דו"ח טכנולוגי
כשטינדר עצמה מתנהגת כמו גבר ילדותי עם אגו פצוע
הוואניטי פייר האשים את טינדר בשחיקת עולם ההיכרויות וספג מהנהלתה תגובה הזויה וקולנית, פייסבוק דורכת בגסות על מפתח קטן שרק רצה לעבוד אצלה ומה הקשר בין דין תורה ובין אנשים שקוראים מייילים בלי רשות
זו, פחות או יותר, התגובה של הנהלת אפליקציית הדייטינג טינדר לכתבה לא מחמיאה עליה (ועל אפליקציות דומות אחרות) שפרסם המגזין ואניטי פייר. הטענה של המגזין היא שאפליקציות דייטינג הורסות את הדייטינג משום שאנשים לא מתקשרים יותר עם אחרים ורק מדפדפים בין תמונות של אנשים בטינדר. במקום לראות מי נמצא סביבם בפאב הדלוח שאליו הגיעו בייאוש, טוענת הכתבה, המשתמשים של טינדר מעדיפים לדחוף את האף לאפליקציה.
במקום להגיב ב"נו, באמת" או פשוט להתעלם ולספור שוב את הכסף - בטינדר בחרו להיכנס להתקף זעם. הם פרסמו יותר מ-20 ציוצים בטוויטר, שבהן תקפו את הכתבה מכל זווית אפשרית - וחלק מזוויות התקיפה האלה גם סותרות את עצמן.
אפליקציית טינדר למשל, בטינדר דחו בחרי אף את הטענה שהאפליקציה שלהם משמשת בעיקרה למין מזדמן. הם, לדבריהם, אפליקציה "ליצירת קשר" כן, יש מי שיחליט לנצל את האפליקציה למטרות מין מזדמן, הם אומרים, אבל ככה זה בחיים. וזה לגמרי לא נכון ש-30% מהמשתמשים שלהם נשואים; השיעור הוא בערך עשירית מכך.
רגע, אם המטרה היא אפליקציה "ליצירת קשר" מה לא בסדר בכך שיש לכם הרבה משתמשים נשואים? אם המטרה היא "קשר", מה זה משנה אם אתה נשוי או לא? אולי הטענה המגוחכת ביותר שהעלה השירות היא שיש לו "הרבה משתמשים בסין וצפון קוריאה", שמשתמשים בו כתחליף פייסבוק. וואלה, אתם חזקים בצפון קוריאה? צפון קוריאה יודעת מזה?
ההיסטריה של השירות גררה גיחוכים בטוויטר, שם אמרו בין השאר שהתגובה לגמרי במקום - פשוט משום שהיא מזכירה את התגובה הצפויה של גבר שמקבל דחיה בטינדר. בגרדיאן מיהרו לברר את הנתונים והגיעו למסקנה ששיעור הגברים הנשואים שמשתמשים בטינדר הוא אכן סביב ה-30%, בעוד שהסיכוי שצפון קוריאנים ישתמשו בטינדר הוא קלוש עד אפסי: המכשירים הבודדים שזמינים למשתמשים בצפון קוריאה לא מאפשרים הורדת אפליקציות. יש כנראה כמה זרים בצפון קוריאה שמשתמשים בטינדר, אבל צפון קוריאנים? כנראה שלא יותר מדי.
שון ראד צילום: בלומברג בחדשות טינדר אחרות, מייסד החברה שון ראד, שעזב את תפקיד המנכ"ל בתחילת השנה, צפוי לתפוס את הכיסא מחדש. נקווה שאחד הדברים הראשונים שיעשה יהיה לעשות שיחת "יחסינו לאן" עם מנהל המדיה החברתית של טינדר. ואולם, מדובר באדם שהוא והמצפון שלו נולדו לשתי אמהות נפרדות: בשנה שעברה טייח פרשת הטרדה מינית של עובדת בכירה בטינדר עצמה ואף אמר לה שהיא "ילדה אמוציונלית ודרמטית" וכי תפקידה הוא לשמור על האדם שהטריד אותה רגוע ונינוח. כך שסביר להניח שהוא יפרגן לאיש המדיה החברתית שלו ויגיד "בואנ'ה גבר, קרענו אותם!" ויקנח בצ'אפחה ידידותית.
ראוס!
לפני שלושה חודשים, ארן חאנה אמור היה להתחיל התמחות בפייסבוק, חלום של הרבה אנשים בתחום ההייטק. הוא בנה אפליקציה במגורים שלו בהרווארד, לה קרא Marauder’s Map (קוראי הארי פוטר יזהו את ההתייחסות). היא ציינה על מפה את מיקומם של אנשים, בהתאם למידע שהיא שלפה מפייסבוק מסנג'ר.
כמו כל דבר שקשור בפייסבוק, גם פייסבוק מסנג'ר היא פרצת אבטחה ופרטיות לכל דבר ועניין; אחת הפרצות באפליקציה גורמת לכך שאלא אם שינית את ההגדרות במיוחד, כל הודעה שאתה שולח מציינת גם את המיקום שלך. פייסבוק מודעת לפרצה הזו כבר שלוש שנים ולא טרחה לסגור אותה, כך שצריך לתהות אם זו אכן פרצה ולא פיצ'ר.
פייסבוק מסנג'ר אבל פייסבוק לא אוהבת שמפנים אליה תשומת לב. יממה אחרי שהוא פרסם את האפליקציה, הבוס העתידי שלו ביקש ממנו לא לדבר עם התקשורת. שלושה ימים אחרי שחאנה פרסם את האפליקציה שלו, שזכתה עד אז ל-85,000 הורדות, פייסבוק ביקשה ממנו לנטרל אותה; חאנה ציית. אחר כך ביטלה הרשת החברתית את חשיפת המיקום במסנג'ר ממחשבים. אחר כך היא הוציאה גרסה חדשה של מסנג'ר, שהודיעה בקול תרועה שברירת המחדל שלה היא לא להגיד לכל העולם איפה אתה - בלי מילה על הגדרות ברירת המחדל הקודמות.
ואחר כך היא הודיעה לחאנה שההתמחות שלו מבוטלת. כן, פייסבוק ביטלה התמחות של צעיר שכל מה שהוא עשה היה לכתוב אפליקציה במגורי הסטודנטים של הרווארד. פייסבוק טוענת שהאופן שבו הוא תיאר את האפליקציה "לא עמד בתנאי האתיקה" שלה. האתיקה של פייסבוק, כזכור, כוללת פריצה לחשבונות המייל של המשתמשים על ידי המנכ"ל ותשלום דמי לא יחרץ לכל מי שיודע יותר מדי על ימיה הראשונים של החברה.
פרטיות? במכתבים?
עקרון פרטיות כותבי המכתבים הוא עתיק מאוד. סופרים רומאים היו כותבים כחלק מהמכתב למי מותר להראות אותו, מתוך ההנחה המובלעת שאף אדם אחר לא אמור לראות אותו. כל יהודי בישראל מכיר את חרם דרבנו גרשום, אבל כנראה לא יודע שמעבר לחרם שאוסר על נשיאת אישה שניה, הוא גם אוסר (ועונש בחרם) על קריאת מכתבים של אחרים. אחת התלונות של המתקוממים האמריקאים נגד השלטון הבריטי היתה שהוא קרא המכתבים והפעיל צנזורה - והתיקון הרביעי לחוקה מציין במפורש את האיסור לקרוא את הניירת של אדם ללא צו משפטי. בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20 סגר שר המלחמה האמריקאי סטימסון את אבי אבות ה-NSA, ה-Black Chamber, כשהוא אומר ש"ג'נטלמנים לא קוראים את הדואר של ג'נטלמנים אחרים".
איך זה שפתאום מותר לחטט לכם במייל? צילום: שאטרסטוק
כשעבדכם הנאמן היה חלק מרשת פרימיטיבית בישראל שקדמה להגעת הרשת, אולטינט, לאחרונה היה מוסד שנקרא נטמייל, מייל פרטי בין חברים - בו ציטוט תוכן מייל היה הפרה חמורה של האתיקה.
כמובן שתמיד היו חריגים: משטרות חשאיות וארגוני ביון תמיד קראו מכתבים של אנשים. אחת הקונספירציות הראשונות בהיסטוריה של רומא, הקשר של קטילינה, נחשפה באמצעות תפיסת מכתבים של חלק מן הקושרים והקראתם בפומבי. ה-FBI, שירות הבטחון הבריטי והשטאזי כולם השתמשו בשיטה דומה לפתיחת מכתבים: אדים שיוצאים מקומקום וממיסים את הדבק שסוגר את המעטפה, שאחר כך אפשר לסגור בקלות יחסית.
אבל בשנים האחרונות נראה שהשתרשרה נורמה שאומרת שאין שום בעיה עם קריאת מכתבים של אנשים אחרים. על כל פנים, לא אם הם בצורה אלקטרונית. למכתב שאתם שולחים בדואר יש היום הרבה יותר הגנות מאשר למייל - למרות שאתם עשויים לחשוב שדווקא המייל הוא זה המוגן יותר. העובדה שנציגים רשמיים של ממשלת ארה"ב מייללים עכשיו שהצפנה תמנע מהם לקרוא מיילים של משתמשים היא נקודה מדאיגה מאוד.
והעובדה שעם העליה של המייל אנחנו גם נחשפים להרבה יותר דואר זבל ומיילים מאיימים, מתפורר האיסור על פרסום תכתובת פרטית: החוק הבלתי כתוב הוא שאם מישהו שלח לי מייל שאני לא מעוניין לקבל, הוא לא יכול לדרוש שהתכתובת הזו תהיה פרטית. לא נראה שאפשר להחזיר את המצב לקדמותו בלי מאמץ מונומנטלי.
קצרצרים
1. מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, יוצא מנקודת הנחה ששפיונים סינים ורוסים קוראים את המייל שלו. הוא אומר שזה "סביר מאוד" ושכשהוא כותב מייל, הוא יוצא מנקודת הנחה שמרגלים עוינים יקראו אותו. זה אומר שאם הוא מעביר דברים חשובים באמת במייל, זה כנראה דרך אינטראנט ולא דרך האינטרנט. קרי אמר עוד שארה"ב מוציאה מיליונים על הגנת רשת, אבל אם ההגנה שווה משהו, למה מר קרי חושב שמרגלים מחטטים לו בהודעות? אגב, מה שנכון לגביו נכון גם לגבי כל משתמש אחר: צאו מנקודת הנחה שהמיילים שלכם נמצאים אצל מישהו. כרגע הם כנראה לא מעניינים אותו אבל לכו תדעו מה יקרה מחרתיים, כשתכנסו בלי ידיעתכם לאיזו רשימה. רוצים לשלוח משהו חשוב או רגיש? הצפינו.
ג'ון קרי צילום: איי אף פי
2. באופן בלתי נתפס, הרשויות בהונג קונג פשטו על המשרדים של - ניחשתם נכון - אובר והחרימו ציוד מחשב, מסמכים ואייפדים. אובר חשודה בכך שכמעט כמו בכל מדינה אחרת בעולם, היא פועלת בניגוד לחוק. שוטרים סמויים גם עצרו חמישה נהגי אובר, אחרי ששכרו מהם נסיעות. כמקובל, אובר לא טורחת לבקש רשיונות ופשוט עושה מה שבא לה מתוך הנחה שיש לה מספיק כסף, ובהתאם מספיק כוח, להתיש את הממשלה.
3. ג'וליאן אסאנג' עדיין נרקב בשגרירות אקוודור בבריטניה. לבריטים נמאס ממנו מזמן, במיוחד נמאס להם לשלם על המצור עליו, אבל נראה שמייסד וויקיליקס תקוע שם: התביעה השבדית ניפצה את תקוותיו לאחרונה כשהודיעה שכן, רוב האישומים נגדו יבוטלו בקרוב בגלל חוק ההתיישנות - אבל סעיפי האונס יהיו בתוקף במשך חמש שנים נוספות. אסאנג' מתעקש שסעיפי האונס בסך הכל מיועדים להביא להסגרתו לארה"ב; השבדים בתורם אומרים שהם לא קיבלו בקשת הסגרה מארה"ב ושאם אסאנג' היה מסגיר את עצמו כשהוגשו כתבי האישום, הוא כנראה כבר היה אדם חופשי.
