סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה: המסלול המעגלי של מיקרוסופט
שבוע אחרי ההודעה על מערכת ההפעלה שמבשלת גוגל, והפרשנים עדיין מתווכחים איך, אם בכלל, היא תשפיע על מיקרוסופט; נוקיה מביאה לישראל עוד תשובה לאייפון, ובאיראן היא מוחרמת באשמת שיתוף פעולה עם הממשל
תוכנה: מלחמת הפילים
אחד המאפיינים היותר חינניים של בלוגרים הוא חוסר פרגון; התגובות הראשונות להודעתה המפתיעה של גוגל על כך שהיא מפתחת מערכת הפעלה, שתתבסס על דפדפן כרום, היו חיוביות ונלהבות מאין כמותן, ורבים מיהרו לשלוף משק הדימויים קרבות היסטוריים, מלחמות שבטים וסתם התרסקויות כלכליות, כדי להמחיש מה גוגל הולכת לעשות למיקרוסופט. אבל לא לקח הרבה זמן והמבקרים, שניצלו את ליל ההכרזה לשינה במקום לחיבור שירי הלל, שחררו את המקלדות.
אין למיקרוסופט ממה לחשוש? צילום: shutterstock שבוע אחרי, נראה שכל מי שאי פעם חיפש משהו בגוגל רואה עצמו כשיר לפרסם פרשנות למהלך של גוגל. הנה כמה מעניינות: הסופר דאגלס ראשקוף חושב שגוגל הולכת לשנות את עולם המחשבים, וטוב שכך. לדעתו, למיקרוסופט יש אובססיה מסוכנת לגבי גוגל וזו תמיט עליה אסון. פארחד מאנג'ו מ-Slate מונה את הסיבות שבגינן נדונה מערכת ההפעלה של גוגל לכישלון, וכמותו עושים גם ב-Fast Company. ב-GigaOm מציינים ש"דווקאיזם" אינו מודל עסקי חכם במיוחד, ומבקשים מכולם להירגע ולהמתין בסבלנות, וכך גם בניוזוויק. בקיצור, מסכמים ב-PaidContent, למיקרוסופט אין סיבות לפחד.
את ענקית התוכנה זה לא מרגיע: הרי לגוגל יש סיבות קונקרטיות והגיוניות לפתח מערכת הפעלה מבוססת רשת ולהעמיק את התחרות. נכון שיש הטוענים שכרום OS עשויה להיות לא יותר מחיקוי של מערכת ההפעלה מבוססת הדפדפן של מיקרוסופט, Gazelle; ולמרות שמנוע החיפוש בינג זוכה לשבחים (על פי המספרים של Mashable הוא פופולרי יותר מטוויטר ומ-CNN); ואף על פי שהיא חווה מעין רנסנס תקשורתי והשלימה את המסלול המעגלי שבו נעה גם גוגל - ממתחרה צעיר ומגניב, לתאגיד מטריד בגודלו, לחברה מיושנת וחוזר חלילה - הלקוחות לא מביעים בה אמון דומה לזה של התקשורת.
מנהלי מחשוב רבים הודו לאחרונה שאין בכוונתם למהר ולשדרג את המערכות הארגוניות לחלונות 7, איש אינו צוהל לשמע הבשורה שאחרי עשור של הבטחות היא מתכוונת להשיק גרסאות חינמיות ומקוונות של יישומי אופיס, ואם זה לא מספיק, כמה משותפותיה ההיסטוריות, ביניהן אינטל, אדובי, HP ועוד יצרניות, לא מוכיחות נאמנות ומשתפות פעולה גם עם גוגל.
ניב ליליאן מזכיר עוד כמה חברות שצריכות לחשוש, ביניהן אובונטו, אפל ואפילו אינטל. ובאותו הקשר, לגילעד נס יש כמה השגות על השינויים שתחולל כרום OS דווקא בתחום החומרה.
באתר Silicon סוקרים את השינויים שעברו על מיקרוסופט מאז עזב ביל גייטס.
ובשולי החדשות: מזל טוב ל-Unix על 40 שנות שירות.
סלולר: עוד תשובה לאייפון, אבל מה היתה השאלה?
ה-N97, הסלולרי המדובר של נוקיה, הגיע לישראל. המכשיר - המצויד במסך מגע, במקלדת מלאה ובחיבור WiFi - הוא התשובה של ענקית הסלולר לאייפון של אפל, אבל המבקרים מסרבים להתרשם, ולא נראה שהוא יזכה בקרוב לסונטת אהבה דומה לזו שזכה לה האייפון מהבלוגר דן פרומר. גם באיראן לא קל להיות נוקיה; תומכי המהפכה, שטוענים כי החברה מכרה ציוד האזנה ומעקבים לממשל, מחרימים את מוצריה והביקוש לטלפונים מתוצרתה ירד בצורה חדה.
N97 של נוקיה. האיראנים מוותרים צילום: בלומברג האייפון, נראה, לוקח את הבכורה בלי להתאמץ. אחרי אורנג' ופלאפון, גם סלקום הודיעה כי תשווק את האייפון החדש בישראל, והתחרות בין שלוש המפעילות מתלהטת, כשכל אחת מהן עושה ככל יכולתה כדי לעמוד בתנאים שמחייבת אפל - למכור 100,000 מכשירים בשנה למשך שלוש שנים.
ועוד עולה יגיע בקרוב לארץ כדי להתחרות על כיסם של הפראיירים: ה-HTC Magic, שידוע גם בכינוי "גוגלפון" ויושק בפלאפון. הנה ביקורת.
סמסונג, שהשיקה לאחרונה שלל מכשירים המצוידים במסך מגע (והקדימה את המתחרות בהשקת מכשיר המצויד במקרן), עובדת על פטנט תמוה במיוחד שיאפשר לה לשלב בטלפונים מקלדת מתקפלת. אבל פטנטים זה פאסה. למה לשלם מאות דולרים על קינדל כשיש חיקויים זולים שלו ברחבי סין?
ובאותו עניין: שימו לב יצרני גאדג'טים תאבי בצע: נשים הרבה פחות סתומות ממה שנראה, ורובן לא יקנו את המוצרים הבינוניים שלכם רק כי הם צבועים ורוד.
כל מי שתהה מה המשמעות של המונח "נייטרליות רשת" ולמה זה חשוב, מוזמן לעקוב אחרי ההתנהלות הנלוזה של חברות הסלולר הישראליות, ובראשן סלקום, שמשוכנעות לגמרי שהאינטרנט שייך להן בטאבו. בניגוד לממשל האמריקאי, משרד התקשורת הישראלי לוקח את הזמן לפני שהוא מעמיד אותן על טעותן.
השפעות הטכנולוגיה
לפני שנה התפרסמה במגזין The Atlantic הכתבה המדוברת והשנויה במחלוקת של ניק קאר - "האם גוגל מטמטמת אותנו?". והנה התשובה שמתפרסמת שם בקיץ 2009, מאת הסופר ג'אמיי קשיו: הטכנולוגיה והגיוון שהיא מביאה לחיינו הופכים אותנו לאנשים חכמים יותר, שמסוגלים להתמודד עם האתגרים שעומדים לפתחנו בצורה טובה מבעבר.
"ילדי ויקיפדיה" הוא מונח שמתאר תלמידים שהמחשבה הכי יצירתית שעברה בראשם היא להעתיק חומר מהאנציקלופדיה החופשית. החוקרת דנה בויד חושבת שטכנולוגיה אמנם מסיחה את הדעת וגורמת לחוסר ריכוז, אבל הטכנופובים הם שמחמיצים את העיקר: האינטרנט מעודד עצלות רק בקרב מי שלא מעודדים אותו לחקור את מצבורי הידע שהוא אוצר בתוכו. רוי כריסטופר מציע זווית נוספת לדיון, שקצת קשה לסכם אותה, אבל היא עוסקת בשאלה אם האפשרויות שמעמידה לרשותנו הטכנולוגיה בעצם מצמצמות את אפשרות הבחירה שלנו.
העיתונאית וירג'יניה הפרנן מרגישה שרומנים מבוססי אינטרנט אינם מתנהלים בין בני אדם, אלא בין אדם למכונה, ועומדת על ההבדלים בין מכתבי אהבה בכתב יד לבין בלקברי רוטט.
בפינצטה
חוק הצנזורה נדחה (לעת עתה), אבל חוק המאגר הביומטרי עדיין מאיים על כולנו. והשבוע: ח"כ מאיר שטרית לא מבין ממה כולם מודאגים, עו"ד יהונתן קלינגר מבקש את עזרת הציבור כדי להסביר, והאקר ישראלי העלה לרשת אתר מחאה, שממחיש עד כמה מתרשלות הרשויות בשמירה על פרטינו האישיים.
הייתכן שסיסמאות קצרות וקלות לניחוש עדיפות על כאלה מורכבות וארוכות? מומחה האבטחה ברוס שנייר חושב שבמובנים מסוימים התשובה היא כן.
מבזק פיראטיות קצר: חשבתם שהקיץ הקץ על P2P? ממש לא, הכירו את המחליפים של פיראט-ביי. איך מצפים מאנשים להתייחס בכבוד לאמנים, כשהם נותנים לחבורה של מטומטמים לייצג אותם ולהעלות בשמם דרישות מגוחכות, כמו תשלום תמלוגים על כל השמעת רינגטון או קבלת רישיון להציג סרטוני יוטיוב בבלוגים? מצד שני, יכול להיות שגם פיראטיות היא טרנד שיעבור מעצמו: על פי סקר שנערך לאחרונה בבריטניה, בני נוער מעדיפים לצרוך תכנים ב-Streaming ולא בהורדות. ב-Techdirt לא משוכנעים באמיתות הנתונים, אבל בטוחים שתעשיית המוזיקה כבר תמצא דרך לנכר גם את הצעירים האלה.
האם תעשיית הפרסום השמרנית והמיושנת היא שאחראית למצבה הרעוע של המדיה? ב-Fast Company לא פוסלים זאת על הסף. גם הבלוגר סטיב ספולדינג מסביר מדוע הפרסום "שבור". דוק סירלס, מוותיקי האינטרנט וממחברי ה-Cluetrain Manifesto, שחולל מיני-מהפכה מחשבתית בקרב אנשי שיווק - מציע לבסס את מערכת היחסים בין לקוח לחברה על ערכים שונים מאלה המקובלים.
צילום אף פעם לא משקף את המציאות, והמניפולציה תמיד שם; גם בלי פוטושופ. השקיפות, אומר הבלוגר והעיתונאי סקוט רוזנברג, היא האובייקטיביות החדשה.
פרויקט נהדר של האקונומיסט מציץ לחללי העבודה של דמויות שונות, שמספרות מה מעורר בהם השראה.
מעצב, מבקר וחוקר גיימינג אוסטרלי טוען שמשחקים הם מדיום מורכב בהרבה ממה שכולם מעדיפים לחשוב. וגם: להרוויח כסף ממשחקי פלאש.
