אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
לגלות את הקולנוע האפריקאי עם סרט על פלה קותי, לחפש את שביל הזהב עם רביד פלוטניק, להתמסר לנובלות החדות של מאיה ערד ועוד ועוד
אלבום: לחפש את שביל הזהב עם רביד פלוטניק / מאיה נחום שחל
האלבום החדש של רביד פלוטניק "הדרך לשביל הזהב" הוא בדיוק מה שהיינו שצריכים בימים אלה, אלבום שתואם ומדבר את התקופה. אין בו שירים שיקפיצו את הקהל בהופעות, אבל יש בו מסע אישי וקולקטיבי עם המון רגש, כנות וכאב, וגם חוכמה.
פלוטניק אומנם אחראי על כמה מההמנונים המרגשים שנכתבו בהיפ הופ הישראלי ("כל הזמן הזה" "כפרה שלי"), אך נדמה שהפעם לא כיוון ליצירת להיטים אלא לצלילה למעמקי הנפש שלו ושל האומה הפצועה שבה הוא חי. "התעייפתי ונגמרתי מרוב אזכרות, ביקורי פצועים והלוויות של נערות. אני לא יודע מה אומרים להורים בשבעות ואין ספק אני צריך שיחות, צריך לבכות, צריך לשהות בתוך הכאב הזה", הוא שר ב"חשכה" שנכתב על הימים שאחרי 7 באוקטובר. "מה נשאר אחרי הכעס?", הוא שואל בפתח האלבום וממשיך, "אז כשכל המשברים ייפתרו/ וכל החטופים יחזרו/ אולי כל המכאובים ייגמרו".
זהו האלבום השביעי של פלוטניק, הפיק אותו ישי סוויסה, והוא כולל גם שיתופי פעולה, למשל עם שי צברי בשיר המצוין "יש לך אותי" שהפיק דודו טסה, או עם קותימאן בשיר הסיום המעולה "שמש שזורחת עליי". "האם הקול שלי אי פעם שינה?", הוא שואל בשיר הפותח מי שהוגדר לא אחת כקולו של דור. האלבום הזה מוכיח שכן לא פחות מבעבר.
שופינג: להתלבש בעיצוב מקומי נינוח / עילית מינמר
חנות פופ־אפ שנפתחה השבוע בקניון רמת אביב מאפשרת חשיפה רחבה יותר לפריטי הבייסיק הנינוחים של Tamu שמעצבות תמי מלחין ברכה ואגת גרייב. הבגדים שהן יוצרות מתאפיינים במינימליזם ובפשטות קלאסית, פריטים יומיומיים העשויים בדי כותנה ופשתן טבעיים, המיוצרים עבורן בפורטוגל.
Tamu החל את דרכו לפני שש שנים כשמלחין ברכה, פסיכותרפיסטית בהכשרתה, חיפשה זוג מכנסיים נוח ושיקי. "קשה כל כך למצוא זוג שמרגישים בו נוח", היא מסבירה. בנוסף רצתה להקים מיזם שישלב עיצוב ומגע עם אנשים, בהתאם המכירות עד כה התקיימו מחוץ לסטודיו הירוק בביתה במושב בני ציון. "זה עסק ביתי, משפחתי, ואנשים אוהבים לבוא אלינו לחצר".
תחילה פנו עיצוביה לנשים בלבד אך בחלוף הזמן גברה הדרישה גם לפריטים גבריים, והיום, היא מעידה, חצי מהייצור הוא לגברים. בהשראת החצר של מלחין ברכה מעוצב הפופ־אפ עם צמחייה ירוקה, "המוטו שלנו מההתחלה הוא לנשום, לבוא למושב ולנשום". הוא יפעל עד סוף פברואר והיא מבטיחה להיות שם הרבה ולפגוש את הלקוחות. בין הפריטים: חליפות טרנינגים, ז'קטים ומעילים קלים ספורטיביים ויפים, וכמובן המכנסיים שנהפכו לסימן ההיכר של המותג. מחירים החל ב־180 שקל.
אוכל: להתענג על מרק גם כשלא ממש חורף / חיליק גורפינקל
גשם אין אבל קר מספיק, גם בימי השמש השקרנית, כדי להתענג על קערת מרק מהבילה. במסעדת המרקים סופלייר (מלכי ישראל 11 תל אביב) יתקיים פופ־אפ עם טובי השפים לספיישל מרקים מיוחדים. כך תוכלו לפגוש היום את השף אוהד לוי (לשעבר צ'יקטי ומאמו האילתית) עם מרק דושפרה בוכרי קלאסי, ובשבוע הבא את אסף דוקטור (דוק, האחים) שיציע מרק עוף מקסיקני חריף עם פלפלים מתוקים, פלפלי צ'ילי יבשים קלויים וליים.
בהמשך החודש (29.1) תכין השפית דנה לי ברמן (גן השקמים לשעבר) מרק ריבוליטה איטלקי, הלוא הוא המרק הטוסקני המהולל המכיל לחם ישן, שעועית וירקות. תחתום את הסבב השפית נופר זוהר (“משחקי השף”, קפה הא־נוי) שתמזוג מרק מנגולד ושעועית מרוקאי. כל אלו מצטרפים למרקים הקבועים של הסופלייר – מרק עוף, גונדי פרסי, חרירה ואחרים. 56-42 שקל לקערת מרק.
טלוויזיה: למרוד בתאגידים, רק לא באפל / רותה קופפר
אחרי ניתוק של כשלוש שנים הסדרה הגאונית, היפה והמעוררת מחשבה של אפל TV פלוס "ניתוק" חוזרת לעונה שנייה. סדרת המסתורין הדיסטופית הזאת, של דן אריקסון, הציגה עולם של "מראה שחורה", שבו לעובדי תאגיד קר ומנוכר ששמו "לומון", מושתל שבב במוח הגורם להם להפריד לגמרי בין הפרסונה שלהם במקום העבודה (זו הפרסונה הפנימית "innie") לזו שבבית ("החוצית" "outie").
"ניתוק" עלתה קצת אחרי הקורונה, כשהגבולות בין העבודה והחיים הפרטיים היטשטשו בגלל העבודה מהבית, אבל היא עוסקת בעולם התאגידי באופן מרובד יותר ובעיקר מעוצבת להפליא ומשוחקת ממש נפלא. די לומר שמשתתפים בה אדם סקוט, ג'ון טורטורו, כריסטופר ווקן ופטרישיה ארקט, והבמאי של רוב פרקיה הוא בן סטילר, שגם מעורב ביצירתה. בעונה החדשה והמאוד מיוחלת, העולה מחר, יתבררו לעובדים עוד פרטים על הסיבה שלכאורה הסכימו על הניתוק שגזרו על עצמם, על חייהם מחוץ לעבודה, ומה קרה למי שארגנו מרד בסוף העונה הקודמת. עלייתה כעת, בעולם שבו נראה כי התאגידים צוברים יותר ויותר כוח ללא הגבלות או חסמים, הופכת אותה לעוד יותר אקטואלית.
פסטיבל: לגלות את הקולנוע האפריקאי / יאיר רוה
פסטיבל הקולנוע האפריקאי "אטסיב!" מתקיים בסוף השבוע הזה בפעם החמישית בסינמטק תל אביב (מקבץ מסרטיו יוצג גם בסינמטק הרצליה). הפסטיבל הזה, שאוצר הבמאי בזי גטה, מציע חלון שנתי צנוע מאוד למה שקורה בקולנוע האפריקאי, ובעיקר הניגרי, הכולל יצירות צבעוניות, מכשפות, מקוריות ובעלות טעם שונה לחלוטין. כל מפגש כזה הוא תענוג לחובבי קולנוע אמיתיים.
אחד הסרטים שיוצגו בפסטיבל הוא "פלה קוטי: המוזיקה היא נשק", דוקו שצולם ב־1982 המתעד המוזיקאי פלה קוטי, שבין ביתו בלאגוס ניגריה ובין שנות השהות שלו באמריקה יצר יחד עם גינג'ר בייקר (קרים) מוזיקה אפריקאית מרהיבה ומהפנטת. פלה היה יוצר פורה מאוד, והסרט הזה מתעד את התקופה בחייו שבה ניסה להיבחר לנשיאות ניגריה. כדאי מאוד גם להקשיב לאלבומיו הסוחפים והקצביים, ומלאי המחאה. אחרי תום הפסטיבל אפשר להמשיך לערוך היכרות עם הקולנוע הניגרי - שמכונה גם נוליווד - בנטפליקס, שמחביאים בספרייה שלהם עשרות סרטים ניגריים שרוב הקהל בעולם לא מודע לקיומם.
ספר: להתמסר לנובלות החדות של מאיה ערד / שירי לב־ארי
מאיה ערד היא סופרת מחוננת, שיודעת לספר סיפורים רבי־משמעויות ורמזים, ולהחזיק את הקוראים שלה בערנות מלאה. ספרה החדש ״תמורה נאותה״ (חרגול) כולל שלוש נובלות, כל אחת עוצמתית בדרכה, ושלושתן עוסקות בשכר הלימוד שהחיים דורשים מאיתנו לשלם מדי פעם. הנובלה הראשונה מספרת על מפגש בין סופרת ומתרגמת, מפגש בין אנגלית לעברית, מפגש גם בין מעמדות כלכליים. במרכזו מתרגמת נחשבת מעברית לאנגלית שנגררת לעסקת חליפין עם סופר מתחיל. בנובלה השנייה מתואר זוג ישראלים בקליפורניה, שמתמודד עם אורח לא קרוא. הנובלה השלישית מתארת ציירת חובבת שלוקחת את נכדתה לסיור אמנות שאפתני בוונציה. זה ספר שהקריאה בו מהנה ומטרידה בו־זמנית, כתוב בחדות האבחנה שמאפיינת את ערד, וכיף להתמסר אליו.
