חמישה דברים שהופכים את לברון ג'יימס לטוב ביותר
חמישה דברים שהופכים את לברון ג'יימס לטוב ביותר
נגד כל הסיכויים, הכוכב הוביל את לוס אנג'לס לייקרס לגמר המערב כשהוא בן 38, פצוע ברגל ועם קילומטרז' של יותר מ-65 אלף דקות משחק ב-NBA. איך זה קרה?
לאורך הקריירה שלו, לברון ג'יימס עבר לא מעט אבולוציות. הוא הפך משחקן שמבסס את המשחק שלו על שילוב נדיר של אתלטיות, עוצמות וכישרון, לשחקן מנוסה וחזק שתמיד מקבל את ההחלטות הכי טובות. כיום הוא השחקן הזקן הכי טוב בכל הזמנים - וזו אפילו לא תחרות.
לברון ג'יימס הבין שהוא כבר לא יכול להתחרות פיזיולוגית ואתלטית עם הכוכבים של היום אבל הוא גם יודע שאין אף אחד יותר מנוסה ממנו או חכם ממנו על מגרש הכדורסל. לפני מספר שנים הוא אמר שהדרך היחידה שלו להתגבר בצורה טובה היא "להבין שאתה חייב להיות חכם יותר". זה אמנם לא מדע טילים, אבל לברון מעביר מדי משחק שיעור על יעילות - תוצאות מקסימליות במינימום מאמץ ושחיקה.
זה לא סתם שהוא הוביל את לוס אנג'לס לייקרס לגמר המערב כשהוא בן 38, פצוע ברגל ועם קילומטרז' של יותר מ-65 אלף דקות משחק ב-NBA (עונות סדירות ופלייאופים). רק כרים עבדול ג'באר שיחק יותר דקות ממנו בקריירת ה-NBA שלו. לשם השוואה, לברון ג'יימס שיחק לפחות 2,800 דקות יותר מאשר כל שחקן אחר בהיסטוריה (מלבד כרים). 2,800 דקות שוות ערך לעונה שלמה סדירה של שחקן חמישייה ממוצע ב-NBA. אז מה לברון עושה? הוא עובד הרבה יותר חכם מאי פעם.
1. אם לא הולך בכוח, ילך ביותר כוח
זה מתחיל במבנה הגוף. לברון "התעבה" והתחזק. הוא כבר לא בונה על הגמישות והאתלטיות שלו כמו פעם - כי בגיל 38 זה בלתי אפשרי להיות אתלט העל שהיה - אבל הוא כיום אחד מהשחקנים החזקים ביותר בליגה. עם אימונים מסוימים ועבודה בחדר כושר אפשר לשמור על הכוח הגולמי עד גיל מאוד מאוחר. זה מה שהוא עושה, וזה עוזר לו במאבקים על ריבאונדים ובהגנה מאפשר לו לשחק בצורה די סטטית בהגנה ולשמור על שחקנים גבוהים ומאסיביים ממנו.
2. "כיסים של אנרגיה"
לברון טוען שהוא "מנסה לשמר כיסים של אנרגיה" במשחקים. איך? לאורך המשחק הוא לא בהילוך חמישי ואפילו לא שלישי. הוא לעיתים על ניוטרל. כבר מ-2018 הוא היה השחקן שהולך הכי הרבה בליגה, וכיום כמעט 80% מהזמן במשחק הוא בהליכה.
במובן הזה הוא מזכיר את ליאו מסי, שבקושי רץ וכמעט לאורך כל המשחק פשוט מתהלך במגרש, לומד את הגיאומטריה של המגרש והדינמיקה בין השחקנים ובוחר נקודות ספציפיות בהן הוא משקיע את כל המאמץ, האגרסיביות והאסרטיביות שיש לו כדי להשפיע בצורה המקסימלית. מבחינת לברון, זה נכון בהגנה וגם בהתקפה. הוא יודע מתי להגיד "לא" ולהימנע ממשימות מיותרות מבחינתו.
זה נכון גם למשחקים שלמים. אם לברון מרגיש שבמשחק מסוים "אין את זה" לקבוצה שלו, הוא פשוט "יוותר" על המשחק וישמור אנרגיה למשחק הבא. האסטרטגיה הזו יעילה במיוחד בפלייאוף. ולכן לייקרס יכולה להפסיד ב-20 הפרש במשחק אחד, אבל במשחק הבא לנצח בצורה משכנעת ביותר.
3. לא להקשיב לרעשים
מהלכים אסטרטגיים כאלו אפשריים אך ורק עבור שחקן שבאמת לא אכפת לו מה אומרים עליו. וזה משהו שלברון ג'יימס עושה מעולה בגילו המתקדם: הוא פשוט מתנתק לחלוטין מהרעשים הרבים שמסביב לכדורסל.
והוא גם מלמד את חבריו לקבוצה איך לעשות את זה. "אני אומר להם, לבחורים הצעירים, אל תראו פרשנויות בטלוויזיה ובמדיה החברתית (בפלייאוף). כשאתה מנצח את השחקן הכי טוב בעולם, כשאתה מפסיד כולם זורקים עליך לכלוך", אמר לעיתונאים לאחר ניצחון נגד הווריירס. "אז זה מאוד פשוט. אל תראו. זה לאמן את המוח שלך להתמקד באתגר הבא. שיחקנו טוב? מגניב, יש עוד משחק מחרתיים. אז ביום חופש תעשה מה שאתה עושה מבלי להקשיב לאף אחד אחר. תראה סרטים, תקרא ספרים, תשחק קלפים עם המשפחה שלך, לא משנה. ואם אתה צופה במשחקים האחרים, שים אותם על מיוט. זה מה שאני עושה".
כך לברון מצליח להתנתק, אבל גם לנתק את הצוות שלו בלייקרס מהביקורות - מה שעוזר להם להגיע מוכנים יותר מנטלית למשחקים ועוזר להם לשמר את הביטחון העצמי שלהם.
4. לתת לאחרים לעשות את העבודה בשבילך
במהלך הפלייאוף, אפשר היה לראות איך לברון מאפשר לשחקנים משניים להיכנס למשחק ואפילו לנצח אותו "לבדם". אוסטין ריבס, רוי הוצ'ימורה ולוני ווקר רשמו בפלייאוף הזה משחקים שמנצחים סדרות - כשלברון, בניגוד לכל מה שעשה לאורך הקריירה שלו, ממש פינה להם את הבמה ברגע שזיהה שהם בזון.
לברון פחות זמן עם הכדור ביד ברגעים מכריעים. הוא קורא יותר טוב מאי פעם את הסיטואציה, ובניגוד לשנים עברו, מעצים את חבריו לקבוצה, נותן להם את המושכות, מדריך ומנחה ולפעמים ממש אומר להם לאיפה לרוץ - כשזה ברור שהוא לא יכול או רוצה לעשות את הספרינט בהגנה.
5. לבחור עם מי לעבוד
צריך לומר שהעפלה של לברון ג'יימס לגמר המערב נגד דנבר ומי שהיה ה-MVP פעמיים בשלוש השנים האחרונות, ניקולה יוקיץ', היא ממש לא מובנית מאליה. הלייקרס היו לאורך העונה קבוצה פשוט לא טובה שלברון ג'יימס בעצמו לא אהב לשחק איתה. עד פברואר ללייקרס היה את ראסל ווסטברוק, כוכב כדורסל שצריך את הכדור ביד שלו, קלע לא יעיל ושומר בינוני.
ווסטברוק חיסל את הריווח במגרש והקשה על לברון ג'יימס ואנתוני דיוויס לשחק כמו שהם רוצים. לברון הביע את דעתו מספר פעמים על כך שהקבוצה לא בנויה מספיק טוב, ורק אחרי הטרייד שהזיז את ראסל ווסטבורק ומילא את הסגל בשחקני הגנה משלימים, הוא ציין שהוא "אוהב את הקבוצה". הוא כל כך אהב את הקבוצה שהוא ממש דחה ניתוח שהוא צריך לעבור בכף הרגל כי הרגיש שיש לו את ההזדמנות לקחת את הקבוצה עד הסוף.
צריך לזכור שבמשך כמעט שנה הנהלת הלייקרס, בעיקר הג'נרל מנג'ר רוב פלינקה, סירבו לוותר על בחירות דראפט בחלק השני של העשור הנוכחי (עד הטרייד על ראסל ווסטבורק, אז ויתרו על בחירה אחת). עבור לברון זה היה כמעט בלתי נתפס שהם מעדיפים לבנות על שחקן עתידי, שכיום בכיתה ו', במקום לבנות קבוצה לעכשיו סביב אחד מהשחקנים הטובים בכל הזמנים. הוא דחף לטרייד הזה והטרייד הזה הפך לאחד מהחכמים ביותר שעשתה הלייקרס. הם נתנו לעצמם הזדמנות לזכות באליפות.
