"אני ממליץ לנבחרי ציבור מדי פעם ללבוש שמלה ועקבים"
הבמאי עידו רוזנברג חוזר למשחק עם גרסה חדשה ומרהיבה של "פריסילה מלכת המדבר", שעולה כעת בהבימה. “יש פחות בורות אבל נשאר הפחד מדראג. זה שמעלים את ‘פריסילה’ בתיאטרון הלאומי ממלא אותי אופטימיות. זה שואו מרומם, שמדבר על קבלה, תקווה ואיחוד לבבות. הכי רלבנטי שיש"
חלפו 30 שנה מאז ש"הרפתקאותיה של פריסילה מלכת המדבר" הפך לקאלט. הסרט האוסטרלי, שבו שלוש מלכות דראג מופלאות כבשו את לבנו, זכה כעבור עשור לגרסה בימתית שכבשה את הווסט אנד וברודוויי, ובשבת תקבל ההפקה את גרסת הכחול־לבן שלה – הצבעונית מאוד – על במת תיאטרון הבימה.
המחזמר "פריסילה מלכת המדבר" יעלה בבימויו של משה קפטן עם עשרות משתתפים, תפאורה מרשימה – כולל האוטובוס האיקוני המכונה פריסילה – ומאות תלבושות ופאות. את התפקיד הראשי של טיק שהוא גם הדראג קווין מיצי יחלקו לי בירן ועידו רוזנברג, את ברנדט הטרנסג'נדרית ישחקו יחזקאל לזרוב, צביקי לוין וטל קלאי ואת אדם, הדראג הצעיר, מיכאל בן דוד.
2 צפייה בגלריה
חזרות ל"פריסילה מלכת המדבר". מימין: יחזקאל לזרוב, עידו רוזנברג ומיכאל בן דוד
(צילום: אוראל כהן)
מסדרונות התיאטרון ואחורי הקלעים של הבימה מעולם לא נראו כה צבעוניים ונוצצים. הבאזז סביב ההפקה המדוברת צובר תאוצה ואחרי הצצה לחזרות האחרונות מסתמן שמדובר באחת ההפקות המרהיבות שנראו בתיאטרון הישראלי, הבריחה הכי רחוקה מהמציאות של ימינו שהקהל יכול לבקש לעצמו.
"הטלפון מקפטן הגיע בטיימינג מופלא", מספר רוזנברג. "הייתי בדיוק בצומת בקריירה והוא כאילו שמע את ה'מצוקה' שלי. מבחינתי זה קודם כל לחזור להיות שחקן וזה תענוג".
לפני 20 שנה החל רוזנברג, אז בוגר טרי ומבטיח של בית צבי, את הקריירה על בימת הבימה ב"העז או מי זאת סילביה". בהמשך כיכב בהקאמרי ב"סיפור הפרברים", "שיער" ועוד, ובשנים האחרונות לצד המשחק עסק בעיקר בבימוי בתיאטרון ("אפס ביחסי אנוש", "סיפור אהבה", ועוד). "מאוד רציתי להגשים את חלום הבימוי ואחרי שהוכחתי לעצמי שאני שחקן, הרגשתי שאני יכול להתפנות לזה", הוא אומר. "זה כיף אדיר, אבל עם הזמן הרגשתי כאילו נפרדתי מהמשחק. ממש חיכיתי לחזור להיות רק שחקן".
"מחשבה על אבהות"
המחזמר עוקב אחר שלוש מלכות דראג שיוצאות למסע מצחיק ומרגש במדבר האוסטרלי בדרכן להעלות מופע דראג. זה סיפור על אהבת אב ובן, חברות בלתי מתפשרת וחגיגת החופש וההגשמה העצמית, מלווה בפסקול של להיטים גדולים, בהם “Go west” ו”I will survive”.
"אנחנו עומדים על הבמה שלושה דראגיסטים עם שמלות ועקבים ושרים ‘We belong’, ‘אנחנו שייכים!’. מגיע לנו להיות באור ולא בצל, לא להסתתר יותר ולקבל מה שמגיע לנו. זה מרגש אותי יותר מהכל. זה מחזמר סופר־רלבנטי כי אתה אף פעם לא יודע מה המשא שהאדם מולך סוחב. את המשפט הכי חשוב בהצגה אומר הילד: 'אמא אומרת שהגיע הזמן שיהיה לך חבר'. ואני שואל 'זה לא יפריע לך?', והוא עונה 'למה שיפריע?'. זה המסר שהייתי רוצה שייצאו איתו מההצגה. חיה ותן לחיות".
איפה התפקיד פגש אותך בחיים?
"קודם כל, זה תופס אותי במחשבה על אבהות. יש משפט שאני לא מצליח ללמוד בעל פה, הוא לא נתפס לי: 'אני מקווה שתהיו עדינים איתי בזמן שאני נותן צ'אנס לאבהות'. זה משהו שאני חושב עליו, גם אמא שלי מזכירה לי מדי פעם, אבל הייתי רוצה שזה יקרה במסגרת זוגיות.
"טיק סוחב על עצמו המון בושה, גם על המקצוע וגם על הנשיות־גבריות שלו, ואני היום כבר ממש לא, אז אני צריך לחזור לחפש את זה ואני קצת גונב את ההתנהגות הזו מאנשים שעוד לא חיים טוב עם עצמם. עוד מסר של ההצגה הוא תחיה את החיים שלך. אנחנו מקבלים בתקופה הזו הרבה אזכורים למה צריך לנצל ולחגוג את החיים, כי הם ברגע יכולים להיגמר. השנה וחצי האחרונות היו קשות מאוד גם לשחקנים ויוצרים".
2 צפייה בגלריה
עידו רוזנברג ב"פרסיליה מלכת המדבר". "אני יודע על כמה דראגיסטיות שעשו אודישן ולא התקבלו"
(צילום: גיא יחיאלי)
רוזנברג מתכוון, בין השאר, לרגשות האשם כשחזרו להציג אחרי 7 באוקטובר. "בהתחלה אמרתי: מה פתאום לחזור להציג. את מי מעניינות עכשיו בעיות של אחרים? הייתי כל כך פסימי ובדיכאון וחרדה מהמצב. בקורונה הרתיח אותי שאנחנו לא חיוניים, ודווקא במלחמה מתוך רגשות האשם נהייתי קצת תרבותופוב. אבל חזרנו להציג והופתעתי ולמדתי שיעור. האולמות היו מפוצצים, גם בטרגדיות. השחקנית יעל וקשטיין אמרה לי שהבינה שאסקפיזם זה לאו דווקא קומדיה, זה פשוט לברוח לסיפור אחר. אנשים מחפשים לברוח ואנחנו כמו רופאים, צריכים לשים את האישי שלנו בצד ולעזור להבריא את העם, ועשינו את זה אף על פי שלא תמיד היה חשק. נכון ש’פריסילה’ זו הצגה נוצצת עם שירים וריקודים, אבל יש פה גם דרמה וסיפור והקהל הולך לחוות קשת שלמה של רגשות ואני מתרגש גם בגלל הפן התרפויטי. זה שואו מרומם, שמדבר גם על קבלה, תקווה ואיחוד לבבות. זה הכי רלבנטי שיש. ממש מצווה".
"זה חשוך, עצוב ואלים"
כשעלה הסרט נמתחה ביקורת על הבמאי שליהק סטרייטים לתפקידים הראשיים. גם בהפקה הנוכחית כמה מלכות דראג מקומיות לא אהבו את הבחירה בבירן לגלם מלכת דראג. "בסופו של דבר, מה שמעניין זה מה קורה כשעולה המסך. לא משנה אם אתה סטרייט או גיי, אם אתה דראג או לא, אלא אם אתה מספר סיפור, מעביר מסר ונוגע באנשים. צריך להיות שחקן שיודע לשיר ולרקוד ולשחק סצנות דרמטיות מורכבות. אני יודע על כמה דראגיסטיות שעשו אודישן ולא התקבלו", אומר רוזנברג.
יש שיגידו שבעידן הטיקטוק והרשתות החברתיות, גברים בשמלות ועקבים הם כבר פחות סנסציה מפעם.
"אולי יש פחות בורות אבל נשאר הפחד. כשרצו להביא דראגיסטית לשעת סיפור לילדים, הורים פחדו שזה ישפיע עליהם. אני מסתובב עם סטרייטים והיו לי מורים סטרייטים ולא קרה לי כלום, לא עשו לי המרה. אני ממש מחכה למפגש עם הקהל. ההצגה הזאת תעזור להרבה אנשים בארון. כל מי שבארון – תביאו את המשפחה והחברים שלכם ותקבלו חיבוק ענק בסוף ההצגה".
לפני 7 באוקטובר אמר ח"כ יצחק פינדרוס מיהדות התורה שקהילת הלהט"ב יותר מסוכנת למדינה מחמאס וחזבאללה. כעבור כמה חודשים חיילים מהקהילה מסרו את נפשם למען המדינה. כחבר בקהילה, מה זה עושה לך?
"זה מעליב, אבל זה בעיקר חשוך, עצוב ואלים, ואני לא בטוח שהאמירה של פינדרוס השתנתה אחרי 7 באוקטובר. זה מרתיח אותי. חברים רבים מהקהילה נמצאים בעמדות מפתח ורוב הציבור מבין את זה, אבל יש קבוצה של קיצוניים שמנסים לקחת אותנו למקום חשוך ואלים. זה כבר לא מפחיד אותי. אני מסתכל 20 שנה קדימה ואני דווקא אופטימי כי אני חושב שיש לנו הרבה אור שאי אפשר יהיה לנצח אותו בכזו קלות".
לאחרונה אנו עדים לכך שנבחרי הציבור שאמורים לייצג את הקהילה בכנסת ולדאוג לאינטרסים שלה – למשל אמיר אוחנה ועידן רול – מתנהלים בדיוק הפוך.
"אנחנו במצב במדינה שאנשים דואגים לאינטרסים האישיים שלהם ולא לאינטרסים של העם ושל אוכלוסיות כאלה ואחרות. את השינוי והמאבק עושים האנשים והארגונים הקטנים יותר. לגבי נבחרי ציבור מהקהילה שפועלים נגד הקהילה, ייקח קצת זמן והם לא יהיו שם. הקהילה הגאה לא טיפשה, אנחנו זוכרים ולא שוכחים. אבל אני רוצה להסתכל על מחצית הכוס המלאה: מעלים את ‘פריסילה מלכת המדבר’ בתיאטרון הלאומי של ישראל! המחזמר הזה כנראה משרה עליי אופטימיות כי הוא נותן תקווה, שזה משהו שכולנו צריכים היום. אני בטוח שהקהל יעוף על זה ומקווה שיקומו לרקוד. יש משהו בלהיות גבר וללבוש שמלה ועקבים שהוא מיד איזשהו ויתור על מצ'ואיזם, אבל אתה מרגיש חזק יותר פתאום. אני ממליץ לכמה נבחרי ציבור לעשות את זה מדי פעם בבית כשהאשה לא נמצאת, הם ירגישו פלאים".
חווית מקרים של הומופוביה?
"תתפלאי אבל חוויתי הומופוביה גם בתיאטרון מאנשי מקצוע מבוגרים, כולל התבטאויות לא במקום. גם בילדותי בראשון לציון היה קשה לחברה לקבל את זה שאני רוקד על הבמה ביום העצמאות עם להקת מחול, אבל ההורים שלי תמיד עמדו ועומדים מאחוריי ונותנים קונטרה. תמיד היו לי חברים מחוג הדרמה ומהלהקה. ראיתי הרבה אנשים שאני לא כמוהם וזה לא הוציא אותי מפוקוס יותר מדי. בתיכון הגעתי לתלמה ילין, המקום שהציל את חיי, וראיתי אנשים יותר מוזרים ממני עם צבעים בשיער ועגילים ואמרתי 'וואו, אני די נורמלי'".
"אפס ביחסי אנוש" שביים בבית ליסין הפכה לתופעה חדשה בתיאטרון הישראלי – הצגה עם מעריצים צעירים שמגיעים עשרות פעמים. רוזנברג צופה שגם “פריסילה” תהפוך לקאלט ותביא קהל חדש לתיאטרון. "זה חלק מהחשיבות. ‘פריסילה’ זו הצגה שאי אפשר לראות פעם אחת. קפטן יצר פה לונה פארק מטורף ושואו שאי אפשר להכיל בפעם אחת. אנשים יבואו כמה פעמים ויש מתחם VIP עם שולחנות כמעט על הבמה. כדי להביא קהל צעיר לתיאטרון צריך להיות מעודכנים ולעשות הפקות מוקפדות וראויות. אני שמח על השינויים שהתיאטרונים עוברים", הוא אומר.
רוזנברג מרגיש בשל לעבור לשלב הבא בקריירה: ניהול אמנותי. "בא לי לעדכן את התיאטרון ולחנך לתיאטרון. להסביר לקהל הישראלי מה ההבדל בין זאפה לתיאטרון מבחינת שעת הגעה וטלפונים וכיבוד. לכן אני שמח שאנחנו בתקופה שהנהלות מתחלפות ויש אופציה כזו".
