הלב של עמק המעיינות נדם: יזהר סהר, השף והבעלים של מסעדת רוטנברג, הלך לעולמו
סהר שנפטר הלילה ממחלת הסרטן היה רק בן 47 במותו. יחד עם אשתו הילה הפך את המסעדה המבודדת על גשר נהריים לאחת היוצאות דופן בישראל, עם דגש על חקלאות מקומית וקולינריה מתקדמת; המסעדה תמשיך לפעול בניהולה של הילה והשפית חן וייס
הלילה הלך לעולמו יזהר סהר ממסעדת רוטנברג. סהר היה רק בן 47 במותו ונפטר אחרי מאבק ארוך בסרטן אלים שפגע בראשו.
יזהר יחד עם אשתו הילה היה הבעלים והשף של המסעדה בגשר הישנה ליד בית שאן שהיא אחת המסעדות הטובות, יוצאות הדופן, היפות ונוגעות ללב באזור. שמו של סהר היה פחות מוכר משמות מפורסמים אחרים בעולם האוכל המקומי, אבל זה רק משום שהוא וזוגתו העדיפו להאדיר בעיקר את שמה של מסעדתם ופחות את עצמם. וגם זה בדרכם הצנועה ושובת הלב שכל סממן של חיי זוהר היה רחוק מהם כרחוק מזרח ממערב.
יזהר והילה לא הקימו את רוטנברג. הם קיבלו אותה אחרי שנים בהן תפקדה כביסטרו פשוט וצנוע בגבול ישראל ירדן. אחת המסעדות היחידות ברדיוס של קילומטרים. גם הכנרת הלא ממש רחוקה לא סיפקה באותם ימים רחוקים יותר מדי אופציות קולינריות. הם יכלו בשקט להמשיך את הקו הפשוט והלא מתוחכם שהוביל השף רן שגיא משנת 2006 אבל יזהר והילה רצו יותר. לאט לאט, החל משנת 2012 שבה קיבלו את המסעדה לידיהם, בנו תפריט שנשען רובו ככולו על מה שגידלו בשדות ליד המסעדה, הם ושכניהם, מה שלוקט בין השדות ואפילו על בשר ודגים מקומיים.
מחוץ למסעדה יש להם שילוב של גן ירק, בוסתן ושטח בר ו "אנחנו גם מגדלים אבל גם נותנים לצמחי הבר, כמו הצלפים למשל, להמשיך לשגשג בשטח לטובת דברים שאנחנו רוצים לעשות איתם", מסביר יזהר.
בחלוף הזמן הקפידו אולי טיפה פחות על מקומיות מאזורם בלבד, משימה כמעט בלתי אפשרית, אך על מה שהרשו לעצמם לקבל גם מרחוק יותר, פיצו בתפריט שהלך והעמיק והפך מורכב, כמעט פילוסופי מיום ליום. הם התסיסו והחמיצו ושימרו, הרבה לפני שאלו הפכו לפרקטיקות מקובלות בארץ, ויותר מכל, חיו עם ובתוך הסביבה כמו שרק מי שיושב במקום רחוק ומבודד כל כך, ובעיקר קרוב כל כך לטבע ושונה כל כך מהמולת העיר והדאווין שלה, יכול. קירבו אליהם ייננים וגבנים, בוקרים ודייגים ובעיקר את הקהל שאהב והעריך וכיבד והיה מוכן לבוא מרחוק גם בימים קשים, קשים מאד. היו כאלה שבאו במיוחד במסוקים, אגדה אורבנית שהיתה באמת.
בראיון שערכתי איתו בנובמבר 22 אמר: "אנחנו עושים מה שאנחנו אוהבים ואוהבים מה שאנחנו עושים ואוהבים לעשות את זה ביחד. אי אפשר לבקש יותר מזה". כששאלתי אם לא היו יכולים, או רוצים לפתוח מסעדה במקום אחר ענה: "יכולים? אני מניח שכן. רוצים? כנראה שלא. החיים שלנו כאן".
הילה מסרה כי לפני מותו ביקש כי בהספד עליו יכתב הציטוט מתוך שיר הקומבינה של מאיר אריאל: "ביקשתי לחיות את חיי כבדרך אגב, תוך כדי התנועה בשטף הזרם, לקלוט ולפלוט אם אפשר בלי לתפוס את הגב, להירדם בפרדס- להתעורר בכרם"
מסעדת רוטנברג ממשיכה לפעול. הילה היא זו שאירחה ותמשיך לארח גם בעתיד. עוד לפני לכתו, כשכבר ידעו שהסוף קרוב, טיפחו הילה ויזהר יורשת בדמותה של השפית הצעירה והמוכשרת חן וייס, בת אפיקים השכנה כמו סהר עצמו ומי שעבדה אצל גל בן משה (פאסטל) ב'פריזם' הברלינאית המכוכבת שלו. מי שידע על מחלתו של סהר, עוד לפני שחשפו אותה באומץ בפני התקשורת, נותר פעור פה אל מול המחויבות העמוקה שלהם לקולינריה המקומית והמורשת, גם אל מול פני המחלה. לא פשוט לטפח יורשת בעודך בחיים בדעה צלולה וקור רוח כזה.
