היה מת להיות "מת לחיות": הלהיט החדש של נטפליקס מאכזב
היה מת להיות "מת לחיות": הלהיט החדש של נטפליקס מאכזב
איך הפך "בידוק", מותחן עם תסריט מביך ועצל, לסרט הכי נצפה בנטפליקס ב־2024? בזכות קצב סוחף, במאי שמתמחה בשוברי קופות ותעלול תסריטאי ששומר על המתח
קצת לפני חג המולד עלה בנטפליקס סרט המתח "בידוק" ("Carry-On"), שמתרחש כולו בשדה התעופה של לוס אנג'לס בחג המולד עצמו, ושלא הופיע אצל אף אחד ברשימת הסרטים הטובים של השנה. ובכל זאת, בימים הספורים עד לסוף השנה, נטפליקס הכריזה שהוא הפך לסרט הנצפה ביותר שלהם ב־2024, ולאחד מחמשת הסרטים הנצפים ביותר בתולדות שירות הסטרימינג, עם כ־150 מיליון צפיות (במקום הראשון: "הודעה אדומה" עם גל גדות).
אם "בידוק" היה יוצא בישראל בבתי הקולנוע, ואם בתפקיד הראשי היה מלוהק ליאם ניסן, הוא היה מוכר כאן 300 אלף כרטיסים. איך אני יודע? כי זה מה שקרה עם סרט קודם שאותו במאי, ז'אומה קולייט־סרה, ביים לפני עשר שנים שמתרחש כולו במטוס ("נון־סטופ").
קולייט־סרה הוא במאי אקשן סימפטי שביים ארבעה סרטים עם ניסן ובשנים האחרונות ערק לזרועותיו של דוויין ג'ונסון ("קרוז בג'ונגל", "בלאק אדם"). קולייט־סרה מתמחה בבימוי מותחנים קומפקטיים בלוקיישנים מצומצמים: מטוס ב"נון־סטופ", רכבת ב"הנוסע" וחוף ים ב"מים לא שקטים" עם בלייק לייבלי וכריש. ועכשיו: טרמינל שלם בשדה התעופה, מעמדות הכרטוס, דרך עמדות הבידוק הביטחוני, אל חדרי הצוות באגפים האחוריים ועד למסועי שינוע ומיון המטענים.
צריך להגיד בכנות: "בידוק" הוא סרט מותח. ערוך מצוין, יש לו קצב אינטנסיבי והוא אכן מצליח לסקרן את צופיו איך הגיבור שלו יצליח לצאת מהבלגן שאליו נקלע. אבל הוא גם מתסכל בכתיבה העצלה והלא חכמה שלו, ומאכזב עם הנוכחות נטולת הכריזמה של טארון אג'רטון ("רוקטמן") בתפקיד הראשי. ג'ייסון בייטמן בתפקיד הנבל הוא הברקה, אבל גם כאן מדובר בדמות שכתובה באופן מכני וצפוי. אג'רטון מגלם סוכן רשות שדות התעופה הממונה על שיקוף כבודת היד של העולים לטיסות, כשהוא מקבל איום מאדם שהוא לא רואה, שעליו להעביר במכונת השיקוף טרולי עם מטען נפץ אחרת אשתו תירצח. אף על פי שהסוכן מבין שבזאת הוא חורץ את גזר דינם של מאות נוסעים על גבי המטוס, הוא מסכים.
היו שניסו להשוות את הסרט ל"מת לחיות" בשדה תעופה (שזה בעצם התקציר של "מת לחיות 2"), אבל ההשוואה הזאת רק מחלישה את "בידוק" עוד יותר. כי בעוד שאני מוכן להודות שהסרט אפקטיבי מאוד ביכולת שלו ליצור מתח, הוא גם נשען על תסריט מביך מרוב שהוא בנוי באופן טכני, כמעט שרירותי. הסיבה ש"מת לחיות" הוא עדיין אחת מיצירות המופת של סרטי הפעולה לא קשורה רק למתח וללוקיישן, אלא לעובדה שהסרט יצר סט קבוע של חוקים עם תחילתו, והגיבור היה צריך להתמודד איתם למשך כל השעתיים הבאות.
לעומת זאת, "בידוק" עושה לעצמו עבודה קלה ועצלה: בכל רבע שעה התסריטאי שובר את הכלים ומשנה את החוקים. בכל פעם שהגיבור נקלע לבעיה, הוא פותר אותה ברגע האחרון באמצעות אלמנט שלא היה קיים שם קודם ושהופיע באופן נוח מאוד (נוח עבורו, מתסכל עבורנו) בשביל אותו רגע. ואם כבר השוואות לסרטים טובים ממנו, הרי שכל סצנת המרדף בין מסועי הכבודה באחורי הקלעים של הטרמינל מזכירה בכלל את סצנת השיא המצוינת של "צעצוע של סיפור 2", ולא את "מת לחיות 2".
