הסרט המצוין על טבח מינכן רלבנטי מתמיד
הסרט המצוין על טבח מינכן רלבנטי מתמיד
"5 בספטמבר", שחוזר ליום הנורא של רצח 11 הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן, מבעד לעיני מגישי הספורט, היה אמור לקחת השנה את האוסקר. באקלים הפוליטי הנוכחי זה כבר לא יקרה
"5 בספטמבר" הוא דוקו־דרמה מותחת, אינטנסיבית, קומפקטית ואפקטיבית שדוחסת לשעה וחצי אירועים שנפרסים על פני 24 שעות. הבמאי הגרמני טים פלבאום יצר קופרודוקציה אמריקאית־גרמנית (אחד המפיקים הוא שון פן) שחוזרת לאירועי טבח 11 הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן ב־5 בספטמבר 1972. במשך משמרת אחת של מפיק חדשות הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקאית ABC, המשמרת הראשונה שלו, הוא מבין בשעת הזריחה שזה היום שבו כתבי הספורט של הרשת לא יסקרו תחרויות אתלטיקה ואגרוף, אלא ייאלצו לסקר לראשונה בשידור חי אירוע טרור שמתרחש בזמן אמת מול עיניהם ומצלמותיהם. זו היתה האולימפיאדה הראשונה ששודרה באמצעות לוויין בשידור חי לאמריקה, ויש להניח שהטרוריסטים של ארגון ספטמבר השחור ידעו את זה ורצו שהפעולה שלהם תגיע בזמן אמת, ללא עריכה, לכל מכשירי הטלוויזיה בעולם. ואכן, זה היה שידור הטלוויזיה הנצפה ביותר בעולם עד לאותו יום (יותר מהנחיתה על הירח, נאמר בסרט), ללמדנו שגם כשזה מגיע לטרור ולרצח, הרייטינג קובע. במציאות שבה נשיא ארצות הברית מודד את הישגיו על בסיס הרייטינג שלו וגודל הקהל שהגיע לראות אותו, בוודאי שגם טרוריסטים רוצים משדר שובר שיאי צפייה.
פלבאום מסר את סיפורו של היום הזה בדרך אינטליגנטית – ואפקטיבית מבחינה הפקתית ותקציבית –שלא מסתמכת על שחזור תקופתי מורכב. כל הסרט – שמצולם בפילם 16 מ"מ בסגנון תיעודי – מתרחש בחדר הבקרה של רשת השידור. על המסכים מוצגים קטעי הארכיון ששודרו אז – אין שחקנים שמגלמים את הספורטאים או את שדרני הטלוויזיה האמריקאים (או את השדרן הישראלי נסים קיוויתי שמופיע בסצנה אחת על מסך הטלוויזיה כמתורגמן מעברית לאנגלית). השחקנים בסרט מגלמים את אנשי הצוות מאחורי הקלעים – המפיקים, העורכים ומנהלי הרשת שעובדים בקונטרול וצריכים לראשונה ללמוד איך עושים ניוז, אחרי שנים של שידורי ספורט בלבד. לכן, בבסיסו "5 בספטמבר" הוא קודם כל שיעור בעיתונות ובתקשורת: מה מותר ומוסרי להראות ומה עדיף להשאיר מחוץ לפריים, מה האחריות של השדרנים באופן שבו הם מנסחים את מה שקורה, עד כמה התקשורת האלקטרונית אחראית למה שקורה – שהרי הוא קורה גם לכבודה. 53 שנים חלפו מאז אולימפיאדת מינכן ונדמה שהסרט הזה רלבנטי מתמיד כי המציאות של פיד נטול תיווך ברשתות החברתיות גרמה לתקשורת לשכוח את מה שהעיתונאים ב־1972 היו צריכים ללמוד.
הנושא השני ש"5 בספטמבר" עוסק בו הוא הכאה על חטא של יוצר גרמני על ההיסטוריה המדממת של המדינה שלו. לפחות פעמיים בסרט מוזכרת העובדה שזו הפעם השנייה בתוך 30 שנה שיהודים נרצחים על אדמת גרמניה, וההיסטוריה חוזרת על עצמה. המצמרר בסרט הוא שהצפייה בו כעת, אחרי 7 באוקטובר 2023, יוצרת בהחלט את התחושה שההיסטוריה הישראלית היא לופ אינסופי של טבח וטרור ותיעוד של יהודים מתים בשידור חי. מי שבקיא בהיסטוריה יודע היטב איך הסתיים היום ההוא ב־5 בספטמבר, האפקטיביות של הסרט היא שהוא מסופר מנקודת מבטם של אנשי הטלוויזיה האמריקאית שעוד לא יודעים איך זה ייגמר ומקווים לטוב, ואז חוזים בפיאסקו.
היינו יכולים להסתפק במילים המחמיאות האלה על סרט קטן ואפקטיבי, שובר לב ומומלץ לצפייה. אבל תזמון הפקתו ויציאתו הופך אותו לסרט אחר לגמרי. יוצריו כתבו והפיקו אותו לפני 7 באוקטובר, אבל בכורתו התקיימה בפסטיבל ונציה 2024, שנה אחר כך. העיתונאי האמריקאי סקוט פיינברג כתב ב"הוליווד ריפורטר" אחרי בכורת הסרט, שמבחינתו זה הסרט הכי רלבנטי ואקטואלי השנה, וסימן אותו כמועמד המוביל לזכייה באוסקר. אלא שמאז הבכורה ההיא והביקורות המצוינות, "5 בספטמבר" פחות או יותר נעלם. פיינברג דיווח שהפסטיבלים בטורונטו ובניו יורק סירבו לקבל אליהם את הסרט, מחשש שיגרום למפגינים פרו־פלסטינים לעורר מהומות באולם ומחוצה לו. ואכן, הסרט גרר מחאה ברשתות החברתיות של קיצונים שקוראים להחרים אותו, שכן הוא מציג באופן שלילי את הטרוריסטים שרצחו את הספורטאים הישראלים. זה כוחו של קולנוע: אמרו לי עם מי הזדהיתם בסרט ואומר לכם מי אתם. ואכן, צודקים המוחים – הסרט אכן מציג את הטרוריסטים, בלי שום ספק, בתור הרעים והמרצחים בסיפור. העובדה שיש כאלה שצופים בסיפור טבח הספורטאים ורואים דווקא בטרוריסטים את הגיבורים בסיפור היא אחד ההיפוכים המבהילים בהיסטוריה העכשווית, וסוג של אקט טרוריסטי תודעתי חדש. אבל הוא אפקטיבי: במועמדויות לאוסקר שפורסמו בשבוע שעבר, "5 בספטמבר" הסתפק לבסוף רק במועמדות אחת, לתסריט מקורי. לא מועמדות לסרט, לא לשחקנים ואפילו לא לעריכה שהופכת אותו לכל כך מלחיץ ומאיץ פעימות לב. לפני 20 שנה ביים סטיבן ספילברג את "מינכן", שמתחיל בטבח הספורטאים באולימפיאדה וממשיך משם למבצע הנקמה של המוסד נגד מתכנני הפיגוע. "5 בספטמבר" הוא כמעין פריקוול לסרט הזה, שלמעשה הופך להיות סרט ישראלי – גם בקנה המידה שלו וגם כי ישראל היא כנראה המקום היחיד בעולם שבו סרט כזה יוכל להיות מוקרן כעת, לפחות באקלים הנוכחי, שבו פעם נוספת הטרור מנצח.
