המכסים של טראמפ מעיבים על הכלכלה: ה-OECD מוריד את תחזית הצמיחה העולמית
הארגון הפחית את תחזית הצמיחה העולמית ל-2025 ו-2026 לכ-3% בלבד. הפגיעה הקשה ביותר צפויה בכלכלות קנדה ומקסיקו, שם נרשמת הורדה דרמטית בתחזיות על רקע מלחמת הסחר. גם הצמיחה בארה"ב תיחלש בשנתיים הבאות
המסר המרכזי של דו"ח תחזיות הביניים של ה־OECD הוא כי הכלכלה העולמית בצרות: ירידה בצמיחה ובמקביל עלייה באינפלציה. הסיבה המרכזית: המכסים של טראמפ המעיבים על הפעילות הגלובלית. כלומר, הכאוס המתרחש במדינה שלנו — ממשלה גרועה שחותרת להפיכה, מלחמה שלא נגמרת, חטופים במנהרות ופילוג מסוכן על סף מלחמת אזרחים — ממוסגר כעת בסביבה עולמית הרבה פחות נוחה. לכך יהיו השלכות על הכיס של כולנו.
ה־OECD הוריד את תחזית הצמיחה לכלכלה הגלובלית ב־0.2% וב־0.3% ל־2025 ו־2026, בהתאמה, לכ־3% (רמה נמוכה יותר מהממוצע הרב־שנתי עד הקורונה שעמד על כ־3.7% ב־2000־2019). אחד מהעדכונים הבולטים הוא עבור כלכלות קנדה ומקסיקו, שכבר סופגות מכסים מהכלכלה הגדולה בעולם על רקע מדיניות החוץ החדשה של הנשיא דונלד טראמפ. לפי הדו"ח, כלכלת מקסיקו צפויה להתכווץ ב־1.3% (הורדה חסרת תקדים של 2.5 נקודות האחוז לעומת תחזית דצמבר) ולהיקלע למיתון, כאשר כלכלת קנדה צפויה לצמוח בקצב אטי במיוחד (0.7%) לעומת תחזית לצמיחה של 2% בדו"ח הקודם בדצמבר 2024. מדובר בתיקון חד של 2.5% ו־1.3% בצמיחה של מקסיקו וקנדה, בהתאמה.
אבל יש גם חדשות רעות עבור ארצות הברית של טראמפ, שיוזמת את השינוי במדיניות: לפי ה־OECD, גם הכלכלה הגדולה בעולם תיפגע. הצמיחה של כלכלת ארצות הברית צפויה להיחלש השנה ב־0.2% לרמה של 2.2% (לעומת 2.8% ב־2024) וב־0.5% ב־2026 לרמה של 1.6% בלבד. המכסים עלולים לפגוע גם בכלכלה האירופית, עם צמיחה דו־שנתית ממוצעת של 1.1%, וגם הכלכלה הסינית צפויה להאט מ־5% בשנה שעברה ל־4.8% השנה ול־4.4% בלבד ב־2026.
"הצמיחה הכלכלית העולמית נותרה יציבה ב־2024, עם צמיחה חזקה בארצות הברית ובשווקים מתעוררים מרכזיים, כולל סין. עם זאת, אינדיקטורים עדכניים מצביעים על האטה אפשרית בצמיחה, בשילוב ירידה באמון הצרכנים ועלייה באי־הוודאות במדיניות הכלכלית. שינויים משמעותיים במדיניות הסחר, כולל עליית מכסים, עלולים לפגוע בצמיחה ולהגביר את האינפלציה", מסבירים כלכלני הארגון ומדגישים כי "הלחצים האינפלציוניים עדיין נמשכים במדינות רבות, בעיקר במגזר השירותים".
זו נקודה לא פחות חשובה: הרמת הראש של האינפלציה בזמן שהיא טרם "נוצחה" על ידי הבנקים המרכזיים. לפי ה־OECD, האינפלציה ב־G20 צפויה לטפס ב־0.3% השנה וב־2026, אך מדינות כמו ארצות הברית, מקסיקו, קנדה, יפן, ברזיל ורוסיה עלולות לרשום זינוקים חדים הרבה יותר באינפלציה בשנתיים הבאות. כך, בנובמבר האחרון, רק 25% מהמדינות בעולם רשמו עלייה באינפלציה השנתית שלושה חודשים אחורנית בהשוואה לשלושה שקדמו להם, כאשר בפברואר זינק השיעור הזה לכ־55%, עלייה של כ־30 נקודות אחוז.
תמונת המצב ברורה: החמרת מלחמות הסחר, במיוחד מול סין, קנדה ומקסיקו, פוגעת בסחר העולמי, יוצרת אי־ודאות בשווקים ומכבידה על הצמיחה. כדאי לשים לב לנתון הבא המופיע בדו"ח: מדד חוסר היציבות במדיניות הכלכלית כמעט והוכפל בחצי השנה האחרונה כאשר מדד אי־הוודאות בסחר הבינלאומי זינק באותה תקופה פי 3.7. בנוסף, מחברי הדו"ח מדגישים את הסיכון לכך שעליית המכסים תגרום לעליות מחירים ולפגיעה בצריכה ובהשקעות, מה שייאלץ את הבנקים המרכזיים לשמור על מדיניות ריבית גבוהה מהמצופה. השורה התחתונה: ספירלה שלילית ומאוד לא מעודדת — פחות צמיחה, יותר אינפלציה, ריבית גבוהה יותר והשקעות נמוכות יותר, ירידה בצריכה ובצמיחה, וחוזר חלילה.
הבעיה הגדולה היא, כי הסיכונים הם כלפי מטה (סיכוי שהצמיחה תרד עוד והאינפלציה תעלה) עקב עליית חסמי הסחר וחוסר היציבות הגיאופוליטית. החשש הוא מפרגמנטציה נוספת של הכלכלה העולמית והחרפת מלחמות הסחר, שעלולות להוביל לירידה נוספת בצמיחה, עלייה נוספת באינפלציה ולהגבלת ההשקעות — מנוע צמיחה מרכזי. כהרגלם, כלכלני הארגון ממליצים משנה זהירות בכל הקשור למדיניות המוניטרית (ריבית) והפיסקאלית (תקציבית). ב־OECD ממליצים לבנקים המרכזיים "לשמור על ערנות" וקוראים לזהירות בכל הקשור בתהליך של הפחתת הריבית. כמו כן, הם קוראים לממשלות להפגין "משמעת תקציבית (פיסקאלית) כדי להבטיח חוב ממשלתי בר קיימא תוך היערכות להוצאות עתידיות בלתי צפויות".
ישנו גם משק קטן ופתוח אי־שם במזרח התיכון שעלול להיפגע מהסביבה הגלובלית החדשה. האטת הצמיחה העולמית תפגע בביקושים ליצוא הישראלי, במיוחד מאירופה וארצות הברית — שתי שותפות הסחר המרכזיות של ישראל — מה שעלול להאט את הצמיחה של הכלכלה הישראלית, שהיא כאמור כלכלה פתוחה מאוד (שיעור היצוא מהתמ"ג עומד על כ־30%). בד בבד, ריביות גבוהות בעולם יקשו על בנק ישראל להוריד ריבית, מה שעלול להכביד על הצריכה וההשקעות, בעיקר בנדל"ן, תוך הגברת הסיכון ל"יבוא אינפלציה".
יתרה מזו, מדיניות הסחר של טראמפ עלולה להוביל לשיבושים בסחר עם שותפות כמו סין והאיחוד האירופי וליצור אי־ודאות לחברות ישראליות. הגירעון הממשלתי שמתוכנן לרדת רק במקצת (עדיין צפוי לעמוד על 5% תמ"ג אחרי גירעונות גבוהים מאוד בשנתיים האחרונות) יחייב משמעת פיסקאלית, שכן גיוסי החוב יתייקרו והוצאות הביטחון צפויות לזנק בטווח הבינוני־הארוך. אסור לשכוח, כי דירוג האשראי של ישראל ירד בשני ציונים בשנה החולפת, מה שמכביד עוד יותר על החוב. גם ההשקעות בהייטק עלולות להיפגע בשל סביבה גלובלית פחות תומכת.
ובתוך כל אלה, אין לשכוח את הסיכונים הגיאופוליטיים, ובעיקר הפוליטיים, שמזנקים על רקע ההודעה על פיטורי ראש השב"כ, הכוונה לפטר את היועמ"שית, והנסיונות להחליש את הרשות השופטת — מהלכים שמכבידים גם הם על הצמיחה. מדינת ישראל השרויה כעת בכאוס רב־ערוצי תיאלץ להתמודד עם זירה כלכלית בינלאומית קודרת הרבה יותר — ואלו הן חדשות רעות לכלכלה הישראלית בכלל ולמשקי הבית והחברות בפרט.
