סגור
פנאי נועם בנאי זמר
נועם בנאי (צילום: קובי קואנקס)

נועם בנאי: "רביד פלוטניק הוא כמו מלאך שהגיע אליי, אני חייב לו המון"

נועם בנאי הוציא השבוע אלבום חמישי, "עיניים טובות", לאחר דיאלוג ארוך ומפתיע עם רביד פלוטניק. החיבור בין השניים יצר אלבום יפה, אישי וחשוף, הכולל גם דואט עם דודו אביתר שנכתב מיד אחרי מותו של אביו מאיר. "פלוטניק הציע לי דרך של ביזיונות בלי פריים טיים ובלי להיטים, והלכתי על זה"

לפני שלוש שנים קיבל המוזיקאי והזמר נועם בנאי הודעת ווטסאפ ממספר שאינו מכיר. זה היה רביד פלוטניק שהשאיר הודעה קולית: "היי נועם, שמעתי ברדיו את השיר שלך 'עץ אלון', עף לי המוח, אני רוצה לעשות קפה". "לקח לי כמה דקות עד שעניתי", מספר בנאי. "אני מעריץ את הבנאדם ואת המוזיקה שלו. קבענו קפה. זו היתה תקופה שהייתי בצומת דרכים — פרשתי מ'הכוכב הבא', קיבלתי הצעה לצאת להרפתקה עם אמן גדול אבל זה היה לזוז מהז'אנר שלי, ואז הגיע רביד - הכל היה באותו שבוע. הוא הציע לעשות את הניהול האמנותי לאלבום שלי ואמר 'אני לא רוצה שום תמורה אבל מה שאני מציע זה דרך של ביזיונות, לא פריים טיים ולא להיטים, מנסים להביא מוזיקה טובה גם אם זה אומר שמה שנעשה ייכשל’. זו היתה ההצעה הכי מדליקה אז הלכתי עליה".
במשך שנתיים נפגשו השניים, בנאי היה משמיע שירים ופלוטניק נתן שיעורי בית. התוצאה היא האלבום החמישי והמקסים "עיניים טובות" שיצא השבוע. אלבום אישי וחשוף, עם הפקה מוזיקלית מצוינת של נעם פוקס. בנאי ישיק את האלבום ב־26 בפברואר בגריי תל אביב עם אורחים בהפתעה (גם פלוטניק הוציא השבוע אלבום חדש).
3 צפייה בגלריה
פנאי רביד פלוטניק
פנאי רביד פלוטניק
רביד פלוטניק
האלבום של בנאי הוקלט עוד לפני 7 באוקטובר. אחרי ההלם הראשוני של השבת השחורה הוא תפס גיטרה והופיע מהצפון עד הדרום. "חייתי באוטו והופעתי לחיילים, מפונים וכל מי שביקש. אשתי יעלי ואני פתחנו חמ"ל והגעתי לכל מקום שביקשו. אפילו חיתנתי זוג במילואים בשטח כינוס בגבול הצפון", הוא מספר. "היו חוויות מוזרות, מפחידות, כואבות ומצחיקות. הייתי עסוק רק בזה ולא באלבום". כמה חודשים לאחר מכן הוא חזר לאולפן לעבוד על אלבום אחר, "השמש לא שוקעת", שרובו נכתב בתום השבעה על אביו מאיר בנאי ז"ל, שנפטר השבוע לפני שמונה שנים. "זה אלבום אקוסטי שהוקלט אחרי כל המפגשים עם האנשים בשטח והאולפן היה מקום לפרוק הכל", הוא אומר. "את 'עיניים טובות' הנחתי בצד עד שיגיע המקום שלו".
את שיר הנושא של "עיניים טובות" הוא הוציא בסתיו. "רציתי להוציא אותו באלול שזה חודש של התכנסות ולקראת החגים שידעתי שיהיו קשים כי החטופים לא איתנו", הוא אומר. השיר כבש את לב הקהל ואת תחנות הרדיו והוא מעין תפילה שנזכה להאמין בטוב ולא ניפול לייאוש. לפיוט שבפזמון מצטרף אמיר דדון. "כשהשמעתי לרביד את השיר עם הגיטרה הוא עצם עיניים, התנועע ואמר 'כל השיר הרגשתי שאני בכותל מתפלל ואז הגיע הפזמון וניתק אותי מהתפילה. תעיף את הפזמון, במקומו צריך פיוט. אתה בן של חוזר בתשובה, אתה יודע לנגן גיטרה, לך תכתוב פיוט'. הלכתי הביתה להמציא פיוט שיתאים בלחן במשקל ואחרי כמה ניסיונות הגעתי למשהו שבדיעבד בשיעור תורה התברר לי שזה פיוט מוכר של ר' לוי יצחק מברדיצ'ב".
"הוא כמו מלאך שהגיע אליי", אומר בנאי על פלוטניק. "מאז שאבא נפטר אין לי דמות אב לפרוק תסכולים, ורביד היה לרגע האדם הזה שיגיד לי 'בוא תיכנס פנימה'. זה היה תהליך מדהים ואני חייב לו המון. הרבה פעמים הוא אמר 'זה שיר מאוד יפה אבל שמעתי מלא כאלה, אז בוא תוריד את הגיטרה ותגיד לי את מה שרצית להגיד בלי לנסות שזה יישמע מתחרז או עגול או יפה ואז תכתוב את זה'".

"אני הקלישאה של זה שמנגן מגיל אפס"

בנאי (33) נשוי ליעלי ואבא לדויד (3) ואביגיל (1). כשהוא מדבר ושר, קולו מזכיר את קולו של אביו בגרסה מעודנת יותר. הוא גדל במושב טל שחר בילדותו המוקדמת, ומנגן מאז שהוא זוכר את עצמו. "אני הקלישאה של 'מנגן מגיל אפס'. תמיד היו כלים בבית. לאבא היה קרוואן בחצר שהיה האולפן שלו ותמיד הייתי הולך לשם לשחק בצעצועים והכלים", הוא אומר. "אני זוכר שאבא היה בחזרות עם להקת שבע של מוש בן ארי, ובאיזו הפסקת צהריים כשכולם הלכו לאכול, התגנבתי לחדר והייתי על התופים. לאט לאט התחילו הלהקה ואבא שלי לחזור להאנגר והצטרפו לג'אם. ג'ימג'מתי שם עם כל הלהקה וכשסיימנו מוש בא ואמר לי 'יש לך חוש קצב, אתה טוב, לך תלמד, כדי שתבין את הכלי ברמה הטכנית'. הקשבתי והלכתי ללמוד תופים וככה התחלתי. אחר כך למדתי כמה שנים פסנתר קלאסי בקונסרבטוריון בתל אביב והיום אני מנגן בעיקר גיטרה שלא למדתי ממש אף פעם. אני זוכר שלא העזתי לבוא לאבא ולשאול אם אני יכול לעלות בהופעה איתו לנגן כי היה ברור שהוא רוצה שתהיה הפרדה בין הבית והחיים לבין המוזיקה והבמה. הוא פחד שאם יכניס אותנו יותר מדי לעולם הזה, נימשך לזה וחלילה נרצה לעסוק בזה. לא עבד לו... אגב, אני עם הבן שלי מנסה את הדרך ההפוכה, אני נותן לו גיטרה, נותן לו לנגן, אולי הוא יבחר מקצוע אחר".
3 צפייה בגלריה
פנאי מאיר בנאי זמר
פנאי מאיר בנאי זמר
מאיר בנאי
(צילום: Shlomi Tura)
מתי התקרבת לדת? זה בעקבות אבא?
"תמיד היינו בית מאוד מסורתי, היו קידוש ובית כנסת וחגים, אבל זה היה מסורתי יותר, מזמורים ושירים סביב השולחן בשישי בערב, ולאו דווקא סביב העומק של היהדות וסביב המוסר והערכים שלה והלימוד של התורה. זה משהו שקרה רק כשאבא חזר בתשובה ולקח לזה זמן עד שזה עניין אותי והתקרבתי לזה. הוא חזר בתשובה באופן מאוד נעים ולא כופה אז היה בזה משהו נורא פתוח שנתן לי להתקרב לזה בזמן שלי ולגלות את זה בעצמי. אבל אין ספק שזה משהו שאני חייב לאבא, את הזכות להיות קרוב ליהדות ושזה יהיה מצפן שלי ברמה הערכית והרוחנית, ואפילו באיך אני מנהיג את הבית שאני בונה".
זה מגביל בקריירה?
"ממש לא. אולי להפך, זה נותן לי הרבה כלים להתמודד עם העליות והירידות".

"ראיתי הכל בשחור־לבן"

עוד אדם שמהווה משענת עבור בנאי הוא הדוד אביתר בנאי, שאיתו הוא שר באלבום את הדואט המצמרר "פספסתי". "אני מרגיש שאביתר בשנים האחרונות פתח לי דלת דודית וחמה. השיר נכתב ממש כשאבא נפטר ואני יודע שבנקודה של הפספוס אנחנו מרגישים דברים דומים", הוא אומר. נכחתי כשביצעו יחד את השיר ואביתר סיפר משל על תיבת אוצר ואריה. "המשל אומר שכל בנאדם משול לתיבת אוצר ולה אריה ששומר עליה", מספר נועם. "הרבה פעמים כשאדם מפתח מנגנוני הגנה ומתחיל להיכוות מהעולם, זה מטשטש את האוצר ואתה בטוח שעומד מולך אריה גדול. כשאדם הולך לעולמו, האריה הולך איתו ונשאר רק האוצר. זו הסיבה שאחרי שאנשים מתים זוכרים מהם את הדברים הטובים. שומעים את האריה הזה בשירים של אבא, ב'גשם' למשל. הצעקה של אבא במוזיקה מגיעה מחלקים בנשמה שלו שצועקים ורוצים אמת. אבא היה אדם שרדף אמת ואנחנו חיים בסוף בעולם השקר. במוזיקה זה יצא על ידי הצעקה המטורפת ובחיים זה יכול היה להתבטא בריחוק, פגיעות או כעס, אבל זה הרבה פעמים היה מחסום שיכול להרחיק.
3 צפייה בגלריה
פנאי אביתר בנאי זמר
פנאי אביתר בנאי זמר
אביתר בנאי
(צילום: תמר חנן)
"אצלי הפספוס היה שאולי הייתי יכול להגיב אחרת למציאות שנוצרה. אבא נפטר כשהייתי בן 24 אחרי טיול בהודו. להתמודד עם שנתיים מחלה קשה של הורה בגיל כזה היה לא קל. כתבתי את השיר באולפן בבית שלו כשהשבעה נגמרה. שנתיים המקום הזה היה נראה לי קודר וקשה בגלל המחלה. הוא נפטר באמצע ינואר ובשבעה היתה שמש וישבנו בחצר. היה רגע שהסתכלתי על הדשא ושאלתי את עצמי 'כל הזמן היה פה דשא כזה ירוק ויפה?'. אני פשוט ראיתי בתקופה הזו הכל בשחור־לבן וברגע הזה הרגשתי איך פתאום צריך לגעת באוצר, איך פתאום יש התקרבות לאבא".
על תווית הבן־של שרובצת על כתפיו הוא אומר: "זו סוגיה מורכבת ממש. יש בזה דברים טובים ויש דברים מגבילים. יצא לי לחשוב על זה עם צאת האלבום כשראיתי מלא חברים שלי שעזבו את המקצוע הזה כי זה מקצוע קשה שמצריך הרבה התמדה. לגדול במשפחה הזאת ולהיות הבן של אבא זו הבנה שהמקצוע הוא כזה שאני יכול לעשות עכשיו סולד אאוט וזה מהמם, אבל יכול להיות שעוד ארבע שנים לא יהיה סולד אאוט. זה באמת לקחת על עצמך משהו שאתה אומר 'זה החיים שלי', ולראות את זה כל כך מקרוב זה יתרון טוב, כי הרבה אחרים מגלים אחרי כמה שנים שזה קשה נורא ועוזבים. אני מרגיש שבכל פעם שאני מתקרב לנקודה שאני בזכות עצמי, ההשוואה הזו הולכת ונהיית דלילה יותר. כי תמיד אני אהיה הבן שלו וגם אם יום אחד אחגוג 40 שנות קריירה בקיסריה, אני עדיין אהיה הבן של מאיר ובטוח אשיר שיר של אבא לזכרו. אז זה לא משהו שאני מנסה לברוח ממנו אבל אני כן מרגיש שהבמה והפוקוס של הקהל והרצון להכיר אותי הולכים וגדלים עם השנים. יש גבול לכמה אלבומים אתה יכול להוציא ולהיות רק הבן־של, בסוף אתה מרוויח קהל משלך והדבר מתחיל להתפשט".
אחד השירים היפים באלבום הוא "מזמור לדויד" בו מספר בנאי לבנו על סבא מאיר. שיר שמתאר את שרשרת הדורות ומלווה בקליפ מרגש המורכב מתמונות וסרטונים של מאיר עם נועם ונועם עם דויד. "זה שיר על אבהות בלי הסבא שנמצא. זה מוזר לגדל ילד בלי סבא. דויד מכיר את סבא מאיר מהתמונות ואת השירים שלו, אבל הוא לא נוכח פה. עבורי סבא היה הדמות שהיא השורשים של העץ, ולדויד אין את זה. אני מרגיש שאני גם אבא וגם סבא במובן שמחבר לשורשים".
גם לאשתו מקדיש נועם רגעים באלבום, אחד מהם בשיר "התשובה הגדולה בחיי". "זה שיר עם כפל משמעות. זו גם התשובה במובן הדתי שאני מרגיש שהתורה נותנת לי אוויר והיא מצפן שעוזר לי ללכת למקומות הנכונים, וזאת גם יעלי שהיא התשובה הגדולה בחיי. מוזיקה היא ספינה שמתנדנדת ויעלי נמצאת שם כל הזמן תומכת ואוהבת ואמא מדהימה לילדים שלנו. זה שיר מחווה בשבילה".
במהלך השנה האחרונה שירים רבים קיבלו משמעויות ופרשנויות חדשות. את השיר "מי צריך מילים" כתב בנאי לפני המלחמה, אבל כשפרצה הרגיש צורך לחבר אותו כשיר אהבה של חיילי המילואים לנשותיהם. פגשתי המון חיילים ושמעתי מהם על הקושי לחזור הביתה מהמילואים, שלוקח זמן לעשות סוויץ' מחייל לאבא ובעל (או מחיילת לאמא ואשה). מצפים ממי שחוזר לתפקד מיד בכל הכוח ויש מתח וקושי. רציתי לעשות מחווה מאחדת, מחברת ואוהבת וצילמנו קליפ עם חיילי מילואים שנכנסו כמה שעות אחרי ללבנון. זה שיר אהבה מתוק וקטן שמדבר על כך שגם כשהכל קשה בחוץ איזה מזל שיש לי אותך, שאת המשענת שלי. החיילים שמחו וזה עזר להדהד את הנושא".
על השיר "מקנא" מעיד בנאי שהוא החשוף ביותר שכתב. "הסתובבתי שנים עם תחושה של קנאה ותחרות ולפעמים זה דחק אותי למקום של תסכול וקנאה לא חיובית. אני שנים עושה עבודה על זה בזכות שיעורי התורה שאני הולך אליהם. אני לומד כל שלישי אצל הרב איתמר אלדר. בתקופה ההכרות שלי עם רביד והכוכב הבא הייתי צריך להחליט אם אני שם את הדגל שלי על כמות הקהל ומעריצים או על האמת והאותנטיות שלי. בתקופה הזו נפגשתי הרבה עם הרב איתמר, שהוא בן דוד של אבא וגם חיתן אותי וקרוב אלי מאוד. הוא אמר לי לבוא לשיעור תורה שהוא עושה לשחקנים וזמרים בתל אביב. בשיעור הראשון היה סיפור החכם והתם של רבי נחמן, מעשיה שמדברת על קנאה ותחרות. את השיר כתבתי בהשראת הסיפור".