מגזין נדל"ן
20% מהמלונות עדיין סגורים, החמצן אוזל למלונות הקטנים"
סיון דטאוקר התמנתה למנכ"לית התאחדות המלונות בינואר 2024, כששהו בהם 130 אלף מפונים והסדירה במהירות את החוזים מול המדינה. היא לא האמינה אז שיותר משנה אחר כך, התיירים עדיין לא חזרו לארץ ומלונות עדיין סגורים. בראיון היא מדברת על הצורך לשרטט תוכניות פינוי לאומיות חדשות, טוענת שאקירוב טעה כשסירב לארח מפונים ומנמקת את המחירים הגבוהים: "המדינה מחייבת אותנו למכור נופש עם אפשרויות ביטול ולא מאפשרת לנו להתחרות בבוקינג"
המלחמה תפסה את סיון דטאוקר כמה חודשים לאחר שסיימה את תפקיד סמנכ"לית הפיתוח העסקי והרגולציה של חברת גט, ויצאה לחופשת לידה. בדצמבר 2023 הגיע הטלפון מאלי כהן, נשיא התאחדות המלונות שביקש ממנה לנהל את התאחדות המלונות, הארגון היציג של כ־450 בתי מלון בישראל – ממלונות בוטיק בודדים ועד מלונות ענק של הרשתות הגדולות. דטאוקר, כמו כהן, היא בוגרת משרד האוצר. היא ליוותה צמוד במשך שנים כיועצת ודוברת את שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ, ולאחר מכן עברה איתו גם כראש מטה למשרדים אחרים בהם כיהן — משרד האנרגיה והמשרד למודיעין ואסטרטגיה, עד שב־2017 סיימה את הפרק הציבורי. ניסיון במלונאות לא היה לה, אבל היכרות עם האופן שבו עובדים משרדי ממשלה בהחלט כן. "הקשר היחיד שלי לתחום המלונות עד אז היה רק כמי שהתארחה בהם. אבל ברגע שנאמר לי שיש על השולחן כסף גדול, שהוערך אז בכ־4–5 מיליארד שקל, שהמדינה תעביר לאירוח המפונים (והיום כבר הגיע ליותר מ־6 מיליארד שקל - ע"ק) ושיש הרבה ביורוקרטיה מול משרדי ממשלה, הבנתי שזו שעת כושר", היא אומרת בראיון למגזין “כלכליסט”.
כשדטאוקר החלה בתפקיד בתחילת 2024, המלונות היו מלאים במפונים מהצפון ומהדרום (היום נותרו בהם כ־13 אלף מפונים, כעשירית מימי השיא — ע"ק), ובמלונות החלו ממש לקום קהילות שלמות עם מערכות חינוך, בריאות ועוד. זה היה כבר אחרי שהתאחדות המלונות חתמה מול החשכ"ל באוצר ומשרד התיירות על הסכמים מסודרים לאירוח המפונים, תמורת תשלום קבוע על פי קריטריונים שונים שנקבעו.
"אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה לולא המלונות היו מתגייסים למערכה ב־7 באוקטובר. 130 אלף איש נעקרו מבתיהם ונקלטו בבתי מלון, שמהיום הראשון נרתמו ופתחו את שעריהם באופן וולונטרי, עוד הרבה לפני שהיה בכלל הסכם מול המדינה. זה היה ממש יצירת יש מאין", היא אומרת. "השיח בהתחלה היה שהמפונים לא יחזרו לבתיהם לפחות חצי שנה, והיה ברור שצריך לרכז את זה, גם מבחינה חוזית וגם מבחינה בירוקרטית מול משרד התיירות. כבר היו אז מלונות שבנו תשתיות שלמות בשטחים הציבוריים שלהם — גנים, בתי ספר, מערכות בריאות, והיה צריך להבין לאן אנחנו מתכנסים ואיך מחזירים את האנשים לשגרה".
בזכות ההסכם מול המדינה לאירוח המפונים המלונות הצליחו להחזיק את הראש מעל המים?
"כן. זה היה חבל הצלה עבור המלונות. אם לא המפונים, המלונות האלו היו סגורים לתקופת זמן בלתי ידועה, שהרי ב־7 באוקטובר הכל קרס עלינו. במובן הזה החוזה שבין המדינה למלונות היה win־win אמיתי — דבר שהציל את המלונות מצד אחד אבל גם נתן למדינה אורך רוח לחשוב מה לעשות".
5 צפייה בגלריה
מלון של רשת בראון. "כבר רואים רכישות ומיזוגים בענף של מלונות קטנים ואחרים שהמלחמה פגעה בהם ואין להם את העמידות הנדרשת כיום. בראון הוא דוגמה"
(צילום: ירדן רוז'נסקי)
אפשר לארח גם מפונים וגם נופשים?
"לא, זה לא עובד. כשבמלון יש כ־70% מפונים הוא בהגדרה לא מפעיל חלק מהשירותים שלו — מהספא, דרך מלוא כוח האדם — כדי להפחית את עלויות התפעול. לכן המודל ההיברידי הוא בעייתי, כי הצרכים הם אחרים. בסוף אם אני עקורה מביתי וגרה במלון, אני רוצה לרדת למטה עם הילדים בפיג'מות. אפשר להתווכח אם זה מנומס אבל זה לא רלבנטי, זו המציאות של אנשים שחוו סיטואציה בלתי אפשרית, ומנגד אתה כנופש שבא לו להשתחרר מכל מה שקורה סביבו מגלה במלון שהמציאות שוב מכה בך. לכן זה מורכב גם מבחינה תפעולית וגם מבחינה מהותית. בדיעבד, היה צריך, בעדינות, לתת קווים בסיסיים להתנהלות בתוך מלון, אבל זה לא קרה כי כולם היו זהירים מול המפונים, לא לפגוע בהם אחרי מה שהם עברו. אנשים הרי היו צריכים לשבת שבעה במלון, אז בטח שלא תשב ותדבר איתם על כללי התנהגות כמו למה אסור להכניס טוסטר לתוך חדר ושזה יכול להשבית את כל המלון. זה, אגב, אירוע שקרה. מלונאים נאלצו להתמודד עם סיטואציות שהם לא הכירו או הבינו ואף אחד לא נתן להם את הכלים".
"גם בחירום, באוצר עדיין מסתכלים דרך החור של הגרוש"
דטאוקר מלאת שבחים על התנהלות משרד התיירות והקולגות המלונאים שלה בעת המלחמה, אך יש לה לא מעט ביקורת על התפיסה ששמעה לא אחת מחבריה לשעבר באוצר. "משרדים ממשלתיים ופקידות, מוכשרים ככל שיהיו, לא בנויים לנהל אופרציה בסדרי גודל כאלו, זה לא תפקידם, אבל משרד התיירות התנהל בצורה מדהימה בשנה וחצי האחרונות וקפץ על המשימה.
"יש עדיין אנשים בדרג הפקידותי באוצר, שסבורים שלא היה קורה כלום אם המפונים היו מתפנים, כפי שכתוב בתוכניות החירום, לאולמות ספורט ומתנ"סים. אנשים שם אומרים את זה עד היום בפה מלא. אני חושבת שבסוף האוצר, נוכח התמונה הפיסקלית המאתגרת וההסתכלות על הגירעון, צריך להחזיק תמונה מאוד מורכבת, בטח באירוע לא פשוט כמו זה, ולכן הם מסתכלים דרך החור של הגרוש".
ומה את חושבת על זה?
"יש לזה יתרונות וחסרונות. גם כשאתה הולך לרו"ח – הוא פחות רוצה לשמוע ממך סיפורים אלא לראות טבלאות ומספרים. וככה גם האוצר. מצד שני, אני בהחלט חושבת שבשעת חירום אתה לא יכול לנהל מדינה ככה. העניין הוא שמגפת הקורונה הייתה מעין 'מקרה בוחן' עבור האוצר לאיך לא לעשות דברים. זו הייתה אז סיטואציה מאוד קיצונית שבה ההחלטה הממשלתית הייתה לשחרר כספים בשביל לאפשר לעסקים לשרוד. על רקע זה באוצר הגיעו למלחמה הרבה יותר זהירים. אני מבינה את זה, ועדיין, מאוד מקומם אותי כשאני שומעת דברים כאלה שנאמרים.
"אי־אפשר להתווכח עם העובדה שהמלונות הביאו שקט לתוך האירוע הזה — בכניסה של המפונים, בהקמה של הקהילות, בהכנסת מערכות חינוך אל תוך המלונות. יש לנו נטייה כישראלים לנרמל סיטואציות, אבל אין בנצ'מרק כזה בעולם — באסונות טבע או באירועים ביטחוניים — שבו המלונות במדינה לוקחים את האחריות הממשלתית, ואנחנו אפילו לא מדברים על הלאמה. מה שנעשה במלונות היה מרצון טוב מהיום הראשון, עוד לפני שהיה להם חוזה, בזמן שלמדינה לקח זמן להתאושש ולהתארגן".
מה דעתך על ההחלטה של אלפרד אקירוב, בעלי אלרוב, שלא לארח מפונים במלונות היוקרה שלו בירושלים מחשש לנזקים שיגרמו להם?
"זה אמנם היה טרום תקופתי בהתאחדות וגם לא התנהלתי מולו, אבל לתפיסתי הוא טעה, וטוב עשה אלי כהן באמירה הברורה שלו בעניין ובכך שהביא לכך שאקירוב כבר לא חלק מההתאחדות היום. אני יודעת שאקירוב עשה גם הרבה דברים טובים מבחינת פילנתרופיה, אבל בסוף יש מעט רגעים בחיים שבהם כולם צריכים להיכנס מתחת לאלונקה ו־7 באוקטובר הוא מסוג המקרים האלה. אתה יכול להיות מאוד מוכוון ביזנס ומקסום רווחים, ועם זאת אתה חייב לשמור על סט מסוים של ערכים. אני גם לא סבורה שזו הייתה החלטה עסקית טובה עבורו".
5 צפייה בגלריה
על ההחלטה שלא לארח מפונים: "אני יודעת שאלפרד אקירוב (בתמונה) עשה הרבה דברים טובים, אבל בסוף יש מעט רגעים בחיים שבהם כולם צריכים להיכנס מתחת לאלונקה. זו גם לא הייתה החלטה עסקית טובה עבורו"
(צילום: עמית שעל)
ואמנם, אירוח המפונים התגלה בדו"חות הכספיים של חברות המלונות שנסחרות בבורסה בתל־אביב, כמשאב הכנסה ורווח חשוב בימי המלחמה. "אני חושבת שהמלונאים מאוד בהכרת הטוב על כך שהם גם זכו לעשות משהו עם אוריינטציה חברתית ופטריוטית, ומצד שני הם המשיכו לעבוד והגיעו לתפוסות גבוהות יותר ממה שהם רגילים בשגרה, בטח בחורף. המלונות גילו גמישות מחשבתית: הם הורידו עלויות תפעוליות והגדילו את אחוזי התפוסה והדבר הזה השאיר להם את הראש מעל המים".
אז אין פה מקום לבכי ונהי של המלונות?
"אתה לא תשמע אותנו מתבכיינים. גם כשאני הולכת לוועדות שונות בכנסת ולאוצר, וגם כשאנו מחכים חודשים ארוכים לכספי השיפוץ שאושרו למלונות. כבר במרץ 2024 אושרו בתקציב המדינה כ־200 מיליון שקל לשיפוץ המלונות על הנזקים שנגרמו להם מאירוח המפונים, אבל רק בדצמבר זה עבר החלטת ממשלה, שאישרה לבסוף 175 מיליון שקל לשיפוץ, ועדיין אף אחד עוד לא ראה את הכסף הזה, והאוצר עשה ככל יכולתו כדי לא לשחרר אותו. האם הסכום הזה מספיק ביחס לנזק שנגרם למלונות? חד־משמעית לא, אבל אני לא במקום של להתלונן על זה".
אז על מה את כן שמה את הדגש בשיח שלך מול האוצר ומשרדי הממשלה?
"על זה שאנו חייבים להסתכל על היום שאחרי. אנו חיים במדינה שמורגלת לחשוב ולעבוד בצורה טקטית ולא אסטרטגית, אבל חשוב מאוד שתהיה פה איזושהי תוכנית רחבה לעולם התיירות, כי אנחנו מכירים את האתגרים הגיאו־פוליטיים שלנו. המלחמה הנוכחית, שאנו עדיין בתוכה, היא באמת מקרה קצה, אבל תסתכל על חמש השנים האחרונות, שכללו גם מגפת קורונה - אנחנו נמצאים באירוע מתמשך, שבו כמעסיק אתה לא יכול להציג ביטחון תעסוקתי עבור העובד בקצה, ואתה מאבד עובדים באופן מטורף, מה שמשפיע באופן ישיר על הביזנס. כשאין לך מספיק עובדים אתה לא יכול לתת שירות".
5 צפייה בגלריה
תרומות שנאספו למפונים במלון בנתניה. "אין בנצ'מרק כזה בעולם, שבו המלונות במדינה לוקחים את האחריות הממשלתית"
(צילום: דנה קופל)
לדברי דטאוקר, "היות שאני נשואה ליזם עצמאי בתחום האירועים והמזון, שבעצמו נאלץ לסגור את אחד מעסקיו במלחמה, אני רואה מקרוב עד כמה זה מורכב לחיות בחוסר ודאות עסקית כל הזמן וכמה זה מתסכל לעמוד מול הביורוקרטיה. אותו דבר גם בענף שלנו: העסקים בענף התיירות, לא רק המלונאות, הם הראשונים תמיד להיפגע והאחרונים להתאושש. 50% מענף המלונאות אלו עסקים קטנים ובינוניים, שנפגעים במיוחד כיום. זה לא דן, פתאל או ישרוטל, אלא מלונות שיש להם פחות חוסן ויכולת עמידות. זו עיקר האג'נדה שלנו בשנה האחרונה מול הממשלה: לטפל באותם עסקים שנופלים בין הכיסאות - מלונות קטנים ובודדים שבהגדרה הם מוטי תיירות נכנסת, בערים כמו תל־אביב, ירושלים, נצרת וטבריה. כ־80% מהלקוחות שלהם היו תיירים, דבר שכיום כמעט לא קיים, ואני לא רואה אותם חוזרים לישראל כל כך מהר. זו פגיעה אחת.
"הפגיעה השנייה היא שמפונים העדיפו ללכת למלונות גדולים, כי שם יש שטחים ציבוריים גדולים והם יכלו לבנות קהילות עם שירותים בתוך המלונות. ולכן המלונות הקטנים והאורבניים קיבלו פחות מפונים ונפגעו גם בהיבט הזה ולא הצליחו להחזיק את הראש מעל המים. חלקם גם לא היו בנויים לתת פנסיון מלא כנדרש, והיו כאלה שנאלצו לשלם אקסטרה ולהזמין חמגשיות מבחוץ. מכל זווית הם נפגעו יותר".
"אנחנו לקראת ואקום: הישראלים יטוסו לחו"ל והתיירים לא חזרו"
על רקע זה, בנובמבר האחרון דטאוקר הזהירה כי 20% מהמלונות (כ־90 מלונות) נסגרו ושהמצב רק עלול להחמיר. גם כעת היא מניפה דגל אדום. "גם כיום כ־20% מהמלונות עדיין סגורים, וזה כולל גם את אלה שסגרו לגמרי את שעריהם וגם את מי שחי על תפוסה מזערית של 10%–15%, כי המשמעות של סגירה הרמטית יותר יקרה עבורו, כמו מלונות שהנכסים לא בבעלותם אלא הם משלמים שכירות, ולכן ההוצאות הקבועות שלהם ממשיכות. אנו רואים גם כיום לא מעט מלונות קטנים ובינוניים שמדממים בכל חודש, עם מחזורים קטנים ותפוסה של בין 15%–40% בלבד".
דטאוקר אומרת שאותם מלונות אורבניים מבוססי תיירות מחו"ל המשלמים דמי שכירות על הנכס, לדבריה, ניסו במציאות שנכפתה עליהם לנהל מו"מ מול בעלי הנכסים על הפחתה במחירי השכירות. אלא שהם פגשו, לדבריה, הפניית עורף הן מצד בעלי נכסים, "שלא ששו לשנות את חוזי השכירות ולהפחית בתשלום", והן מצד בנקים שלא מיהרו להעניק הלוואות.
"החמצן אזל למלונות הקטנים כי לא הייתה בהם תנועה ולא היה להם תזרים, ובנקים התקשו לתת להם הלוואות, כי הסיכון גדל משמעותית, ולכן הבנקים ביקשו ערבויות אישיות, ולבעלי המלונות הקטנים היה קשה מאוד לקחת את ההלוואות. שמעתי מיזמים וחברות ניהול מלונות, שהם לא ישכחו במשך שנים רבות את חוסר ההתייחסות והפניית העורף של הבנקים ושל בעלי הנכסים דווקא בעת הזו. התקופה האחרונה הרחיבה עוד יותר את הפערים שנפערו בקורונה בין המלונות הקטנים לגדולים. אף שגם ברשתות הגדולות אנחנו כבר רואים ניסיון לביזור סיכונים בשל התנודות הקיצוניות בישראל מבחינה ביטחונית - והם פותחים חלק מהפעילות המלונאית בחו"ל: 80% מעסקי פתאל הם בחו"ל וגם ישרוטל ודן מתחילות ללכת בכיוון".
5 צפייה בגלריה
מלון של פתאל בלונדון. "ברשתות הגדולות אנחנו כבר רואים ניסיון לביזור סיכונים בשל התנודות הקיצוניות בארץ. הן מעבירות פעילות לחו"ל"
(צילום: באדיבות רשת מלונות לאונרדו פתאל)
ומה הצפי שלך לגבי שרידות המלונות הקטנים האלה?
"אנחנו כבר רואים כל מיני רכישות ומיזוגים בענף של מלונות קטנים ואחרים שהמלחמה פגעה בהם ואין להם את העמידות הנדרשת כיום, כמו למשל מלונות בראון (הרשת שבשליטת ניר ויצמן נקלעה לחדלות פירעון והסדר חוב והיא נמצאת על סף מכירה לקנדה ישראל מלונות – ע"ק). אנחנו נמצאים בסיטואציה כל כך קיצונית שבה אתה לא רואה את הסוף, וכל פעם שיש חריץ קטן שדרכו נכנס אור - קורה משהו בחזית אחרת. לצערי, מסות של תיירים כנראה לא יגיעו לישראל עד שלא יהיה פה איזה שהוא הסדר".
ועם החזרה ההדרגתית של הטיסות הבינלאומיות, גם נופשים ישראלים יהיו פחות השנה?
"גם בשגרה ישראלים אוהבים לטוס לחו"ל, עכשיו אנו בסיטואציה קשה, והחודשים האלה הם לא פשוטים. חד־משמעית יהיה לנו כעת שלב של ואקום, שבו הישראלים יסעו לחו"ל, ומנגד התיירים עוד לא יחזרו לארץ. לכן להערכתי שנת 2025 תהיה עדיין שנה מאוד קשה לתיירות. גם אם הפסקת האש תימשך, זה ייקח זמן. עד לא מזמן עוד רצו פה לממ"ד בלילה בעקבות אזעקות — וכמו שאתה לא היית לוקח את המשפחה לנופש באוקראינה, אני מניחה שתיירים לא יגיעו לנופש בישראל בקרוב. אני מאוד ריאלית, ויודעת שיש דברים רבים אחרים שמדינת ישראל צריכה כיום לטפל בהם, ותיירות זה לא בסדר העדיפויות שלה. אבל מתישהו המדינה תהיה חייבת להיכנס לתוכנית לאומית ולקפוץ לתוך הדבר הזה".
מה אפשר לעשות? להשקיע בקמפיינים ובהסברה?
"לא משנה כמה קמפיינים תעשה וכמה כסף תשקיע, בסוף אין שום דבר שיכול להשפיע על שינוי התפיסה של התייר כמו להיות פה ולראות בעיניים. האמת היא שיהיה קשה מאוד לנצח את האימג'ים שיוצאים מרצועת עזה, שהם מאוד קשים. אנו נתפסים כגוליית והפלסטינים כדוד – ולכן זה יהיה מאוד קשה להתמודד מול זה".
ראינו שבכל פעם שנגמרה תקופת ההסכמים של המלונות מול המדינה לאירוח מפונים, היא החליטה על הארכה בדקה ה־90. עד כמה זה הקשה על המלונות להתארגן?
"זה שהמלונות חתמו על הסכם מול המדינה, לא משנה את העובדה שמדובר בעסק פרטי שמאוד רוצה להרים את הראש - ואתה לא יכול לפתוח חדרים למכירה אם המדינה לא נותנת לך איזו ודאות. אני מתקשה לבקר את המה, כי זה באמת מורכב לנהל מלחמה בשבע חזיתות, אבל אני מבקרת את האיך. את זה שאפשר היה לעשות את זה שבועיים לפני. זה היה נותן הרבה יותר אוויר לנשימה למלונות. תמיד החזיקו את המלונות עד הרגע האחרון - ויש פה קלות ראש".
לאחרונה, היא מספרת, פיקוד העורף רצה לחייב את כל המלונות החדשים להקים חדרי ביטחון במה שהיא מכנה "סטנדרטים הזויים, של 5 מטר לכל משפחה. שאלתי ישר: מי יישא בעלויות האלה? זה אבסורד, הרי ברוב הבניינים בתל־אביב אין בכלל חדר ביטחון - אז אתם רוצים לחייב יזם פרטי לבנות עוד מ"מדים למקרה שתהיה מלחמה? בסוף ההסתכלות הממשלתית היא בעייתית, כשאין עדיין בכלל תוכנית עם אמירה חד־משמעית מה קורה אם שוב יש לנו מגה־אירוע כזה ומה יהיה תפקידם של המלונות. הרי הדיפולט של המדינה זה עדיין לפנות את האנשים למתנ"סים ולאולמות ספורט".
סוגיה נוספת שעל הפרק נוגעת למחסור האדיר בעובדים בענף המלונאות מאז המלחמה לאחר שכניסת פלסטינאים, למעט מעט החרגות, נאסרה — כך שברגע אחד כוח אדם של כ־2,000 עובדים נגרע. "ההחלטה שלא להכניס פלסטינים מובנת, שהרי הפחד היה נוכח בכל בית. אבל העובדה שאנחנו היום כמעט שנה וחצי אחרי ועדיין אין לנו חלף ל־2,000 עובדים פלסטינים היא בלתי נתפסת. הישראלים הרי לא יעבדו בחדרנות ובניקיון, וגם בעולם הבנצ'מרק לעבודות מהסוג הזה אלה עובדים זרים".
אתם כבר זמן רב מבקשים מכסות לעובדים זרים שיחליפו את הפלסטינים. איפה זה תקוע?
"אני סברתי שנכון יהיה שנקבל עובדים זרים במסגרת B2B (ביזנס טו ביזנס) ולא במסגרת G2G (מדינה מול מדינה), כי השליטה בהסכמים מדינתיים צרה יותר והתהליכים בירוקרטיים ומורכבים יותר. אני מתעסקת בנושא העובדים הזרים באופן אישי מול כל הגורמים ועמדתי בקשר עם ועדת מנכ"לים שעסקה במחסור בעובדים זרים בענפים השונים, והקצו לנו כבר כ־2,000 עובדים מסרי־לנקה. לאחרונה הוציאו קול קורא למלונות למסור את הבקשות שלהם – ועל בסיסן משרד התיירות יצטרך לגבש את כמות העובדים הדרושה ולהעביר אותה לרשות האוכלוסין, שתדאג להביא לארץ את העובדים מסרי־לנקה. אני מאוד מקווה ומתפללת שעד פסח הם יהיו פה, לפחות פעימה ראשונה של כ־1,000 עובדים, כי זה קריטי עבורנו. אחרת אני לא רואה איך המלונות מצליחים להתמודד עם ההזמנות לפסח".
"יש חוסר פתיחות, לא נותנים לנו להתחרות בפלטפורמות הדיגיטליות"
במקביל לניסיון לפתור את משבר העובדים במשרות ה"שקופות", בתחום הניקיון, התחזוקה והחדרנות, התאחדות המלונות, ביוזמת הנשיא כהן, מקדמת תוכנית מצוינות לעתודה ניהולית. "זו תוכנית עבור קציני צבא שמשתחררים משירות מילואים שמיועדת לקצינים עד לדרגת סגן אלוף, שבעצם יעברו מסלול הכשרה קצר של חודש וחצי ויעשו הסבת מקצוע לעבוד במלונות בתפקידי ניהול - סגני מנהלי מחלקות ומנהלי מחלקות", מספרת דטאוקר. "המלונות התחייבו מראש ל־40 תקנים לצוערים מצה"ל, כש־40% מהם יהיו כאלה שנפצעו".
סוגיה אחרת בעלת משמעות לעתיד ענף המלונאות נוגעת לשינויים בתוכנית המתאר הארצית לתיירות, לגביהם יש מחלוקת בין מינהל התכנון למשרד התיירות. המינהל טוען שיש לשנות יעוד של שטחים המיועדים כיום לתיירות לטובת בנייה למגורים, בעוד משרד התיירות מציע לעודד בינוי מלונות באמצעות הסדרה של עירוב שימושים עם הגבלות והתניות. כלומר, שיזמים יוכלו לקבל גם זכויות בנייה למגורים ומסחר, אך במינון קטן ומוגבל (25% לבנייה מול 75% לתיירות).
"היוזמה לעירוב שימושים יכולה לסייע לענף הזה להמשיך ולצמוח ולהגדיל את היצע החדרים בישראל ובכך גם לקדם את התחרות, שזו אחת הבעיות המרכזיות", אומרת דטאוקר. "אני חושבת שחייבים לעבוד בשני צירים מקבילים: טקטי־הישרדותי־משברי שעוסק בכאן והעכשיו, והאסטרטגי, שמסתכל על המחר. אני מבינה שיש בעיות מול המינהל, אבל מאוד מקווה שבסוף זה יקרה".
עם כל ההערכה להתנהלות המלונות במלחמה, חשוב לשאול: למה המלונות בישראל כל כך יקרים?
"זו אמירה שבאמת של החיים לא מחזיקה. אני מייצגת 450 מלונות ויכולה לשבת איתך ולהציע לך 15 מלונות שונים בטווחי מחירים שבין 400 ל־4,000 שקלים ללילה לאדם. יש פה היצע, תחרות ומגוון, וזאת במסגרת העובדה שאנו בישראל, שיש פה מערב פרוע מבחינה רגולטורית שמעמיס על המלונות. ידעת שישראל היא אחת משלוש המדינות היחידות בעולם שדורשות שיהיה במלון מציל בכל זמן נתון והוא גם לא רשאי לעשות שום דבר אחר? זו רק דוגמה, ואתה רואה את זה בכל היבטי החיים שהרשויות לא בהלימה עם המציאות: מדרישות כיבוי אש, דרך הארנונה שאתה מחויב לשלם לא משנה אם אתה סגור או כמעט ריק, או תהליכי הבנייה שאורכים פה מעל עשור לעומת חו"ל, שם אתה תוך שלוש שנים עם נכס עומד. במדינה עם אתגרים גיאו־פוליטיים כמו שלנו חייבת להיות תוכנית עבודה לטווח ארוך, כי מה שקורה זה שכל פעם מלונות מצליחים מחדש להרים את הראש – ואז חוטפים עוד מכה".
דטאוקר אומרת שאחת היוזמות שניסתה התאחדות המלונות לקדם ונבלמה, היא לאפשר למלונות בארץ להתחרות מול פלטפורמות דיגיטליות כמו בוקינג ואחרות, על ידי כך שיציעו חופשות במחיר מוזל אך ללא אפשרות החזר. "היום המדינה מחייבת אותנו לאפשר ביטול, זה מונע מאיתנו את האפשרות להתחרות בפלטפורמות הדיגיטליות", היא אומרת, "זה יוריד את המחיר בכ־15%, אבל יש חוסר פתיחות אצל הרגולטור".
