ממוסקבה לרוטשילד: בית הקפה המצוין בקיוסק הראשון של תל אביב
ממוסקבה לרוטשילד: בית הקפה המצוין בקיוסק הראשון של תל אביב
שלושה צעירים שעזבו את מוסקבה בגלל המלחמה פתחו את קפה אורבי המקסים, שמגיש בריוש עם סלט ביצים, עוגה רוסית מצופה שוקולד עם מלח ים וקפה מעורבב עם מיץ תפוזים
הרבה מים וקפה זרמו בשדרות רוטשילד פינת הרצל מאז נפתח הקיוסק הראשון של העיר העברית הראשונה ב־1910. ועד אחוזת בית, שמה המקורי של תל אביב, סירב בתחילה למיזם מסחרי שכזה. זאת משום שאחוזת בית אמורה היתה להיות שכונה ללא בתי עסק. קשה להאמין. לבסוף הוסכם שהמבנה הקטן, שני מטרים על שניים, ימכור רק משקאות קלים. אבל בתל אביב, כמו בתל אביב, מהר מאוד נוספו להם גם משקאות חריפים. זה היה הקיוסק היחיד בעיר עד 1920.
את הקיוסק תכנן האדריכל יוסף ברסקי ופתח אותו אדון קסילוב. לידו ניצב הפנס הראשון ומולו גר אחד, מאיר דיזנגוף. הוגשו בו גזוז, צוף וברד. ב־1989 נהרס הקיוסק וב־2004 שוחזר. ספק גדול אם מאיה קלוגמן, יורי ("יורה") פוגלסון וקיריל גינזבורג מכירים את כל ההיסטוריה הזו. אבל הם בהחלט יודעים היכן הם נמצאים. באוגוסט 2023 פתחה השלישייה המקסימה הזו בפלורנטין את אורבי - ספק בית קפה ספק ביסטרו המגיש (כרגע) בראנצ'ים מהבוקר עד 17:00.
הם עזבו את מוסקבה בגלל המלחמה. באורבי הם מגישים אומלט עם רוטב קאצ'ו א פפה, סלט קיסר עם עוף מטוגן או סירניקי – לביבות גבינה רוסיות מטוגנות (הכי טובות שטעמתי מעודי), ועוד לא מעט מנות בראנץ', רק חלק קטן מהן בהשפעה רוסית.
בקיוסק הזערורי שעליו השתלטו, לעת עתה כפופ־אפ לכמה חודשים, הם מוגבלים יותר. ועדיין אפשר למצוא כאן בריוש עם סלט ביצים ומלפפונים מעליו – גם יפה וגם נהדר, פנקייק עם סלמון בגבינת שמנת – כמה פשוט ככה טעים, או קרטושקה – זה רק נקרא תפוח אדמה, בעצם זו עוגת שוקולד מצופה בשוקולד עם מלח ים. הכל מעוצב, יפהפה וטעים בטירוף. יש עוד קצת מנות ויש כמובן מאצ'ה וקפה, כולל שילובים מוזרים כמו קפה ומאצ'ה מעורבבים, או קפה עם תפוזים(!), ומה שעוד יותר מוזר – שזה טעים. ויש בעיקר נוף תל־אביבי היסטורי שקשה להתחרות או להגזים ביופיו.
1 צפייה בגלריה
מימין: קפה עם מיץ תפוזים ופנקייק טאקו עם תותים ומסקרפונה. הכל יפהפה וטעים בטירוף
(צילומים: מאיה קלוגמן, יאיר שגיא)
קלוגמן (33), כמו שותפיה, עוסקת באוכל כל חייה. היא נולדה וגדלה במוסקבה וכמו שותפיה, הוריה וקרוביה עדיין שם. היא הגיעה לכאן לראשונה לפני שמונה שנים עם פרויקט מסע, גרה פה כמעט שנה אבל המשיכה לחיות על הקו עד שהחלה המלחמה עם אוקראינה, ומאז עברה לכאן סופית. אני שואל אם אי פעם, כשתסתיים המלחמה שם, תשקול לחזור למוסקבה. "אחיה בשני המקומות", היא עונה, "מוסקבה ותל אביב הן שני הפכים אבל אני אוהבת את שתיהן. צריך לאזן. פה רגוע מדי, שם קדחתני מדי". משעשע לשמוע מישהו מתאר את תל אביב כמקום רגוע.
קלוגמן היא יזמית סדרתית שעשתה כבר הכל בתחום האוכל במוסקבה, מבישול, דרך שיווק ועד יחסי ציבור ופופ־אפים של בראנצ'ים ותפריטים מיוחדים. "במוסקבה יש הכל. מהכי גבוה עד הכי נמוך", היא אומרת, "אבל אני לא רוצה לצאת מתנשאת, גם ככה תמיד מאשימים את הרוסים כאן שזה מה שהם עושים". בין השאר, הביאה את הקראק פאי לרוסיה. היא גילתה אותו, כאן, במסעדת M25. "אני אוהבת שילובים מטורפים, פרנץ' טוסט הונג־קונגי (עם ממרח בוטנים, חמאה וחלב מרוכז), למשל, שאני מגישה גם באורבי".
חוץ מזה היא היתה דוגמנית, די.ג'יי ומה לא. אבל האוכל היה שם תמיד. כמו שני שותפיה, יש לה שורשים יהודיים. "ידעתי שאני יהודייה אבל ברוסיה קשה לא רק להיות יהודי, אלא פשוט בן אדם. אני באתי לישראל, התאהבתי במקום ורציתי לחיות פה. הרבה חברים שלי עזבו למקומות אחרים. אבל אני התאהבתי בתל אביב".
לפוגלסון היה במוסקבה בר מצליח מאוד, מאז היה בן 16, גולובה שמו (ראש, ברוסית), והוא קיים עד היום. פוגלסון מכר את חלקו. "אנחנו מתנגדים למה שקורה ברוסיה", הוא אומר, "אבל כאן זה שונה. אתם, אנחנו, מגינים על המולדת. זו מדינה שמתגוננת מול האויב. באנו הנה לפני המלחמה והפכנו לחלק מהמדינה. אני לא פוליטיקאי ולא יודע מה הדרך לעשות זאת. אני יכול לא להסכים עם ביבי והמדיניות שלו מיליון פעם, אבל אני עדיין יודע שאני בצד הצודק שמגן על מדינתו שנמצאת כרגע בנסיבות נוראיות".
במוסקבה לא חוויתם איום ישיר כמו הטילים כאן.
קלוגמן:" לא. אבל פה, אפילו עם האזעקות והטילים, אני מרגישה הרבה יותר בטוחה. שם פחדתי משוטרים, למשל".
אתם יודעים שיש מי שמפחד משוטרים גם כאן כבר? ובצדק כנראה.
פוגלסון: "זה בלתי ניתן להשוואה. כאן ושם. אתה בקלות יכול להגיע לכלא שם. אתם לא באמת יודעים מה זה לחיות במקום שהוא באמת לא דמוקרטיה".
גם גינצבורג עשה עלייה לפני שנתיים בגלל המלחמה. למשפחתו היתה רשת מסעדות קטנות שהגישה מאפים מלוחים במילויים שונים. "אני אסיר תודה לישראל שקיבלה אותי", הוא אומר.
הייתם פותחים גם אם הייתם יודעים שתהיה פה מלחמה?
גינצבורג: "כן. אולי היינו פותחים במיקום אחר בתל אביב אבל כן. כי אלה החיים שלנו. זה מה שאנחנו עושים הכי טוב".
