פסגת הפחד: המרוץ ביוון שגבה חיים מספורטאים
פסגת הפחד: המרוץ ביוון שגבה חיים מספורטאים
מרוץ שש הפסגות נחשב לאחד המפרכים ביוון, ועדיין איש לא צפה את מה שיתחולל בו השנה כשסופה אימתנית הפתיעה את ספורטאי העילית. על רכס בגובה 1,300 מטר פגע ברק בשניים מהרצים שהחליטו להמשיך עד הסוף, אחד מהם שילם על כך בחייו
כמו בכל שנה, מארגני מרוץ "שש הפסגות" החלו את ההכנות זמן רב לפני קיומו. הם בדקו את המסלולים בקפידה, סימנו את השבילים ותלו שלטי הכוונה זוהרים שיסייעו לרצים לחצות את ההרים הגבוהים עם רדת החשיכה. בסופו של דבר, 56 ספורטאים נרשמו למרוץ ונענו לאתגר המפרך שמתפרש על פני 37 ק"מ בפסגותיו הגבוהות ביותר של הר פלקרו בצפון יוון, על גבול בולגריה השכנה. כל אחת מפסגותיו של ההר מגיעה לגובה שמעל 2,000 מטר, מה שבסופו של דבר מצריך ממשתתפיו הקשוחים של המרוץ לצבור 3,235 מטרים של טיפוס. לא עניין של מה בכך גם למנוסים שבהם.
ואם בכך לא די, הרי שמרביתה של התחרות — שמוזנקת באופן מסורתי בשעה 19:00 ממרכז הכפר הקטנטן פירגוי — מתרחשת בשעות הלילה המאוחרות. ובכך עדיין לא תמים הקשיים: המתחרים נדרשים לגמוא את המסלול התובעני והמפרק בתוך 12 שעות ולא דקה אחת יותר — אחרת ייפסלו על ידי המארגנים.
אחד המזנקים באירוע, שיצא לדרכו בערב 20 באוגוסט השנה, היה סטליוס סמראס. הרץ היווני, תושב עיר החוף הצפונית קוואלה, השתתף בכל שנה בעשרות מרוצים, חלקם ארוכים ומפרכים כדוגמת אתגר שש הפסגות, שחולפים בו על פני נופים פראיים ובתוליים.
הזינוק מפירגוי היה חלק ומהיר, אולם לקראת השעות הקטנות של הלילה רוח ערה החלה לנשב ולהטריד את הרצים. לא חלף זמן רב ולמשבי הרוח העזים הצטרפו מטחי גשם כבדים, שהחלו להכות ברצים בעוצמה. האדמה בפסגות הפלקרו נהפכה לעיסה דביקה ודוחה של בוץ שנצמדה לנעלי המשתתפים והכבידה על כל צעד שעשו.
ואז החלו להישמע רעמים חזקים ומחרישי אוזניים. חלק מרצי העילית התעטפו במעילי גשם דקים והמשיכו לרוץ למרות הקושי הרב שניצב מולם.
סטליוס סמראס, בן 55, התקדם לאיטו, כשסביבו שלושה רצים נוספים — שני גברים שגילם קרוב לשלו, אחד מהם חבר קרוב, ועוד אישה אחת. מאחוריהם כבר היתה כברת דרך ושעוני הלוויין המתוחכמים שעל ידיהם הראו כי לא נותרו להם קילומטרים רבים לעבור עד לנקודת הסיום בעיר דרמה. הסערה תפסה אותם כשהיו על רכס שומם בגובה של 1,340 מטר.
לקראת השעה 4:00 לפנות בוקר, לפטרוס יאגו היתה תחושה מנבאת רעות. הוא בדיוק היה ברכבו, בדרכו מטה מן ההרים כדי לנסות ולהגיע לקו הסיום של המרוץ, כמה דקות לפני שאשתו אמורה היתה לחצות אותו. הוא מאוד קיווה להספיק והתקשר אליה כדי לוודא את מיקומה. אולם כשענתה, היא התקשה למצוא מילים "והיתה בשוק מוחלט", כפי שהעיד מאוחר יותר בעלה. "לא הבנתי מילה ממה שהיא אומרת לי. דבריה היו חסרי פשר".
זה לא מפתיע בהתחשב בכך שרק שלוש דקות קודם לכן חזתה בברק עצום וקטלני ניתך מהשמים המעוננים ופוגע ישירות בגופו של סמראס. לידו שכב גם חברו בן ה־55 שנפגע באורח אנוש מהברק, וחייו היו תלויים כעת ביכולת של צוותי ההצלה להגיע לנקודה הגבוהה והטרשית ולחלצו. לסמראס, ששכב מפויח ללא תנועה או דופק, לא נותר כל סיכוי. אף ש־90% מהמקרים של פגיעות ברק בבני אדם לא מסתיימים במוות, כאן לא היה מקום לספק. אמו התקשתה לתפוס את נסיבות מותו הטרגיות של בנה, שנהרג במהלך הפעילות האהובה עליו ביותר. הוא הותיר אחריו ילד אחד, וחברו חולץ בקושי רב על ידי צוות חילוץ רב־משתתפים שהגיע לזירה במסוקים.
מומחי בטיחות הבקיאים בתחום, מסבירים כי לעתים ניתן למנוע טרגדיות כמו של סמראס באופן די פשוט: הם בעיקר ממליצים לרוץ ולתפוס מחסה עם גג קשיח מיד עם הישמע הרעמים ולהישאר תחתיו במשך 30 דקות אחרי שרואים לראשונה ברק או שומעים רעם, ולתכנן את הפעילות הספורטיבית בהתאם לתנאי מזג האוויר הצפויים. לדבריהם, רצוי שהמחסה לא יהיה גבוה, כיוון שהסיכוי לפגיעת ברק במחסה דוגמת עץ שמיתמר לגובה, גדול יותר.
חבריו של סמראס אינם מאשימים את המארגנים במה שאירע בשום אופן וקוראים לקיים את המרוץ כמתוכנן בשנה הבאה. "כך בדיוק סטליוס היה רוצה שיקרה", כתבו.
