כשהרשת קורסת
למה קרסה האינטרנט ביום הבחירות, מה זה אומר על הציפיות שלנו ממנה, ואיך אפשר להימנע מתקלה דומה בעתיד
בשעות הקרובות, בקומה למעלה, ניסה מי שניסה להשתמש בקו הטלפון היחיד שלא קרס, כדי להשיג את חברת האינטרנט/טלפוניה שלנו, בתקווה להרים עוד באותו הערב חיבור מחודש אל הציביליזציה. שמועות עקשניות גרסו שברחבי הארץ קרסה הרשת. בביתי, שבו שרד חיבור אינטרנט יציב, לא הצליחה אשתי לקלוט אף אחד ממשדרי הבחירות באתרי הערוצים הטלוויזיוניים. בקיצור, שום דבר לא עבד.
כשהרשת קופאת, גם שידורי הטלוויזיה אונליין קופאים. יונית לוי צילום מסך: mako.co.il
בבוקר שאחרי התברר שחלק מהעניין היה תקלה רגעית בחברת "מד1" שאחראית גם לכבל שמחבר בין ישראל ושאר האינטרנט העולמי, אבל זו אמת חלקית. האמת היא שבמארב מתוכנן, מתוזמן בחדות של שערה סומרת, קמו הטלוויזיה והרדיו על האינטרנט כדי להראות לו את חולשתו העצומה, את עקב האכילס שהוא מנסה להסתיר כל הזמן. כן, כמה דקות לפני שמיקי, יונית ויעקב אמרו לנו מי הולך לענות אותנו בעקרבים, נכנע האינטרנט והודה - ברגע האמת, הוא לא עמד בעומס.
למה זה קרה? זה מתחיל באיך שאנשים משתמשים ברשת. אנשים גולשים ברשת כשהם יכולים, ולא כשהרשת אומרת להם. זאת אומרת שבניגוד לערוצי המדיה הישנים, אנשים נכנסים אליה כשהם רוצים, ומספר הגולשים בכל רגע נתון מתפזר באופן שווה יחסית במשך היממה. המשמעות היא שספקיות האינטרנט יכולות להסתפק ברוחב פס צנוע יחסית. זה חוסך כסף על רוחב פס וטכנולוגיה לספקיות התשתית (בזק, כבלים), ספקיות החיבוריות (נטוויז'ן, בזק בינלאומי) וספקיות התוכן (ynet, נענע10, מקו). כשצרכים של פריים טיים נפרסים על פני שמונה שעות במקום על שעתיים, כמו שקרה בבחירות, המערכת מוכנה לקלוט רק רבע ממספר הצופים של הפריים טיים בכל רגע נתון.
זה הגיוני. זה צפוי. אבל התוצאה היא שברגעים של צפיית שיא כמו הבחירות, כשאי אפשר לפרוס את הפריים טיים על פני כמה שעות, וכולם חייבים להיכנס עכשיו־עכשיו, הרשת קורסת. וזה ימשיך לקרות, לפחות עד שהטכנולוגיה תביא לכך שבאמצעות הרבה פחות תשתית אפשר יהיה להעביר הרבה יותר מידע. כל מי שביטל (כמוני) את החיבור לכבלים וללוויין צריך להביא זאת בחשבון בפעם הבאה שיש איזה אירוע שיא טלוויזיוני, ומישהו מבטיח לשדר אותו חי ברשת.
