היינן שבז ליינות טבעיים, ולא מוכן להפוך לכשר
היינן שבז ליינות טבעיים, ולא מוכן להפוך לכשר
ברק דהאן הוא האיש מאחורי יקב סומק בזיכרון יעקב; הוא אוהב להכין יינות כבדים ועשירים מאוד, בניגוד לצו האופנה העכשווי; "לא אעשה משהו שאני לא רוצה לעשות", הוא אומר
ברק דהאן יושב לבד בלב החצר היפה שלו בביתו בזיכרון יעקב. הוא מוקף מיכלי תסיסה מנירוסטה. בחדרים מאחוריו שוכבות בחושך עשרות חביות עץ אלון יפהפיות מצרפת ובתוכן מתיישן היין שלו. הרבה זמן הוא מתיישן. לפעמים שנים. זה נראה כמו משהו שרואים באירופה הקלאסית, לא בזיכרון למרות שהיא עיר יין בת שנות דור.
הוא מקבל אותי בלחיצת יד איתנה, לחיצה של חקלאי, שזה בדיוק מה שהוא. הכורם שהפך לפני 20 שנה ליינן עדיין חף מהגינונים ובעיקר מהפוזה הנפוצה אצל הרבה קולגות שלו.
דהאן (61) הוא לא רק בעליו (יחד עם זוגתו הילה) של יקב בוטיק ותיק אלא גם כורם ותיק מאוד. עד שפתח את היקב מכר את רוב ענביו ליקבי כרמל (כשעוד היו "כרמל מזרחי") בדיוק כמו שעשו רבים אחרים. את היקב הקים בשנת 2003. "אחרי שהשתחררתי, בשנות ה-90, התחלנו לצאת לאירופה ופתאום לראות את היקבים האלה בחצרות של הבתים, עד אז לא ידענו שיש דבר כזה בכלל. והיתה גם פריחה של יקבי בוטיק בארץ. התחלתי לייצר יין בבית בדמיג'נים (בקבוקי זכוכית ענקיים המשמשים לייצור יין בקנה מידה קטן או לשאריות ביקבים, ח.ג). יאיר מרגלית (אבי יקבי הבוטיק בישראל, ח.ג) קנה ממני את ענבי הקריניאן שלי שמהם עשה את הקריניאן המפורסם שלו ב-1999. וככה זה קרה".
כמה דונם יש לך?
"80 דונם. יש לי יבול של 250-200 טון בשנה. אני משתמש בערך ב-30 דונם לעצמי. אני עדיין מוכר גם לאחרים - אגב כבר לא לכרמל - מהשנה שעברה. מהרגע שהתחלתי לייצר בעצמי הלכתי יותר לכיוון איכות ובסוף יצא שהענבים שלי כבר יקרים מדי ליקב גדול כמו כרמל. הכרמים כולם הם בבקעת הנדיב הסמוכה לזיכרון. מכרתי להמון קטנים, עמק יזרעאל, פלטר וגם קטנים יותר, יקבים לא מסחריים כמו יקב משמר העמק או יקב שדות ים. שמות שאפילו אתה אולי לא מכיר".
בפרנסה שלך, מה חלקו של היין שאתה מייצר ומה חלקם של הענבים שאתה עדיין מוכר?
"בערך חצי-חצי".
היית יכול להתפרנס רק מהיין שלך?
"לא בגודל הזה. אני מייצר 25 אלף בקבוקים בסך הכל. זה יקב קטן. או קטן-גדול, כלומר גדול בין הקטנים. אני גמרתי לגדול. אני כבר שש שנים בגודל הזה. לגדול יותר זה סתם כאב ראש בשבילי. זה גם לא יהיה אותו דבר, קטן ואינטימי, כמו שאני אוהב ורוצה. גם יש איזו נקודה שמגיעים אליה שאתה חייב להיות כשר. אני לא רוצה להיות שם. זה ייקח אותי למקום שאני אעשה משהו שאני לא רוצה לעשות".
לא לגעת ביין?
"לא לגעת ביין, להעסיק עובדים, להגדיל מאוד את היקב, הוא לא יהיה בחצר הבית. החלום שלנו היה לעשות יין איכותי בחצר הבית וליהנות מהעשייה".
דהאן מארח ביקב עוד מתחילת דרכו, עוד לפני שכך היקבים גילו את האירוח (בעיקר בתקופת הקורונה) חדר הטעימות נמצא ממש בתוך ביתו והוא מושקע ומפואר. תיאום ביקור אפשרי דרך האתר שלו, בו גם אפשר לרכוש את היינות. מחירם מתחיל ב-95 שקל. היינות נמכרים גם ברשתות "דרך היין" ו"מנו וינו". סיור ביקב עולה 120 שקל לאדם וכולל טעימה של 5 יינות ואוכל.
"אנחנו מוכרים בערך 40% מהיין פה ביקב. בשישי-שבת מלא פה. כל החצר מלאה בשמשיות ויושבים, נגיד, 50 איש. אפשר סתם לשבת, לשתות יין ולאכול גבינות. אם אני אעשה מזה מין גן אירועים אולי יבואו יותר. אבל אני לא רוצה. זה הבית שלי".
אפילו ככה כמו שזה עכשיו, זה לא משבש את החיים?
"לא. אני עושה את זה במידה. ונהנה מזה. מאוד".
דהאן מייצר בעיקר יינות בסגנון שקצת יצא מהאופנה, לפחות בתל אביב, כלומר יינות עשירים מאוד, יש שיאמרו כבדים. כמו מה שכולם עשו פעם והיום, אם לתת דוגמה מוכרת, עושים בעיקר ביקבי רמת הגולן. כשאני שואל אותו מדוע הוא מתעקש להישאר עם הסגנון המעט ארכאי הזה הוא אומר ש"הצעירים באמת שותים אולי יין יותר קל. וההיפסטרים והשמיפסטרים. אבל בשבת באים אלי אנשים אחרים, שעדיין אוהבים את היין בסגנון הזה. ויש הרבה כאלה. המון. בעיקר מחוץ לתל אביב. הדור החדש יבוא ויקנה בקבוק. הקהל שלי ייקח ארגז. אתה לא יכול להגיד לי תעשה לי מוזיקה של נועה קירל. אני עושה באך".
לא בטוח שזו הדוגמה הנכונה אבל זה מקסים.
"אני אוהב כזה. זה מה שטעים לי".
אני עושה טעות ומזכיר יינות טבעיים, ודהאן עונה כי "הייתי בברלין בתערוכת יינות טבעיים. לקחתי איתי שני ייננים מהדור שלי. נכנסנו התחלנו לטעום, אחרי כמה יינות, אחד מהם אומר לי ש'נראה לי שהגרמנים עוד פעם מנסים להרוג אותנו'. היינו זקנים שם. הגיל הממוצע היה 24. היה ליין טעם של מי השטיפה שיוצאים מהמשאבה שלי אחרי שאני מנקה אותה".
השנה האחרונה היתה פחות טובה מהאחרות בגלל המלחמה, אבל בעיקר מאוד לא צפויה "כשהיו איומים מאיראן היה ריק אבל כשחיסלו את נסראללה היה מלא. וזה לא שבאו לחגוג. קשה להבין את הקהל".
אתה לא מרגיש לא נעים אם זה שאתה מתעסק בהנאות החיים כמו יין בתקופה כזו?
"הפוך. אני חושב שאנשים רוצים וצריכים להתאוורר. וזה בסדר".
דהאן מגדל הרבה קריניאן, כולל חלקות מבוגרות מאוד, היסטוריות כמעט, אחת מהן בת יותר מ-50 שנה. הרבה סירה, גרנאש, מורבדר, ומעט פטי ורדו. אין קברנה ואין מרלו אלא בעיקר זנים ים תיכוניים. בלבנים הוא מגדל בעיקר שרדונה, סוביניון בלאן, רוסאן, שנין בלאן וטיפה ויונייה. יש לו לא פחות מ-12 יינות שונים. וזה לא מעט.
זה לא יותר מדי?
"יכול להיות אבל זה מה שמעניין אותנו לעשות".
היינות של יקב סומק
סירה 2019 – במיטב סגנונו של דהאן. יין עשיר מאוד, כבד וחגיגי ועדיין חומצי כמו שצריך וכדאי שיהיה. טעמי פרי אדום ושחור מלאים ומפנקים. מלווה מושלם לארוחת בשר רצינית. 135 שקל
קריניאן 2019 – עוד יין אדום עשיר וכבד מכרמי הקריניאן המבוגרים של דהאן. גם כאן לפנינו יין עשיר מאוד אבל הפעם קצת יותר ים תיכוני ולכן מציג גם טעמי עשבי תיבול ולא רק פרי בזכותם הוא הופך ליין מרתק ממש. 135 שקל
שרדונה 2022 – שרדונה קלאסי, כמו פעם אבל בלי להגזים. חמאתיות בולטת אבל לא שתלטנית, קצת עץ אבל בעדינות והמון גוף ונוכחות אבל לא על חשבון החמיצות הטובה והמרעננת. בקלות היה אפשר לטעות בו ולחשוב שמדובר ביין יקר פי שלושה מבורגון. יופי של יין. בראבו. 105 שקל
