הסדרה "ג'ון הנבל: בטי": להיטלטל בין הנאה למיאוס וצער

"פשע על רקע רומנטי" הוא מהביטויים המשפטיים המעוותים והשנואים, שמשתמשים בהם כאשר רצח נעשה במקום שפעם היתה אהבה, או לפחות אמורה היתה להיות. אלה הפשעים המתוארים בסדרה האנתולוגית "ג'ון הנבל" בנטפליקס.

בעונה השנייה, שעלתה בחודש שעבר, מסופר סיפור שונה מהעונה הראשונה, אבל עם מכנה משותף דומה. הגיבורה שלו היא בטי ברודריק (אמנדה פיט, "סטודיו 60", "כולנו יחד") שהיתה נשואה במשך 16 שנים לדן ברודריק (כריסטיאן סלייטר, "רומן על אמת"), עד שהתגרשו. תקופת הפרידה, שהתארכה ונגררה בבתי משפט, ועיקר מאורעות הסדרה הם בשנות ה־80, אבל הסדרה מדלגת כ־20 שנה אחורה לתקופה שהכירו, לחיזור שלו אחריה, ליום נישואיהם, ולירח הדבש, לשנים הראשונות שבהן הוא למד רפואה ואחר כך משפטים, וקדימה אל התקופה שבה מתרחשים המשפטים השונים של בטי בנוגע למשמורת על הילדים, על מזונות, ובסוף על הרצח שביצעה (זה לא ספוילר, זה מסופר כבר בתחילת הסדרה).

המקרה, אף שסופר רבות בארה"ב, מגיע כעת בתקופה שהביטוי "גזלייטינג" - טרפוד תודעה עד שהבן אדם שהוא קורבן חושב שהשתגע - ומערכות יחסים מתעללות, נמצאים על סדר היום התודעתי.

דן ברודריק לא נחשב לגבר מתעלל בשום קנה מידה בתקופה ההיא. הוא פשוט גבר, ועוד לבן ועשיר, וככזה הוא נהנה מכך שכל חוקי העולם פועלים לטובתו. בהיותו עורך דין בכיר, הוא מנצל לצרכיו את המערכת המשפטית ואת מועדון הגברים שמקיים אותה.

הוא מסתיר את הנכסים שלו כדי לא לחלוק אותם עם אשתו, טוען שהגיע אליהם בזכותו ואשתו רק בזבזה את כספיו, מונע ממנה מזונות לאחר הגירושים, לוקח את ילדיה ממנה, ומקיים קשר רומנטי עם אשה מהמשרד ששמה לינדה קולקנה, תוך שהוא מכחיש את קיומו, וכל אותה עת שומר על רוגע פסיבי־אגרסיבי, עם חיוך דק על פניו.

מתוך הסדרה צילום: imdb

בטי, הגיבורה של הסדרה, נהפכת מעקרת בית נואשת ורעיה למופת למפלצת. לא ברור עד כמה הדימוי הוא פרי דמיונה של היוצרת או נאמן למציאות (ילדיהם של הזוג ברודריק זעמו על הסדרה ועל השדים שהחרידה מרבצם). כך או כך, ברור שבטי מעורערת, שהיא מגיבה באופן מטורף, ולמרות זאת הסדרה מצליחה לחשוף משהו על העיוות של הסדר העולמי.

בטי עוברת טרנספורמציה מאשה נבגדת, נעלבת, צודקת, המעוררת אמפתיה בקרב חברותיה, לאובססיבית ואלימה, המעוררת בהן דאגה ואף סלידה.

אמנדה פיט, במה שבוודאי יכונה כתפקיד חייה, מצליחה כאן לגרום לבטי להלך על הקו הזה - קשה בדיוק לקרוא לו "קו דק" - גם אצל הצופים. הם מבינים את המניפולציה הזדונית שהיא עוברת, ואפילו מבינים את הצביעות של החברה וחברותיה שמוכנות להזדהות איתה כל עוד זה לא מערער על המוסכמות המקובלות עליהן.

אבל, בזכות היוצרת אלכסנדרה קנינגהם, גם רואים שבטי היא גיבורה פגומה, בעלת הרס עצמי בלתי נשלט, שנהפכת מקורבן לרוצחת, ואפילו נהנית מתשומת הלב שהיא זוכה לה בשל המעשה המפלצתי שעשתה.

"ג'ון הנבל: בטי", כסדרה, נעה בין גילטי פלז'ר לגילטי עונש. שמונת הפרקים נצרכים בבינג' של סוף שבוע, ומנערים את הבטן והנפש, מהזדהות להסתייגות מוחלטת, וכן מהנאת צפייה (גם היא בלתי נשלטת), למיאוס וצער מצפייה אינטנסיבית בטלנובלה מניפולטיבית.