ניקוי האורוות של טראמפ הוא חלק ממודל
מהלכי הטיהור של נשיא ארה"ב נגזרים מפטרונות פוליטית שעליה מבוסס השירות הציבורי. בישראל, לעומת זאת, הממשלה רואה רק סקרי מנדטים
השוואה בין המהלכים הקיצוניים של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לבין אלה הלא פחות קיצוניים של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו (שכנראה קיבל לא מעט השראה מהראשון), היא כמעט הכרחית. "השניים הם בעלי אינסטינקטים שחותרים להחליש את האיזונים והבלמים המוסדיים; שניהם מוכנים לעשות הרבה מאוד כדי להישאר בשלטון; ושניהם מעודדים שחיתות וקיצוניות כדי להשיג זאת", הסביר פרופ' דרון אסמוגלו, חתן פרס נובל לכלכלה, בריאיון ל"כלכליסט" החודש, בהזהירו כי טראמפ מתכנן מתקפה רחבה יותר על המוסדות הדמוקרטיים לעומת נתניהו, זאת בין השאר באמצעות מינויים כמו אלון מאסק, הדורש כעת מכל עובד מדינה דיווח על פעולותיו השבועיות. אין ספק ששני המנהיגים איבדו את הסבלנות כלפי המוסדות הדמוקרטיים ומנגנוני האיזונים והבלמים שהם מציבים. אך קיימים עדיין הבדלים מהותיים.
ראשית, קיים הבדל מבני. השירות הציבורי האמריקאי מבוסס על "שיטת השלל", מודל של פטרונות פוליטית. לפי שיטה זו, מדי ארבע שנים מתחלפים כל הבכירים (המונים כ־4,000) כמעט באופן אוטומטי ומתמנים אנשי שלומם של הפוליטיקאים. לפיכך, המהלכים של טראמפ נראים אולי קיצוניים, אך הם נגזרים מהמודל המקומי. בישראל, לעומת זאת, השיטה היא הפוכה (המודל האנגלי) ומבוססת על פקידות א־מפלגתית, א־פוליטית, ובעיקר מקצועית. למודל הזה יש כמה יתרונות, ובראשם המשכיות ויציבות, פיתוח מומחיות ועידוד מריטוקרטיה (עובדי מדינה הנבחרים על בסיס כישורים ולא קשרים), וגם הפחתת הסיכויים לשחיתות ולנפוטיזם. השיטה בישראל נראית מתאימה יותר למציאות המקומית, שכן בניגוד לארצות הברית, המערכת הפוליטית איננה דו־מפלגתית, כי אם מרובת מפלגות וקבוצות. לפיכך, שיטת השלל עלולה להשאיר הרבה מאוד קבוצות שאינן מיוצגות. יתרה מזו, השיטה האנגלית מעודדת זיכרון מוסדי, כלומר הפקידות שומרת על ידע וניסיון התומכים בשמירת עקביות במדיניות ארוכת טווח, דבר שנשכח לגמרי על ידי ממשלת נתניהו שרואה רק את סקר המנדטים הקרוב.
טראמפ דורש לתקן את נזקי הממשל הקודם: אידיאולוגיית ה־WOKE והבירוקרטיה המסורבלת והעודפת לטענתו של עידן הנשיא ביידן. בנימין נתניהו, מנגד, מבקש רק לטייח ולהשלות, ללא כל אידיאולוגיה
לא פחות חשוב: קיים גם הבדל מהותי. טראמפ מבצע את המהלכים הללו שבועות ספורים אחרי שניצח את הבחירות באופן מובהק והציג אג'נדה מאוד ברורה. נתניהו מבצע את המהלכים למרות אחריותו לאסון הגדול ביותר שאירע לעם היהודי מאז השואה.
מי שהצליח לתאר את ההבדל הזה הוא ד''ר פאריד זכאריה, פרשן החוץ של CNN, שבריאיון ל"כלכליסט" אמר כי "טראמפ איננו פועל נגד הדמוקרטיה, אלא רוצה פשוט לעשות את כל העולה על רוחו, ואם המוסדות הדמוקרטיים מפריעים לו, הוא מצפצף עליהם". כלומר, קיימת הצדקה מסוימת לפגיעה במוסדות, משום שלטראמפ יש אג'נדה מאוד ברורה. אצל נתניהו יש יעד אחד: להישאר בשלטון כדי ליהנות ממנעמיו. הרי, כאשר דודי אמסלם מעוניין לפרק את נבחרת הדירקטורים, המטרה היא לספק ג'ובים לחבריו, ולא להגדיל את רווחי החברות או להיטיב עם האזרחים. כך גם לגבי מינויו של רואי כחלון לממלא מקום נציב שירות המדינה — המטרה היא לאפשר מינויים שינציחו את שלטון נתניהו.
טראמפ דורש לתקן את נזקי הממשל הקודם: אידיאולוגיית השמאל WOKE והבירוקרטיה המסורבלת והעודפת, לטענתו, של עידן הנשיא ג'ו ביידן. נתניהו, מנגד, מבקש לטייח ולהשלות ללא כל אידיאולוגיה, שכן האסון הוא פרי קונספציה שהוא עצמו טיפח. טראמפ דורש לתקן את ביידן. נתניהו, הלכה למעשה, דורש לתקן את נתניהו.
