דו"ח טכנולוגי
מי גרועה יותר עבורך, פייסבוק או גוגל?
איזו משתי משחטות הפרטיות מסכנת יותר את הגולש הממוצע, מדוע רכישת אוקולוס היא סכין בגב של גולשי קיקסטארטר וסיפורה של החברה שפיתחה אפליקציה לנרקיסיסטים והרוויחה בזכותה 200 מיליון דולר
שני אויבים בשער
בפינה השמאלית: גוגל, אלופת העולם באיסוף מידע משלל פלטפורמות ופינות הרשת, ומחזיקת תואר "סטריט וויו" היוקרתי לריגול מוכחש; בפינה הימנית, משחטת הפרטיות פייסבוק, הכלי שהוגדר כפרויקט CIA עוד לפני שידענו מה רוקחת ה-NSA. מי משתי המפלצות גרועה יותר?
נתחיל מהשאלה הפשוטה יותר: מי מהן מועילה יותר. על כך התשובה היא, ללא עוררין, גוגל. מנוע החיפוש שלה הוא פלא עולם מודרני. הוא מעמיד חלקים עצומים של הידע האנושי בקצות אצבעותיכם בכל מקום שבו אתם נמצאים. פייסבוק היא בעיקרה מנוע לרכילות, התייהרויות שופוני ואינטראקציה שטחית. אין שום ספק שאם פייסבוק תיעלם מחר, העולם יסבול מכמה שעות או אפילו ימים של התאוששות מהתמכרות, אבל פרט לכך לא ייגרם שום נזק; יש סיכוי סביר שהבריאות הנפשית העולמית דווקא תשתפר. אם גוגל תיעלם, הנזק יהיה פנומנלי.
אבל מי מהן צריכה להפחיד אותנו יותר? פייסבוק רכשה את החברה הישראלית face.com, כלי שצפוי לאפשר לה לבצע זיהוי פנים אמיתי תוך כמה זמן. כבר עכשיו, DeepFace שלה מדויק ב-98% מהמקרים. תוך זמן לא רב (בקצב הזה, שנתיים נשמעות פרק זמן סביר) פייסבוק תהיה מסוגלת לזהות אתכם גם על פי צילומים ברחוב. בהתחשב בכך שפייסבוק, כמו כל חברות הטכנולוגיה האמריקאיות, משתפת פעולה עם שירותי המודיעין שם, זה הולך להיות כיף של ממש. פייסבוק מחזיקה גם בווטסאפ, מה שאומר שהיא יכולה לכרות עליכם עוד הרבה, הרבה מידע. ומי יעצור בעדה? בכל פעם שהיא הפרה את חוקי הפרטיות, היא קיבלה בעיקר "נו-נו-נו" דלוח מהרגולטורים. אוקולוס אמורה להיות הצעד הבא, הצעד שיהפוך את המציאות שלכם לפייסבוק, כל הזמן, כשמדי פעם תסירו את הקסדה בחוסר רצון כדי לעשות דברים שאינם פייסבוק. נניח, לאכול.
שתיהן מזיקות לכם, אבל מי יותר?
גוגל, מצד שני, כבר יודעת עליכם המון. כנראה הרבה יותר מפייסבוק. שיתוף הפעולה שלה עם הרשויות גם הרבה יותר צמוד והרבה יותר נלהב. היא נכנסת בחדווה שנראית לא לגמרי בריאה לתחום הרובוטיקה ובונה מכוניות אוטנומיות. אלה האחרונות יהיו כנראה פלא בפני עצמו - אני אומר את זה כמי שלא כשיר לנהוג, ורואה את המוגבליות שזה יוצר - אבל כשהן תגענה לשוק, גוגל תדע איפה אתה בכל רגע נתון. וכשאתם ברכב, תהיו קבל שבוי לחברה שתחום העיסוק העיקרי שלה הוא פרסומות. וישנה, כמובן, גוגל גלאס, כלי הריגול שהיח"צ הגרוע שלו מדאיג לאחרונה את גוגל. ואחרי כל זה, גוגל גם רוצה לעצב את הבית החכם שלכם. היא תדע עלינו הכל, כל הזמן. לא בריא, לא בריא בכלל. כשמוסיפים לזה את העובדה שהמוצרים של גוגל - בניגוד לאלה של פייסבוק - אשכרה עובדים, גוגל מנצחת ולוקחת הביתה את פרס "קו הקריפיות" הנכסף.
למכירה: רעיון טוב ונשמה
החדשות החמות של אתמול היו שפייסבוק רוכשת את אוקולוס, חברה לוהטת בתחום המציאות המדומה. פייסבוק הטביעה במיזם הזה שני מיליארד דולר ויש לה כמה סיבות טובות לכך.
יש רק בעיה אחת: סיבה מרכזית להתלהבות מאוקולוס היא שזהו פרויקט ממומן קהל. לפני כשנתיים, ביקשו מייסדי החברה את הסיוע של משתמשי קיקסטארטר לקדם את המוצר שלהם. הם רצו רבע מיליון דולר וגרפו תוך זמן קצר שני מיליון. התמיכה לא היתה רק תועלתנית, כלומר הרצון לראות מוצר מסוים; תמיכה בקיקסטארטר מכילה כמעט תמיד גם רכיב אידיאולוגי.
ולחלק ניכר מהאנשים שנתנו לאוקולוס את כספם יש בעיה רצינית עם מכירתה של החברה, ועוד יותר מכך - עם מכירתה לפייסבוק. אחרי הכל, אם לקחתם את הכסף שלי, רציתם סכום מסוים, גייסתם סכום גדול פי שמונה ועדיין אתם מוכרים את נשמתכם לדמון ממון, מה זה אומר עליכם?
משקפי אוקולוס ריפט צילום: רותם מלנקי
אבל מבחינת הרבה מעריצים, הנהלת אוקולוס מכרה את העתיד של כל תעשיית המשחקים ובמידת מה - את נשמתם שלהם. פייסבוק הפכה במהירות, ובצדק, לתאגיד דורסני שככל הנראה אין מנוס מהשימוש במוצרים שלו אם אתם רוצים לעמוד בקשר עם החברים שלכם (תוך אנחות תסכול, כמובן).
מייסדי החברה ניסו להסביר שהם כבר לא היו עצמאיים: הם קיבלו השקעת ענק של 75 מיליון דולר מתאגיד אחר, קרן אנדריסון-הורוביץ והמכירה לפייסבוק היתה הדבר ההגיוני לעשות. מבחינתם, אין שום ויכוח; שני מיליארד דולר קונים המון כדורים נגד כאב מצפון. מבחינת התומכים, זה סיפור אחר לגמרי.
וישנה גם הזווית של קיקסטארטר. אנשים נותנים שם כסף בידיעה ברורה שקיים סיכוי סביר או יותר שהמוצר לא יתממש. הם נותנים כי הם מאמינים בו. עכשיו מסתבר שהוא משמש גם כפלטפורמה לגיוס משקיעים כבדים: המשקיע שם קצת כסף כי הוא מאמין ברעיון, והיוצר שלו הולך למשקיעים כבדים ואומר להם "תראו, יש לזה סיכוי, אנא שימו הרבה כסף". מישהו, במילים אחרות, משתמש בכסף ששמתם מתוך תמימות אידיאליסטית כדי לקדם לא את המוצר שבו האמנתם, אלא את עצמו. ואם קיקסטארטר לא תפתור את הבעיה הזו, היא לא תאריך ימים.
עסקי אוויר
באופן צפוי למדי, ההנפקה של קינג - החברה שמאחורי הלהיט החד פעמי קנדי קראש - התרסקה בקול יבבה דקה אמש (ד'), כשמניות החברה סיימו את יום המסחר הראשון שלה בצלילה של 15.56%, כן ירבו. מה שמעלה, בפעם המי יודע מה כמה, את השאלה איך לעזאזל אנשים מרשים לעצמם להוציא סכומים כאלה על חברות אוויר.
הדוגמא המתבקשת האחרת היא קלאוט. אם לא שמעתם על קלאוט (Klout, בלעז, בלשון השיבוש החביבה על עילגי עמק הסילי-קון; המילה האנגלית התקינה היא clout, השפעה, מעמד), אשריכם וטוב לכם. מה שקלאוט עושה בחיים הוא להיות מראת שופוני: בכל פעם שאתם נכנסים אל השירות, הוא ממהר להודיע לכם האם ה"השפעה" שלכם במדיה החברתית עלתה או ירדה. נרקיסיסטים? חובבי התקפי חוסר בטחון בגלל כלום? קלאוט נולדה עבורכם.
קלאוט נרכשה לאחרונה. השירות שלה אינו בתשלום ודועך בהשוואה לימי הזוהר שלו, אי שם ב-2012 - כשהבלוגר רוברט סקובל נבחר כמשפיע במדיה החברתית יותר מנשיא ארה"ב ברק אובמה. במונחים של טרשות חברתיות, זו היתה קביעה מוצדקת לגמרי; במונחים של קשר כלשהו למציאות, היא היתה מופרכת בצורה שקשה לתאר. המופרכות הזו שווה עכשיו 200 מיליון דולר.
קצרצרים
1. לבכיר בפייסבוק, ברייאן סינגר, מנהל עיצוב התקשורת בחברה, נמאס מנהגים ששולחים הודעות טקסט תוך כדי נהיגה - אז הוא החליט להשפיל אותם בפומבי. הוא בנה אתר שמציג תמונות של אנשים ששולחים הודעות תוך כדי נהיגה. אחר כך הוא החליט שזה לא מספיק, ופרסם את התמונות על 11 שלטי חוצות ענקיים ברחבי בסן פרנסיסקו. ככה זה כשיש יותר כסף משאתה יודע מה לעשות בו. סינגר אומר שהוא בסך הכל רוצה להביא את הנושא לידיעת המשטרה. וואלה. חשבת אולי לשלוח לשוטרים מייל? לא, אה?
אל תענו ל-SMS הזה! צילום מסך: Vimeo
2. ניצחון לגוגל ופייסבוק בברזיל: הבית התחתון של הקונגרס שם העביר חוק זכויות רשת, ובעוד שהחוק קובע שחברות זרות יצטרכו לציית לחוקי הפרטיות של ברזיל, הושמט ממנו הסעיף שקבע שכל המידע על אזרחי המדינה יישמר בשרתים על אדמתה, מה שהיה מקשה על החברות לשתף פעולה עם שירותי המודיעין של ארה"ב. אם הסעיף היה עובר, שתי החברות היו נאלצות להשקיע סכומים ניכרים בבניה ותחזוק של חוות שרתים בברזיל. החברות ניצחו, התושבים ככל הנראה הפסידו.
3. בעוד בלקברי נאבקת על קיומה בשיניים ובציפורניים, היא נאלצה להתמודד עם מבוכה בלתי צפויה. בכיר בחברה, סבסטיאן מארינו-מס, קיבל בספטמבר האחרון את תפקיד הסמנכ"ל הבכיר לענייני תוכנה, ובדצמבר האחרון הודיע לבלקברי שהיה נחמד, אבל הוא עוזב לאפל, והציע לחברה התראה של חודשיים. בבלקברי ממש לא התרשמו, לא מהמהלך ולא מהעובדה שמארינו-מס התחייב, בחוזה שלו, לתת לה התראה של שישה חודשים. למרבה הפאדיחה, הסתבר שבזמן שמארינו-מס חתם על הסעיף הזה בחוזה הקידום שלו, הוא היה עסוק במרץ בחיזורים אחרי אפל. בית משפט קבע שהחוזה מחייב, ושבלקברי יכולה להחזיק את מארינו-מס אצלה עד יוני. אפל כבר היתה מסובכת במאבק כזה בעבר, סביב מארק פייפרמאסטר - במקרה ההוא היא התאכזבה קשות. איכשהו, נראה לי שלא כדאי שבלקברי תטפח ציפיות לגבי היעילות של מארינו-מס בחודשים הקרובים.
3. באיחור של כשלושה ימים, הגיב שלשום (ג') הרועץ המשפטי של גוגל לטענה של מייקל ארינגטון, על כך שגוגל חשפה מקור שלו באמצעות חיטוט בג'ימייל של ארינגטון. "אף שתנאי השימוש שלנו עשויים מבחינה חוקית להתיר גישה כזו", אמר, "מעולם לא עשינו זאת וקשה לי לדמיין נסיבות שבהן נחקור דליפה בדרך זו". "קשה לך להאמין"? להרבה אנשים כבר לא. בינתיים, כותב בשם אריק אלדון מציין שבעבר הזהירו אותו עובדים ידידותיים בגוגל שלא להשתמש בג'ימייל כדי להתלונן על החברה.
4. אחת הבעיות העיקריות של סצינת הגיימינג היא טרולים. למיקרוסופט נמאס מהבעיה והיא מתחילה לשלוח התראות לשחקנים שהפכו מוקד לתלונות מצד אחרים. מי שהפך למושא לתלונות, יקבל תיוג של "צריך לעבוד על זה", כדי להבהיר שההתנהלות שלו דורשת שיפור. אם הבעיות יימשכו, הדירוג יירד ל"התחמק ממני" כדי להבהיר לשחקנים אחרים שזה ממש רעיון רע ליצור איתו מגע. יפה מאוד.
