"צריך להפוך את הכנסיות, המסגדים ובתי הכנסת למרכזי מוזיקה. מי שרוצה שיתפלל בבית"
"צריך להפוך את הכנסיות, המסגדים ובתי הכנסת למרכזי מוזיקה. מי שרוצה שיתפלל בבית"
נגן העוד הבינלאומי עמאד דלאל והזמרת ונגנית כלי ההקשה איילת אורי בניטה מתעקשים להמשיך לעבוד יחד בצפון המופגז, למרות המלחמה והתגובות שהם מקבלים לשירה בערבית בימים אלו. עכשיו הם מעלים בפסטיבל העוד מופע המוקדש לזמרת התוניסאית פורצת הדרך, חביבה מסיכה, שנרצחה לפני שנהפכה לכוכבת גדולה
"בשבילי ימי ראשון בארבע זה החמצן", אומרת איילת אורי בניטה. "אני נכנסת למשרד של דלאל, סוגרת את הדלת ונושמת". שניהם מתגוררים בגליל המערבי, עובדים ויוצרים יחד, וממשיכים גם בזמן המלחמה. "זה לא דו־קיום, זה קיום משותף", הם מסבירים. "אנחנו חיים בגליל חיים משותפים. עמאד הגדיר את זה יפה השבוע: מה שקורה לה קורה לי", אומרת אורי בניטה. ודלאל מוסיף: "עברנו הרבה סיטואציות והבנו שבסוף המלחמה מסתיימת ואנחנו נשארים ביחד, אז לא כדאי לעשות בעיות אחד לשני. הרי טיל שנופל לא מזהה אם זה יהודי או ערבי, רוב ההרוגים עד היום היו ערבים".
אורי בניטה (46) חיה ויוצרת בגשר הזיו, נשואה לבן הקיבוץ ואמא לשלושה. היא מורה לספרות, נגנית תופי מרים וזמרת שמופיעה בארץ ובעולם עם יצירות בהשראת נשים מיהדות צפון אפריקה. דלאל (61) מכפר יאסיף, נשוי ואב לשלושה. הוא יוצר, מנצח ונגן עוד מחונן, מורה למוזיקה, והקים הרכבים ותזמורות, בהן התזמורת האנדלוסית "אלמוגרביה" במעלות תרשיחא, הוא גם מרצה בכיר במכללה האקדמית צפת. דלאל מנגן על עוד מגיל 8 ולמד הנדסת בניין בטכניון. "עבדתי שנתיים כמהנדס אבל אז הפכתי את המשרד שלי באבו סנאן לבית ספר למוזיקה שקיים עד היום. זה בית הספר הראשון שלימד נגינה באזור". הוא פועל למען חינוך מוזיקלי למגזר הערבי. "נלחמתי שיכניסו יותר מוזיקה בבתי הספר, הכשרתי באופן פרטי מורים כדי שיקבלו אישור ממשרד החינוך ללמד. יש קיפוח, בכל הכפרים הערבים יש רק שני קונסרבטוריונים מוכרים על ידי משרד החינוך. אז אני מלמד עוד ומגיש תלמידים ל־5 יחידות בגרות".
הכימיה בין אורי בניטה ודלאל נפלאה, גם כשהם חולקים אחד על דעתו של השני הם עושים זאת בנועם והבנה. זו כנראה הסיבה שהם עובדים טוב יחד. בימים אלה ביתם מטווח מכל עבר. "השגרה מאוד נפגעה", אומרת אורי בניטה. "אנחנו שורדים ומנגנים בין הטילים, ואני מלמד עכשיו רק בזום", אומר דלאל. "מאוקטובר גם התבטלו רוב ההופעות וזה הפסד גדול. בצפון הכל מסוכן, גם לנהוג על הכביש הביתה".
"כשהתחילה המלחמה אמרתי לעצמי 'מי יקשיב עכשיו לשירים בערבית?'", אומרת אורי בניטה. את המופע הנוכחי הם התחילו לפתח בתגובה לקול קורא של מפעל הפיס שפנה לאמנים ליצור בהשראת המלחמה. "כל מי שדיברתי איתו על זה, כולל בעלי, אמרו לי: 'עזבי, אף אחד לא ייתן לך עכשיו מימון לפרויקט בערבית'. אבל הגשתי בכל זאת כי יש פה הכחדה של תרבות. אנחנו במלחמה, ויש את העניין של החיים המשותפים. היו חברות שאמרו: 'את מרגישה נוח לעשות את זה עכשיו במלחמה?'. העפתי הכל הצידה ועמאד ואני התחלנו להיפגש בכל יום ראשון".
"לאנשים ששואלים את איילת את השאלות האלה אני רוצה להגיד שאנחנו בסיטואציה שהעם שלנו הוא האויב של המדינה שאנחנו חיים בתוכה, זה קונפליקט. אנחנו ערבים והם ערבים והם האויבים של המדינה שלנו. עכשיו יש מלחמה אז זה אומר שאני ואיילת אויבים? לא. אני צריך כל הזמן לשלם את המחיר של מה שקורה פה? במדינות ערב אני ישראלי ובארץ אני ערבי וכל הזמן יש את החבל הדק הזה.
"במזרח התיכון אחד הורג את השני על אידיאולוגיות עתיקות - כובשים בגלל שכתוב בתורה, הורגים בגלל שכתוב בקוראן. אני בעד לבטל את האלמנט הדתי בכל המפלגות - היהודיות והערביות. שלא תהיה השתייכות של דת. הבעיה שלכם שאין הפרדה בין דת ולאום. אם מזיזים את האלמנט הדתי אז נחיה ביחד. הבעיה היא שככל שהמצב יותר גרוע, אנשים יותר דתיים ואז הם מחזקים את התזה הזאת משני הצדדים ואין לזה סוף. אם כולם יהיו אתאיסטים כמוני יהיה שלום, כל עוד יש דת יש מנוף לבעיות. צריך להפוך את הכנסיות, המסגדים ובתי הכנסת למרכזי מוזיקה. מי שרוצה שיתפלל בבית".
"זו לחלוטין לא הדעה שלי, עמאד הוא רדיקל ואתאיסט", אומרת אורי בניטה. "אבל אני אוהבת אותו, והעבודה שלנו יחד חשובה לי. וגם חשובה לי המסורת וללטש לעצמי רכיבי זהות ולהבין מי אני. מסיכה הצליחה למזג הכל יחד בלי לעשות עניין, היא תרמה כסף לברית מילה במגזר הערבי, וגם לנערות צעירות שרצו להתחתן ולא היתה להן נדוניה. היא תרמה לקהילה. גם לה כמו לעמאד היה חשוב להשפיע על הקהילה שבה היא חיה. אני לא מבינה עד הסוף מהם כל הרכיבים של הסכסוך אבל אני כן יודעת שאנחנו, עמאד ואני, כנראה חלק מהפתרון".
1 צפייה בגלריה
הזמרת והשחקנית היהודייה התוניסאית חביבה מסיכה. הקימה תיאטרון משלה
(צילו: Habiba Msika, 1920)
אום כולתום של תוניס: הזמרת חביבה מסיכה היתה דיווה מהפכנית ונועזת
הזמרת והשחקנית היהודייה התוניסאית חביבה מסיכה עמדה לפני הפריצה הגדולה בעולם והוחתמה בלייבל גרמני, אך ב־1930 בגיל 27, נרצחה באכזריות על ידי אחד המאהבים שלה. את מורשתה ויצירתה יקימו לתחייה בניטה אורי ודלאל ב־21 בנובמבר במופע "חביבת הכל" בפסטיבל העוד הבינלאומי בבית הקונפדרציה בירושלים. הם גם שיחזרו שירים שלה ותרגמו רבים מהם לעברית. רבות מהקלטותיה המקוריות הושמדו על ידי הנאצים. "היא היתה דיווה מטורפת במוזיקה ובתיאטרון", אומרת בניטה אורי. "היתה אום כולתום במצרים והיא היתה הזמרת של תוניס", מוסיף דלאל. מסיכה ניהלה אורח חיים פרוע, והופיעה גם מחוץ למלאח - הרובע היהודי. היו לה מאהבים ומאהבות וגם בכל הקשור לפרפורמנס לא היו לה עכבות. "כשייעדו לה תפקיד בהצגה 'יוסף ואשת פוטיפר' היא לא רצתה את תפקיד אשת פוטיפר אלא את התפקיד של יוסף כי רצתה להתנשק עם השחקנית. כשסירבו היא הקימה תיאטרון משלה והרימה את ההפקה", מספרת אורי בניטה. "היא לא היתה מוכנה להתחייב לשום דבר חוץ מלמוזיקה. היה בה משהו שקושר חומר וקודש יחד”.
