אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
להצטרף לדניאל קרייג לטריפ סמים יפהפה, לטעום גליל בגבעתיים, להתפעל ממחזה נוקב על זהות ומגדר או להתמלא תקווה עם הפילהרמונית הצעירה
סרט
להצטרף לדניאל קרייג לטריפ סמים יפהפה
איזו שנה זו היתה לבמאי לוקה גוואדנינו ("קרא לי בשמך"). תחילה עם "מתחרים" וכעת עם "קוויר", שיוצא השבוע בארץ להקרנות מיוחדות בקולנוע לב. סמיכות מועדי היציאה של שניהם מקרית אבל למעשה אפשר לראות בשניהם מעין דיפטיך אירוטי על תשוקה נואשת, דו־קרב בין אוהבים שנגמר בתיקו. "קוויר" הוא עיבוד לממואר מאת וויליאם ס' בורוז, שמתעד את שנותיו במקסיקו סיטי, שאליה גלה בשנות החמישים כי היה מבוקש על עבירות סמים בארה"ב. דניאל קרייג מגלם את דמותו של וויליאם לי, בן דמותו של בורוז, שמעביר את חייו בין אלכוהול, סמים וסקס, וההתאהבות הנואשת שלו בגבר צעיר, התאהבות שהופכת גם היא להתמכרות. זה הסרט השני השנה שמתרחש במקסיקו סיטי, מבלי שצולם בה - כך היה ב"אמיליה פרז" שצולם באולפן בפריז, ומקסיקו סיטי של גוואדנינו צולמה כולה באולפני צ'ינהצ'יטה ברומא. בדומה ל"החדר הסמוך" של אלמודובר, העיצוב והצילום מושפעים מציוריו של אדוארד הופר. זה סרט שיעבוד נהדר לצד העיבוד של דיוויד קרוננברג ל"ארוחה עירומה" של בורוז, כי הוא משלב אלמנטים מתוך הביוגרפיה של בורוז לתוך העלילה. ומה שמתחיל כסרט על סופר בגלות, הולך והופך לטריפ סמים ויזואלי, שנהיה מופשט ויפהפה ככל שהוא מתקדם.
יאיר רוה
אוכל
לטעום גליל בגבעתיים
הגליל הפך כידוע כבר מזמן לטוסקנה של ישראל — מחוז חפץ תיירותי וקולינרי מהמדרגה הראשונה. אומנם יש כבר הפסקת אש והמוני בית ישראל נוהרים לגליל עצמו, אבל מי שעדיין מפחד, או מתעצל, יכול לפגוש את הגליל או לפחות את תוצרתו המשובחת בתיאטרון גבעתיים הקטן והסימפטי. עכשיו ובסוף השבוע נערך שם "פסטיבל חורף גלילי", ולצד המופעים מתקיים בלובי גם פסטיבל קולינריה מרנין במיוחד. הוא כולל גבינות של מחלבת אלטו המצוינת, בירות של בירה מלכה, עוגיות דרוזיות של נוהאד מ־sweet moments, יינות מהיקבים שטרן, לוטם האורגני, משק אופיר, ג'וליה וכישור, מלאבי וליאלי ביירות, מתוקים של תינה מבית המלבי בעכו, ממולאים של סבתא מהא הדרוזית מחורפיש. והשיא, אוכל גלילי מבית היוצר של שף ברק יחזקאלי, המוכר מתוכנית הטלוויזיה “אנחנו על המפית", שעבר להתגורר עם משפחתו בכליל. t-g.co.il
חיליק גורפינקל
הצגה
להתפעל ממחזה נוקב על זהות ומגדר
בתיאטרון הגאה של תל אביב, המשולש, תעלה החל מהערב ההצגה “BOY” שביים רום רזניק. מדובר במחזה מטלטל ומרגש של אנה זיגלר המבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש בשנות ה־60 בקנדה. בעקבות תאונה רפואית שקורית לאחד מזוג תאומים בלידה, מחליטים ההורים בהמלצת פסיכיאטר בעל שם לגדל את הילד כילדה כדי לאפשר לו חיים "רגילים". כשהוא מתאהב באשה הסוד הגדול של חייו מאיים למוטט את עולמו ועתידו. זה מחזה על זהות, אהבה, בחירות גורליות שמעצבות חיים ויחסי הורים וילדים, עם סוף מפתיע. ההצגה עלתה במקור בסטודיו של יורם לוינשטיין ועכשיו היא עולה בגירסה חדשה בהמשולש, שרזניק הוא מייסד ומנהל שותף שלו. "הסיפור הזה הוא הוכחה שהזהות שלנו היא לא דבר שנתון לשינוי או מניפולציה חיצונית", אומר רזניק. "שום טיפול המרה לא יגרום לאדם להיות מה שהוא לא, ובעולם שבו אנשים חושבים שהם יכולים לשנות או למחוק זהויות - הסיפור הזה בא לומר לנו שרק אנחנו יודעים מה אנחנו באמת, והמאבק להיות מי שאנחנו לפעמים יהיה לא פשוט, אבל הוא אפשרי ושווה את המאמץ". במשתתפים: אסף זלמנוביץ' שיגלם את הילד/ילדה ושרון סטרימבן ("הנכס") שמגלמת את חברתו.
מאיה נחום שחל
קראפט
לרקום ציורים, מסעות וסיפורים
עבודות רקמה של יוצרים, אמנים ומעצבים מוצגות בתערוכה המעניינת "גברים רוקמים" במרכז התרבות והאמנות תאו בהרצליה. מקצת היוצרים משתמשים ברקמה כמו היתה מכחול או עיפרון רישום, מקצתם יוצרים באמצעותה פריטי לבוש ייחודיים. בסדרת עבודות נהדרת "רקמות מהדרך" אמנון ליפקין רוקם רישומים של מקומות בארץ או בעולם שביקר בהם, ובצדם עבודות רקמה של טקסטים פוליטיים. עבודה מרשימה גדולה של רוסלו שמריה נראית כמו ציור טבע של יער קסום המשרה שקט ושלווה. בולט ביופיו ובייחודו גם ספרו הרקום של איתמר שגיא, "מעגל יוני הקמח". כבר בימי הביניים היתה מלאכת הרקמה מקצוע גברי, מספרת האוצרת הדר מקובר מרום, והתערוכה מציגה גם את הפן האופנתי. למשל, שמלת כלה רקומה אבני קריסטל, פייטים ואבני סברובסקי של המעצב קובי גולן או חולצות שרקם שמעון דרימר ז"ל לעצמו בשנות החמישים. מומלץ להצטרף לסיור עם האוצרת. teo.org.il
עילית מינמר
תערוכה
לשוטט במקדש עתידני
גל בר אדון, אמן חזותי ונגן טרומבון, בנה מבוך ענק בלב גלריית המעבדה (הרצל 119, The Lab) בדרום תל אביב (אוצר: שרון תובל). זהו מיצב טוטלי המתפרש על פני כל חלל הגלריה בשם "בחצר של מיס ג'יין", המציע הזמנה לשיטוט במרחב שנע בין הארכיאולוגי לעתידני, בהשראת מקדשים עתיקים. הוא נוצר בעקבות מסע שערך בר אדון לניו אורלינס מוכת ההוריקן בשנת 2008 עם להקת הסווינג שלו, שם גילה כנסיית וודו בפאתי החצר, שהיוותה את ההשראה ליצירת המבנה הכמו־פולחני בתל אביב. המיצב המרשים בנוי ממאות לוחות עץ המרכיבים את קירותיו ומוארים בחשיכה, והם מחוררים במאות סמלים מסתוריים, חלקם מזכירים מוטיבים פולחניים אצטקיים או פופ ארט כשל קית' הרינג, ויש ביניהם גם סמלים מזרח־תיכוניים. אלו הוגדלו משטיחים שנוצרו בבית הספר בצלאל בירושלים לפני 100 שנה באופן לא מקרי - כיוון שבר אדון הוא נינו של מנהל מחלקת השטיחים ההיסטורית של בצלאל - אברהם אשר בר אדון.
יקיר שגב
קונצרט
להתמלא תקווה עם הפילהרמונית הצעירה
אלה אינם זמנים של מוזיקה והרמוניה. אנחנו חיים לצערנו בהווה נמשך של צרמוניה כואבת. מה שנשאר הוא להביט אל העתיד בתקווה, ומהבחינה הזו, הקונצרט הדו־שנתי של הפילהרמונית הצעירה הוא בדיוק הפתרון הנכון: מעודד וממלא תקווה, גם בנוגע למוזיקה וגם בקשר לעתיד פה באופן כללי. 160 מוסיקאיות ומוסיקאים צעירים מחוננים על הבמה, שמספקים שילוב עוצר נשימה של כישרון ואנרגיית נעורים. שעה וחצי של נחמה מזוקקת. הפעם בתוכנית, “עטור מצחך” של יוני רכטר בעיבוד לתזמורת של יונתן קרת, סויטה של אראם חצ’טוריאן מתוך “ספרטקוס”, וסימפוניה מס’ 4 של רוברט שומן. ינצח המנצח הצרפתי־אמריקאי, יליד ביירות, ג’ורג פהליבניאן. הלוואי שכך יישמעו החלומות והתקוות שלנו. יום ג’, 7 בינואר, 20:00 בהיכל התרבות בתל אביב (הכרטיסים לקונצרט ביום ב’ 6 בינואר בירושלים אזלו בשלב זה). הזמנות: המרכז למוזיקה ירושלים jmc.org.il
אמיר זיו
