דולצ'ה וגבאנה בפריז: מקסימום זה המינימום
דולצ'ה וגבאנה בפריז: מקסימום זה המינימום
שני המעצבים הנודעים מציגים בגראנד פאלה תערוכה ענקית ומרשימה, המתעדת את יצירות האופנה והאמנות שלהם, עם מאות פריטים ואביזרים, משמלות פאר מזכוכית מוראנו ועד לציורי ענק של המוזות נעמי קמפבל וסופיה לורן
דומניקו דולצ'ה וסטפנו גבאנה האיטלקים מסכמים 40 שנות קריירה, ומציגים לראשונה בפריז תערוכה מקיפה בשם "Du Coeur a la Main" (מהלב ליד), שהיא שיר הלל למלאכת היד האיטלקית. "הסיפור של הקוטור הוא עולמי", הסבירה אוצרת התערוכה פלורנס מולר, "רקמה, תחרה, ברוקד — היו קיימים הרבה לפני הקוטור הפריזאי, באיטליה, בהודו ובמקומות אחרים". התצוגה, המשתרעת על פני 1,200 מ"ר במוזיאון הגראנד פאלה המשופץ, מציגה מעל 200 פריטים, 300 אביזרים שנוצרו בעבודת יד, ו־130 יצירות אמנות בעיצובם, בהם פסלי קרמיקה סיציליאנית. התערוכה מפוזרת על פני עשרה חדרים המחולקים לפי נושאים וחוקרים את השורשים היצירתיים של העבודות של דולצ'ה וגבאנה.
הקולקציה מאופיינת בהדר ברוקי, מקסימליזם לא מתנצל, ועטופה בעיטורים. בין הפריטים הבולטים שמלת ערב שעוצבה בהשראת זכוכית מוראנו מוונציה, הכוללת פסיפס זכוכית מיצרן הזכוכית שאחראי גם לפסיפס המוזהב בבזיליקת סן מרקו. מולר מתארת את השמלה כ"פסל על טקסטיל — אומנות טהורה שהתעלתה לכדי אמנות".
התערוכה שזורה בהשפעות תרבותיות על יצירתם של השניים: ארכיטקטורה, מסורות איטלקיות ואמנויות הבמה – תיאטרון ובלט ובעיקר אופרה. השניים ידועים כחובבי אופרה גדולים – "אופרה היא דרמה, דרמה מאוד איטלקית", אמר גבאנה כשהזוג שיתף פעולה עם בית האופרה של מילאנו לה סקאלה ב־2020, ויצר תלבושות לאופרה לה טרוויאטה. אחת מהן, שמלת טול כחולה, מוצגת כעת בתערוכה. עוד מוצגת שמלת ערב מקטיפה שחורה מעודנת המעוטרת בזהב, שנוצרה בהשראת האופרה נורמה של בליני. במקביל, המוזות של המותג, סופיה לורן ונעמי קמפבל, מוצגות בציורי ענק, וברקע מתנגן פסקול של אריות איטלקיות קלאסיות ולחנים סיציליאניים מסורתיים המוסיפים שכבות של דרמה.
אחד החדרים בתערוכה מוקדש לאטליה של בית האופנה. חמש תופרות מהאטליה המקורי במילאנו נמצאות בו ועובדות לאורך התצוגה, תופרות מחוכים וחזיות אל מול עיני המבקרים. "אחת תופרת תחרה כדי ליצור שמלה, בעוד אחרת מסדרת את הבדים ביד", מסבירה מולר. "זה יוצא מהכלל. זו לא רק אופנה, זו אמנות".
בלב התצוגה נמצאת סיציליה — שבה נולדו המעצבים. ציורים סיציליאניים מסורתיים, קרמיקות וטכניקות לייצור תחרה נשזרים בתוך האופנה העילית. בו בזמן, התערוכה מבליטה את ההשפעה העולמית של האופנה, שלעתים קרובות זוכה להתעלמות.
"סוחרי יוקרה ואמנים טיילו בעולם יותר מכפי שאנחנו חושבים", אמרה מולר. "המשי ששימש בארמון ורסאי הגיע מהודו, ואומנים איטלקיים נשכרו לעצב את אולם המראות... אופנה היא תחלופה קבועה של רעיונות והשראה — התערוכה הזו חושפת את מה שהזמן שכח".
תעשיות האופנה האיטלקית והצרפתית נחשבות בדרך כלל ליריבות, כשענקיות היוקרה הצרפתיות כמו LVMH וקרינג ושבוע האופנה של פריז נתפסים לרוב כמרכז התעשייה. אך התערוכה הזו מערערת על ההיררכיה, ומראה ששתי המסורות מחוברות יותר מכפי שנדמה. שתיהן נסמכות על עבודת יד מדויקת וקפדנית, האומנים שהדיוק והתשוקה שלהם הופכים את הקוטור לאמנות. "הטכניקות אולי שונות — מסורת התחרה הסיציליאנית מול התפירה הפריזאית — אבל הנשמה של הקוטור היא זהה: המגע האנושי", הוסיפה מולר. מעבר לקוטור, התערוכה מדגישה גם את ההיקף של "תוצרת איטליה". פריטים יומיומיים כמו מקררי SMEG ומכונות קפה שעברו מהפך בידי דולצ'ה וגבאנה משקפים את האתוס של האמנות האיטלקית - הפיכת מוצרים לקנבסים לאמנות. "אופנה היא אמנות. היא נועדה לעורר השראה, להדהים, לגרום לנו לחלום. בין שלובשים אותה פעם אחת ובין שאף פעם. הערך שלה הוא ביופי שלה, לא בפרקטיות", סיכמה מולר. בהתאם, כשהיא נשאלת על שמלות הנשף המפוארות, שרבות מהן כלל אי־אפשר ללבוש ברחוב, היא עונה בחיוך: "אז מה?".
