אוסקה פינת לוינסקי: הבר החדש של מלך הראמן התל אביבי
אוסקה פינת לוינסקי: הבר החדש של מלך הראמן התל אביבי
אסף מנחם, מלך הראמן של תל אביב, פתח בר חדש שבו 17 סוגי סאקה לצד תפריט אוכל קטן ומדויק, ואפילו תא עישון כמו במקור היפני
בלב סאקא־בה, הבר היפני החדש במתחם שוק לוינסקי, ניצב תא זכוכית זערורי מקושט במיניאטורות יפניות שבאמצעו מאפרת נירוסטה. קצת מוזר לראות תא זכוכית אפוף עשן כזה, במיוחד אם אתה יהודי רדוף כמוני.
אבל הבעלים של המקום, אסף מנחם (46), אומר שככה זה באוסקה. מנחם הוא מלך הראמן הבלתי מעורער של תל אביב. מנטנטן שלו ברחוב נחלת בנימין (וקודם לכן באלנבי־רוטשילד בשוק האוכל ז"ל) היא הראמניה הכי ותיקה ומצליחה בארץ, ולטעמי הטובה מכולן. כבר כמעט עשור הוא מגיש את הראמן המעולה שלו. כשאני תוהה על פשר הצלחת המרק היפני, הוא עונה שזה "אוכל מנחם. כמו השם שלי..." וצוחק. הוא צודק: זה מנחם וטעים. ודווקא עכשיו, במלחמה, הוא מחליט לפתוח עוד מקום: בר סאקה בסגנון העיר אוסקה (רחוב זבולון 8).
אחרי הצבא הוא נסע ליפן לטייל אבל נשאר ועבד כמו כולם במכירות. בין לבין, יצא לו להחזיק גם בר קטן באוסקה, שבה חי. הבר שרד רק שמונה חודשים, אבל שם נבט הזרע. כשאני תוהה למה זה נגמר מהר כל כך, הוא עונה: "אני מקצועי במה שאני עושה ואוהב אדם אבל לא ידעתי לרצות את היפנים כמו שהם אוהבים. וגם לא כל כך רציתי. האופי הישראלי בסופו של דבר מנצח. אני לא יכול להתייפייף. פרא אדם כמוני יכול להסתדר ביפן אבל בבר זה לא מתאים".
הוא מדבר יפנית שוטפת, גם בבית. ביפן גם הכיר את אשתו, ושם גם נולדה בתו הבכורה, מה שגרם לו לחזור לארץ אחרי 15 שנים. "רציתי שהבת שלי תגדל פה. יפן זה כלוב מזהב, אבל אתה רוצה גם אתגר. אני מאמין במדינה, מאמין בעם שלי. בחוסן לאומי. אני מאמין בעצמי, בלי סיכונים אין סיכויים. כשמנטנטן נסגרה באלנבי מכרתי את הבית בגלל זה. אנחנו מחושבים ושקולים ויודעים מה אנחנו עושים. אני מקווה".
"למנטנטן הבאתי שף מטוקיו, וגם סירי לחץ מיוחדים לבישול ראמן, בעלות של 40 אלף שקל כל אחד. יש לי יבלות בידיים עד היום מלערבב את הציר עם המשוט מהעץ. ראמן זה 10% רכיבים ו־90% עבודה קשה. לוקח 16-10 שעות לבשל את הציר. התאמנו את החך הישראלי ליפן, לא להפך". וגם לבר החדש הוא הביא שף מאוסקה.
לא הייתי באוסקה, או בטוקיו, אבל אני יכול להעיד שמנטנטן אכן הביאה משהו אחר לארץ, ושהבר החדש נראה כמו בר שרואים בסרטים על יפן: קטן, כיסאות נמוכים בלי משענת, הרבה עץ בעיצוב מאופק וגם כמה אלמנטים יוצאי דופן כמו תא העישון ואיורי פורנו יפניים מעודנים על הקירות, בהם מטושטשים איברי הרבייה כנהוג ביפן. "נסחפתי עם זה?", הוא ספק שואל ספק מתלוצץ. "אוסקה היא עיר תוססת עם חוש הומור מאוד מפותח. היא התאימה לי כמו כפפה ליד".
לצד הסאקה (ויש במקום 17 סוגים), יש גם שוצ'ו - יין אורז אחר (לפעמים עושים אותו משזיפים או בטטות). יש גם וויסקי ובירה יפניים וקוקטיילים על בסיס סאקה ושוצ'ו. מתוך התפריט הקטן אך המדויק טעמתי, בין היתר, סושי נפלא מטונה, סלמון והמאצ'י (קרוב משפחה של האינטיאס) שמנוני ונהדר, עם וואסאבי וג'ינג'ר כבוש במקום, חמוצים יפניים, בקר כבוש, טרטר טונה מצוין ועגבניות מקולפות וחצי כבושות מושרות במרינדה - טעים למות. "הלוואי שהיה למי להגיש כאן כבד חי כמו שם", הוא חולם. "אבל אני מקווה שיהיו פה בהמשך עוד קצת דברים שהם יותר 'בוקס לבטן'".
