית, הוא שומר על טון זהיר יותר, ונראה שחוויית היציאה נגד הבייס הליכודי השאירה בו את אותותיה. "שילמתי מחיר אישי על כך כשבמרץ 2023 — בשיא קידום הרפורמה המשפטית — אמרתי 'רבותיי צריך לעצור, לקיים הידברות מלאה ולהגיע להסכמות'", הוא אומר כעת, "אבל זה אפשרי. רוב הכוחות הציוניים מסכימים על 90% מהנושאים שעל הפרק".
וזה לא ברור לך שנתניהו הביא אותנו למצב הזה?
"מי שחושב שהאחריות שייכת רק לצבא או רק למשרדי הממשלה או רק לראש הממשלה טועה. היא שייכת לכל אחד ואחד. אין אחד שלא שותף למצב שאליו הגענו. עכשיו כולם צריכים לאחד את השורות. יהיו בחירות בעוד שנה וחצי או שנתיים. אתה חושב שאם הכוחות השונים לא ילכו ביחד אחרי הבחירות יהיה פה משהו אחר? משום כך צריך לשים בצד את הכול ולראות איך משקמים את המדינה ב–5–10 השנים הבאות. צריך לצמצם את הפערים, ולסגור את השסעים, להגיע בסוף למשהו שאנחנו יכולים להסכים עליו ולהתקדם".
בוא נדבר על המגזר הערבי. שר האוצר סמוטריץ' קיצץ את תוכנית החומש למגזר באופן מסיבי.
"נעשה סדר: היתה תוכנית חומש 922 שאושרה ב־2016 (לה הוקצו 13 מיליארד שקל, א"ג). לתוכנית ההמשך (אושרה באוקטובר 2021 בממשלת בנט־לפיד — א"ג), הוקצה תקציב של 30 מיליארד שקל שממנו קיצצו 15 מיליארד אבל עדיין התוכנית עובדת. דחפנו גם את התוכניות לחברה הדרוזית והצ'רקסית ולבדואים בצפון — אלה תוכניות לחיזוק הפריפריה.
"היתה גם רפורמת סייעת שנייה. כל התוכניות האלה הביאו לשינוי. ועכשיו מנסים להכניס אותנו להפעלת המסגרות לגיל הרך עד גיל שלוש כי המדינה נכשלה וברחה מזה. משרד העבודה והרווחה ומשרד התמ"ת, ויצו, כולם ברחו, כולם יצאו החוצה, ולתוך הוואקום הזה הרשויות יצטרכו להיכנס. הן לא יוכלו להיכנס עם מדינה לא תעזור להן במשאבים ותקציבים. צריך לטפל גם בכוח האדם משום שאנשים לא רוצים לעבוד בתחום, כי המשכורות לא גבוהות. אנחנו מטפלים בסוגיה ומייצרים תוכנית אחרת לגמרי".
מצד שני יש המון מינויים פוליטיים.
"אם באתי לקדם מדיניות מסוימת, אני רוצה שהמנכ"ל, והסמנכ"לים, ומנהלי האגפים יהיו אנשים שלי, כדי שאוכל לממש את המדיניות. כל אדם שממונה צריך לעמוד בקריטריונים ובתנאי הסף, אבל אתה לא יכול לפסול אותו בגלל שהוא שייך לצד כזה ואחר. במדינת ישראל רק לליכוד ולמפלגת העבודה יש גוף בוחר, מתפקדים ופריימריז, וברוב המפלגות האחרות הרשימה מורכבת מאנשים שמונו על ידי היו"ר. אין להם מרכז מפלגה, אז אין את מי לפסול".
בין המוניציפלי לארצי
נושא אחר שמעסיק את ביבס ומאפשר לו למתוח ביקורת מרומזת על תפקודה של חברת מפלגתו, השרה מירי רגב, הוא מצב התחבורה. "התחבורה הציבורית בישראל רחוקה מלהיות מספקת – גם בפריפריה וגם במרכז. מאז ההפרטה, השירות בערי המרכז הפך לבעייתי, עם קווים שהתמעטו, תדירות נמוכה ותיאום לקוי בין אמצעי התחבורה. בפריפריה המצב חמור עוד יותר, כשאין כמעט אלטרנטיבה לרכב פרטי. אם רוצים תחבורה ציבורית שבאמת תשרת את האזרחים, חייבים רפורמה אמיתית עם תקציב מתאים וראוי, ולא רק טלאים של פתרונות זמניים. גם אם משרד התחבורה מציג תכניות, ללא תקצוב מתאים של משרד האוצר, אי־אפשר באמת לעשות פה שינוי. כשאין תחבורה ציבורית טובה, אין חיבור אמיתי בין הפריפריה למרכז וזה פוגע לא רק בתושבי הפריפריה אלא בכלכלה כולה. השקעה מסיבית בתשתיות, תוספת קווים והפחתת התלות ברכב פרטי".
כשביבס נשאל מהו ההישג המשמעותי ביותר שלו במשך כהונתו הארוכה כראש העיר מודיעין, תשובתו מסמלת את שאיפותיו הפוליטיות הבאות, אבל גם את המשוכות שיעמדו בדרכו אם יגשים אותן. "הצלחתי לקחת מערכת חינוך בינונית, ולייצר מערכת מצטיינת, והערכים של התלמידים הם פועל יוצא של המאמצים הללו", הוא אומר בגאווה. "מודיעין מובילה בהתנדבות, בגיוס, בקצונה. בכל המדינה צריך לייצר פירמידה שבקודקוד שלה אלה שמתנדבים ותורמים. הם צריכים לקבל הכול כפול. צריך לייצר מערכת חינוך שבה המדינה שולטת בליבה. אצלי, אתה יכול להיות בית ספר תורני, ממלכתי, ממלכתי־דתי או דמוקרטי אבל אצל כולם צריך ללמד את אותם דברים בסיסיים כגון לימודי ליבה שכוללים אנגלית, מתמטיקה ותנ"ך, שיש דבר שנקרא צה"ל ושיש המנון למדינה".
איזה בשורות תביא איתך כשתרוץ בבחירות הכלליות?
"בתחום הבנייה לזוגות צעירים ובתחום הביטחון האישי. אחרי 7 באוקטובר, האנשים ששייכים לדור הניצחון שיצא להילחם צריכים להיות בקצה הפירמידה וצריך לדאוג להם לדיור בר השגה אמיתי. כיום משרד האוצר ורשות מקרקעי ישראל בודקים מה הם מרוויחים מהתוכניות האלה, וגם היזמים שבונים על קרקע שלנו עושים עלינו סיבוב. יזם שלא מרוויח 600 אלף שקל לדירה לא בונה בעוד שפעם יזם היה מבסוט אם היה מרוויח 50‑60 אלף שקל לדירה. נוצר מצב שמספסרים בקרקע שלנו, ולא באמת דואגים לזוגות הצעירים.
"לפי התוכנית שלי, בכל מתחם במדינת ישראל שבו בונים שכונה חדשה, 30% מהדירות יהיו עבור אלה שמשרתים ותורמים. הם לא ישלמו על הקרקע אלא רק את עלויות הבנייה. הקבלן שיזכה בקרקע יהיה מחויב לממן את עלות הבנייה בפועל של הדירות המוזלות — כמיליון שקל לדירה בפריפריה".
במה התוכנית שלך שונה מדירה בהנחה או מחיר למשתכן?
"בתוכנית הזו המדינה לא מוציאה כסף אלא רק מספקת קרקע בחינם. עם כל הכבוד לקרקע, היא לא של המדינה. היא של אלה שרצו להילחם, היא שלי ושלך, ושל הילדים שלנו".
שיטת הדירות המוזלות מכניסה לשוק הדיור אנשים שבכלל לא התכוונו לקנות דירה, הופכת אותם למשקיעי נדל"ן ואז המטרה שלהם הופכת להיות קנייה בזול ומכירה ברווח. לא הגיע הזמן להפסיק עם ההגרלות האלה?
"המדינה חייבת פעם אחת בחיים לדאוג לזוגות צעירים. הם יקבלו דירת 100 מטר, והמדינה תקבע מה מחירה. רוצה לשדרג? זו כבר בעיה שלך".
פיקוח על מחירים זו לא בדיוק מדיניות של ימין כלכלי ושוק חופשי.
"עבור 30% מהדירות שמיועדות לצעירים, אני לחלוטין מכתיב את מחיר הקרקע. אם בן אדם היה בונה על קרקע פרטית שלו, הכל בסדר — זה שלו. אבל 90% מהקרקעות הן שלנו, בטח לא של יזמים או קבלנים".
3 צפייה בגלריה
פרויקט מחיר למשתכן בחיפה. "בתוכנית שאני מציע המדינה לא מוציאה כסף אלא רק מספקת קרקע בחינם"
( צילום: אלעד גרשגורן)
נושא משמעותי שעלה על רקע 7 באוקטובר בעיריות הוא חיזוק תחושת הביטחון. איך עושים את זה?
"אפשר לייצר בכל רשות מקומית מערכת שכוללת סיירות ביטחון, סנכרון למוקד, בדיקה של כניסות, יציאות, מצלמות שמזהות פנים, ויכולת להגיב בזמן אמת".
הרעיון הזה הוא חלק מתוכנית שאמורה לאפשר את חזרת הפועלים הפלסטינים לאתרי הבנייה, אבל אזרחים חוששים מכך.
"כשיהיו יותר סיורי ביטחון, יתאפשר להביא פועלים מהשטחים. יהיה מנגנון מסודר שמביא אותם לאתר הבנייה ומחזיר אותם בסוף היום".
למה כל כך חשוב לכם להחזיר את עובדי הבנייה הפלסטינים?
"בגלל המחסור בעובדים עלויות הבנייה התייקרו ב־50%, וקצב הבנייה הואט משמעותית. הבנייה הציבורית בכלל, ושל מוסדות חינוך בפרט נעצרה, וב־1 בספטמבר כבר נרגיש את זה. לפני 7 באוקטובר היה מחסור של 5,000 כיתות. אחר כך, המחסור גדל ב־50%, כלומר חסרות כבר 7,500 כיתות לימוד. אם לא תהיה פה החלטה מערכתית נראה קריסה: קודם כל בספטמבר 2025, ואז בספטמבר 2026 המצב יחמיר. זה יתפוצץ לכולם בפנים".
מי יממן את כל זה?
"ב־42 רשויות יש כיום יש סיירות ביטחון. אפשר להרחיב את התוכנית הזו לכלל הרשויות בארץ. זה יעלה כחצי מיליארד שקל. האוצר יממן 350 מיליון שקל מהם ואת היתרה הרשויות יממנו. יש להן אינטרס".
מניעת אישורי כניסה לישראל לפועלים פלסטינים היא מדיניות שמתווה שר האוצר. היא לא לגיטימית?
"עם כל הכבוד לסמוטריץ', למדינת ישראל יש ראש ממשלה, ויש קבינט. אם היו מונעים מפלסטינים לעבוד בכל מקום בארץ, הייתי אומר 'וואלה', אבל אתה מבין שביהודה ושומרון עובדים (בהתנחלויות — א"ג) עשרות אלפי פלסטינים, ואצלנו לא? התוכנית שלנו יכולה לשנות את המצב, ואנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי להביא אותה לקבינט".
