פתרון רמ"י ומנהל התכנון לנגב המערבי וחבל תקומה - אסטרטגיה שאפתנית ללא תוקף מחייב
רשות מקרקעי ישראל ומנהל התכנון מציגים תוכנית לפיתוח ושיקום הנגב המערבי, עם יעד להגדלת האוכלוסייה פי שלושה עד 2050. אך ללא תקציב ממשלתי ברור מומחים מטילים ספק ביכולת הביצוע
ביום שני הבא יוצג לראשונה חזונן של רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) ומנהל התכנון לשיקום הנגב המערבי וחבל תקומה. למסמך, המוגדר כ"תוכנית אסטרטגית", אין תוקף סטטוטורי ולא ניתן יהיה לקדם על פיו תוכניות בינוי. אולם הוא מציע יעדים לישובי החזית הפצועה ולפריפריה הענייה של ישראל. נקודת המוצא המוצהרת של עורכי התוכנית היא שה"נגב מערבי וחבל התקומה הוא מרחב מובחן בעל שותפות גורל", אבל גם "מרחב באזור הגבול עם רצועת עזה, שאינו ספר". התוצר הוא אפוא, באופן כללי ביותר, שרשרת ערים בין אשקלון לב"ש, שלכל אחת מהן יש "מוקד מאמץ". כלומר, התמחות, אך הן קשורות זו לזו ולמרחב הכפרי הסובב אותן.
המלחמה זירזה אולי את ביצוע התוכנית, אך היא חלק מראייה חדשה של מנהל התכנון, שחילק את המדינה ל-28 "אזורי תפקוד". "אזור תפקוד" מוגדר בתוכנית האסטרטגית המרחבית כ"קנה מידה תכנוני שמשקף גודל מתאים לתפקוד יום-יומי, נגישות להזדמנויות ודפוסי חיים". הכוונה היא לייצר ראייה תכנונית של שכבת ביניים, בין הרמה המקומית של העיר, או הכפר, לרמה המחוזית. התוכנית האסטרטגית לנגב המערבי היא תוכנית הפיילוט במודל החדש.
הבדיקה המקדימה של עורכי התוכנית גילתה כי הנגב המערבי נהנה בשנים שקדמו למלחמה מצמיחה יחסית, גם בתנאים של איום בטחוני. כך, אחוז הגידול מתחילת שנות ה-2000 במרחב זה הוא 4.12 בממוצע, כאשר הממוצע הארצי עומד על 2%. נתיבות גדלה באופן המשמעותי ביותר במרחב-5.92% , אך כל הרשויות במרחב גדלו מעל הממוצע. יש לציין כי בדיקת דפוסי ההגירה גילתה כי עיקר הבאים לערי הנגב המערבי מגיעים מב"ש. בין השנים 2020-2022, איבדה ב"ש כ- 0.66% מאוכלוסייתה לאזור הנגב המערבי. מצד שני, המדד החברתי-כלכלי במרחב הנגב המערבי מלמד על מיקומן הנמוך של הערים שדרות, נתיבות, ואופקים ביחס למועצות האזוריות והמקומיות. אם לדייק, ערים אלה ממוקמות במדד הנמוך ביותר, מלבד היישובים הבדואים.
היעד שעמד לנגד עיני עורכי התוכנית היה הכפלת כמות אוכלוסיית הנגב המערבי פי 3, עד שנת 2050. כלומר, כיום חיים באזור 200,000 תושבים, ומספר היעד הוא 650 אלף. 130 אלף בשדרות, 270 אלף בנתיבות, 130 אלף באופקים, ועוד 120 אלף במרחב הכפרי. עורכי התוכנית מקפידים לחזור ולהצהיר כי לצד השיקום הנדרש והפיתוח, ישמר אופיו החקלאי הייחודי של האזור.
הטענה המרכזית של התוכנית, שנערכה ע"י צוות בראשות האדר' עדן בר, היא כי המרחק הגיאוגרפי הקטן בין שלושת הערים וישובי המועצות האזוריות במרחב ההתמקדות מאפשר קיום קשרים הדוקים ביניהן. על פניו, חיזוק היתרונות היחסיים של אחת משלוש הערים-שדרות, נתיבות ואופקים, יביא להתמחות של כל עיר במרחב, בהתאם לחוזקותיה ולשמירה על הציוויון הכפרי וכפועל יוצא יביא להתחזקות של כלל המרחב. האפיונים המוצעים נשמעים כיום קצת עתידניים, אך אין לדעת. שדרות אמורה להפוך למרכז "תרבות, ספורט ואקדמיה"; נתיבות ל"מרכז שרותים עירוניים איכותיים", כולל שרותי רפואה; ואופקים, למרכז אגרו-טק.
על פי התוכנית, ב"ש עדיין מוגדרת כעיר הראשה של המטרופולין, העיר רהט כמטרופולין משנה, ואשקלון כעיר גדולה המקשרת למרכז הארץ. מה זה אומר? שבשדרות, נתיבות ואופקים לא מתוכננות פונקציות שיתחרו בב"ש ושרהט, שהיא עיר ערבית, תאפשר, "להזין את המרחב, הן מבחינת הון אנושי מקצועי המיומן בתעשיות מסורתיות, חקלאות ומקצועות הבניה והמלאכה, והן מבחינת זמינות גבוהה ומגוונת של מסחר ושירותים בקרבה למרחב".
פרק הכלכלה במסמך האסטרטגי, שנערך ע"י רן חקלאי, מלמד שיש כיום כ1.9 מיליון מ"ר של שטחי תעסוקה באזור הנגב המערבי. עורך המסמך חוזה שבשנת 2050 יהיה בנגב המערבי ביקוש של 9.4 מיליון מ"ר של שטחי תעסוקה. 4 מיליון מ"ר של שטחי לוגיסטיקה, 3.8 מיליון מ"ר משרדים או מפעלים, ו-1.6 מיליון מ"ר מסחר. ממוצע כמות שטחי התעסוקה לנפש בנגב המערבי כיום היא 9.8 מ"ר. השאיפה היא להגיע ל-14.5 מ"ר לנפש ב-2050. הנחת המוצא, הלא מובנת מאליה, היא ש"ככל ששיעור המועסקים יהיה גבוה יותר, וכמות היוממות הפנימית נטו גבוהה יותר, כך גם הביקוש לשטחי תעסוקה יגדל".
לעורך פרק הכלכלה המלצה, שלכאורה אינה עומדת בקנה אחד עם תיקון 7 לתמ"א 35, המקודם בימים אלה המציע תוספת אזורי תעסוקה בהתיישבות הכפרית של עוטף עזה. מתוך חוות הדעת של רן חקלאי: "לאור ההיצע המשמעותי הקיים במרחב, מוצע להימנע מהרחבת שטחי תעסוקה במקרה שאלו אינם צמודי דופן למרחבי תעסוקה קיימים ולמוקדים אורבניים בעלי נגישות גבוהה בדגש על תחבורה ציבורית, כך ששטחי תעסוקה חדשים יתוכננו אך ורק באזורים בעלי יתרונות יחסיים. כמו כן, בתכנון שטחי תעסוקה יש להתחשב במאפייני המרחב כך ששטחים אלו יתוכננו בסמיכות לשטחי תעסוקה קיימים, בהם קיימות התשתיות המתאימות ואפשרויות לסינרגיה".
היועץ הכלכלי איתי שפרן אומר כי ברמה הכללית התוכנית במהותה נחוצה. עם זאת, יש לו גם ביקורת על התוצר: "שדרות, נתיבות ואופקים חתמו על הסכמי גג וצפויות להכפיל את גודלן ב-15 השנים הקרובות. לא רק גודלן יוכפל אלא גם היקפי התעסוקה לסוגיה, המסחר ושימושים מניבים נוספים. מדובר בהיקפים אדירים שהישימות הכלכלית של חלקם מוטלת בספק כבר היום.
להבנתי, היקף הצורך, התעסוקה והמסחר הקיימים כבר היום לא בהכרח מצריכים תוספת נדל"ן מניב. אם התעסוקה המוקמת בימים אלה בב"ש מתקשה להתרומם, למה לפזר עוד שימושים ומקטיני כח במרחבים לא מרכזיים?".
פרופ' ערן פייטלסון, מומחה לתכנון מהאוניברסיטה העברית, מדגיש ש"זה בסדר שרמ"י ומנהל התכנון עושים תוכניות, אבל, המפתח הוא אצל האוצר. זה צריך לקבל ביטוי בתקציב המדינה". לדבריו: "המיתוג של הערים שדרות, נתיבות ואופקים נחמד, השאלה היא האם עומד מאחורי זה כסף. אפשר להקים בנתיבות מרכז רפואי, אבל צריך להבין מי עומד מאחורי זה. כך גם ביחס לחזון האגרו-טק של אופקים. גם בקרית שמונה רוצים אגרו-טק. המפתח הוא בידי האוצר. צריך להבין איך מתמרצים הפיתוח המוצע. זה שתייעד שטחים לתעסוקה לא יגרום למשהו לקרות. החסם הוא לא שטחים".
במרחב הנגב המערבי פועלת מאז אוקטובר 2023 גם מנהלת תקומה, שממנה נמסר לכלכליסט כי: "המנהלת מקדמת במקביל תוכנית יישומית, שמיועדת לשיקום והתפתחות חבל התקומה באופן מעשי וממוקד. התוכנית מהווה את השלב המעשי והיישומי של התוכנית האסטרטגית, ומבוססת על קידום פרוייקטים בתחומים שונים. מרכזי הפעילות כוללים את המשך פיתוח ציר כביש האורך 232, שמוביל את תפיסת הפיתוח המרחבי ויהווה עוגן מרכזי בתכנון האזור. תוכנית זו צפויה להוביל את האזור כולו לשגשוג כלכלי, תעסוקתי וקהילתי, תוך יצירת חיבורים חדשים בין התשתיות, הקהילות והיזמים".
ממינהל התכנון נמסר: "מטרת התוכנית האסטרטגית לייצר תשתית לקידום מנועי צמיחה, פיתוח אזורי תעשייה, ופיתוח מוקדי שירות אזוריים הכוללים מוסדות חינוך, ציבור, תעסוקה, בריאות וקהילה, וכל זאת על מנת לתת מענה אזורי לאוכלוסייה שנפגעה קשות ועל מנת להוות בסיס לקליטת אוכלוסייה חדשה".
