"בלבנון סקי זה לעשירים": קפיצה לשווייץ של המזה"ת
לשכנה מצפון יש שישה אתרי סקי, כולל האתר הגדול במזרח התיכון, וגם משלחת גדולה למשחקי החורף האסייתיים בסין. אבל הספורט עדיין לא נגיש לרוב תושבי המדינה
ביום ראשון שעבר, ג'ורג' וואקים עוד היה שקוע בשלג עמוק אי שם בסין, נלחם בשארית כוחותיו כדי לטפס שיפועים אימתניים הרחק מאחורי מתחריו. כשמרביתם כבר ישבו והתחממו במבנים הסמוכים לאתר התחרות, הוא בכלל מצא עצמו במחציתה של העלייה האחרונה של המסלול, משווע למראה המיוחל של קו הסיום. "קיוויתי להצליח להביא את מדינתי לחצי הגמר", אמר לאחר מכן המעצב הגרפי בן ה־26, שחצה כמעט חצי עולם כדי להתחרות במשחקי החורף האסייתיים בחרבין, "לצערי נכשלתי".
אם שמים בצד את התוצאה של וואקים ובוחנים את העובדות היבשות, עצם השתתפותו במקצה "סקי ההרים" – מקצוע חדש המשלב בין סקי אלפיני וטיפוס הרים וצפוי להיכלל במשחקי החורף ב־2026 — היווה רגע היסטורי קטן ומרגש עבור מדינתו. זו היתה הפעם הראשונה שבה לבנון החבולה והמשוסעת מתחרה בענף הייחודי, כאשר וואקים הוא חלק ממשלחתה הגדולה ביותר אי פעם למשחקי חורף, שמנתה לא פחות מ־16 ספורטאים. "אחת ממטרותיי העיקריות מלבד התחרות היתה להראות לעולם שגם בלבנון יש שלג", הסביר וואקים לתקשורת הסינית.
ושלג בהחלט נערם בכמויות לא מבוטלות מעבר לגבולה הצפוני של ישראל. על אף מצבה הרעוע, המדינה שבה נלחמנו לאורך השנה החולפת מתגאה בלא פחות משישה אתרי סקי מתפקדים הפרושים על פני הריה הגבוהים, וספורטאיה החלו להתחרות במשחקי החורף עוד ב־1948. מקצת אתרי הסקי בלבנון, כמו ה"סידר", נושקים לגובה של 3,000 מטר. בעוד קברניטי החרמון הישראלי עדיין מתלבטים בנוגע למתכונת פתיחת המקום למבקרים בסוף החודש, אתר הסקי המפורסם וההומה ביותר בלבנון — "מזאר" שבעיירה כפרדביאן הסמוכה לביירות – כבר בועט במלוא המרץ. באירוע פתיחת עונת הסקי, שנערך ב־11 בינואר, נכחו מאות שהגיעו במיוחד להר שממרומיו ניתן לראות את בירתם ואף את הים התיכון. האתר, שבו 20 מעליות וכמעט 100 ק"מ של מסלולי סקי, נחשב לגדול במזרח התיכון. המסלולים בו שוכנים בגובה שנע בין 1,850 ל־2,465 מטר מעל פני הים.
"כשאנחנו מגיעים לכאן לעשות סקי, זה עוזר לנו להתנתק מהמצב העגום שהמדינה שלנו נמצאת בו", אמרו מבקרים בהר לכתבים שהגיעו לסקר את האירוע. "בסופו של דבר גם אנחנו רוצים לחיות בשלווה ובשלום". אף על פי שעד לפני כמה חודשים, בימים שקדמו להפסקת האש בין חזבאללה לישראל, מסופר שעוד היה ניתן לשמוע בכפרדביאן את הדי הפיצוצים העזים שיצרו הפצצותיו של צה"ל בביירות, כעת המבקרים מעידים כי במקום שורר "שקט פסטורלי שלו ומבורך". בשנה שעברה, חלקם הגיעו לגלוש גם בימים שבהם היה נדמה שכל המזרח התיכון מסביב קורס ובוער. "לנו תמיד הרגיש בטוח כאן", סיפר ראלף סאפייר, גולש קבוע, לכתבת אתר החדשות האמריקאי NPR. "גם כשלמטה שרר טירוף, כאן למעלה תמיד היה רגוע".
אבל במדינה המדממת, שבימים אלו מתחילה ללקק במעט את פצעי המלחמה שעל פי משרד הבריאות הלבנוני קטלה יותר מ־3,700 מאזרחיה ופצעה קרוב ל־16 אלף איש, לא כולם מגיעים למרומי ההרים המושלגים. הסקי, הסנובורד ושאר ענפי החורף מזוהים בעיקר עם בני העדה הנוצרית במדינה – אלו שמעמדם נפגע פחות במלחמה עם ישראל ויכולים להרשות לעצמם את התענוג מבחינה כלכלית. את תושבי הדרום, השיעים העקורים שעדיין מתקשים להרים את ראשם, בקושי ניתן למצוא עושים סקי.
למרות ניסיונות להוזיל את המחירים, יום מלא על מסלולי הסקי והסנובורד עדיין נע בין 35 דולר למבוגר באמצע השבוע ל־70 דולר בסופו. מחיר הילדים אומנם נמוך מעט, אך במדינה שהמטבע בה איבד יותר מ־90% מערכו בשש השנים האחרונות ושכר המינימום עומד על כ־100 דולר לחודש, רק החזקים יכולים ליהנות מקסם ההרים הלבן. "סקי בלבנון תמיד היה ספורט לעשירים", פסקו בסוכנות הידיעות רויטרס, "אבל הקריסה הכלכלית השליכה רבים במדינה למצב של עוני והפכה את ההגעה להרים למשימה עוד יותר מורכבת".
בלבנון מי שידו אינה משגת ייאלץ לוותר על הסקי או הסנובורד לטובת פעילויות אחרות. "סקי זה לעשירים", הסביר מוחמד אטווי הלבנוני לאתר "מידל איסט מוניטור", "אנחנו הגענו לכאן כדי לעשן נרגילה. הכי הרבה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לבזבז זה 200 אלף פאונד (10 דולר)". כשהמדינה נמצאת במשבר הקשה ביותר שידעה מאז מלחמת האזרחים שהתחוללה בה בין 1975 ל־1990, ועתידה עדיין לוט בערפל, רבים בלבנון מאמינים כי גלישה על מסלולי הסקי והסנובורד יכולה לחכות לימים טובים יותר.
