ביל גייטס נגד אפל: מתייצב לצד ה-FBI

שנות התשעים חזרו והן רוצות את הסרט שלהן

פרשת אפלגייט מסרבת לדעוך, והיא פונה לכיוון צפוי מדי: ביל גייטס, לשעבר מנכ"ל מיקרוסופט והאיש השנוא ביותר בשעתו על סטיב ג'ובס (עד שהמקום הזה נתפס על ידי אריק שמידט מגוגל) יצא כנגד החברה בפרשת האייפון וה-FBI. לדברי גייטס, מדובר בסך הכל באירוע נקודתי ובמכשיר אחד; לא מדובר כאן בעקרון ורצוי שאפל תציית לצו.

לפי ביל גייטס זה כמו לבקש רשומות מהבנק צילום: בלומברג

"זה כמו שמישהו יבקש מידע ממחברת הטלפונים או רשומות של בנק", נידב גייטס הסבר. "בואו נגיד שהבנק קשר סרט סביב אחד הכוננים שלו וביקש שלא יאלצו אותו לגזור את הסרט הזה פעם אחת, כי אז הוא יצטרך לגזור אותו עוד פעמים רבות". גייטס המשיך ואמר שהוא מקווה שתהיה חקיקה בנושא, שתקבע מתי אפשר ומתי אי אפשר לקבל גישה למידע.

סקר דעת קהל שערך מכון Pew מצא ש-51% מהציבור תומכים בממשלה ו-38% תומכים באפל. זה שיעור תמיכה נמוך יחסית בממשלה, בהתחשב בכך שהנטייה האוטומטית של הציבור היא לתמוך בשוטרים, במיוחד כאשר הם טוענים שהם נלחמים בטרור. שוב ושוב, חוזרים על הטענה של ה-FBI, כפי שהודהדה על ידי גייטס: שמדובר רק במכשיר אחד, של חשוד מובהק בטרור, ושאין לזה השלכות.

רק שזה לא נכון. משרד המשפטים האמריקאי רוצה בימים אלה לאלץ את אפל לעקוף את ההצפנה בתריסר מקרים שונים – הוא לא פירט מה הם, אבל הוא נאלץ להודות שאף אחד מהם לא קשור לטרור. אין פה הגנה על הביטחון הלאומי, "רק" לחימה בפשיעה. ואף על פי כן, נראה שב-FBIהחליטו לעשות את מה שהמנהל שלהם מדבר עליו כבר שנתיים: לשבור את ההצפנה המסחרית. הכלי הוא ככל הנראה צווי בית משפט, תוך היתלות לצרכי יח"צ במקרה היחיד שכן מערב טרור.

פעילים שהזכות לפרטיות חשובה להם צפויים לערוך היום הפגנות הזדהות עם אפל מול חנויות החברה ברחבי ארצות הברית. במקביל, מנכ"ל אפל קוק קורא – במכתב פומבי למחצה לעובדי החברה – להקים ועדת חקירה של הקונגרס כדי שזו תחליט איך להתנהל במקרי הצפנה כאלה. זה יגרור שימועים פומביים, וודאי יהיה חשוף יותר לדיון ציבורי מאשר דיונים בבתי דין סגורים על צווים חשאיים למחצה. נעדכן.

אנסים, שודדים, ועכשיו גם רוצח

החברה הדושית ביותר בעמק הסיליקון כרגע, אובר, שוב מוצאת את עצמה בבוץ יח"צני. הפעם, לא בגלל שהיא רצתה לרגל אחרי עיתונאים ולמצוא עליהם לכלוך, או בגלל שהיא דופקת את הנהגים שלה, או בגלל שהיא דופקת את המשתמשים עם העלאת מחיר במצבי לחץ, או בגלל שהיא עוקבת אחרי המשתמשים להנאת עובדיה. לא, הפעם טוענת החברה שכן, נהג שלה היה רוצח, אבל היא לא יכלה לדעת על זה. ויש להודות שאולי היא צודקת.

טרוויס קלניק, מייסד אובר. אולי הפעם באמת לא הייתה דרך לדעת צילום: רויטרס

בסוף השבוע, יצא ג'ייסון דלטון למסע רצח בקלאמזו שבמישיגן. הוא רצח 6 אנשים. והוא רצח אותם בין נסיעות האובר שהוא ביצע. דלטון לבן, כך שהוא נתפס בחיים, מה שלא בטוח שהיה קורה לגבר שחור שנחשד כחמוש. ותוך כמה זמן, צצה הכותרת המתבקשת: הרוצח של אובר.

רק שלזכותה של אובר ייאמר שהכותרת הזו לא הוגנת במיוחד: לדלטון אין שום רישום פלילי; הוא לא עשה כלום עד היום שבו החליט שזהו, הגיע הזמן לרצוח 6 זרים. מהתיאורים שלו, עולה שמדובר במקרה הקלאסי שעליו אומרים השכנים לאחר מעשה שהוא היה "שקט ונשמר לעצמו". לא היו שום סימני אזהרה.

אובר טוענת, בצדק, שהיא עשתה לדלטון בדיקת רקע ולא מצאה כלום – כי לא היה מה למצוא. לא היה כלום. אבל יש בעיה אחרת: נוסעים שהיו על הרכב של דלטון ביום הרצח התלוננו מספר פעמים בפני אובר שהוא נוהג בצורה פרועה ולא אחראית; אחד מהם כל כך נבהל, שהוא קפץ מהרכב (!). החברה לא עשתה עם המידע הזה כלום, ואפילו לא ניסתה ליצור קשר עם דלטון כדי לברר מה קורה.

התגובה של אובר היתה שהיא משעה נהגים רק כאשר יש דיווח כלפי אלימות מצידם, ושיש יותר מדי תלונות על נהיגה פרועה של נהגים מכדי שהיא תעשה משהו בנידון – לא יהיה הוגן, אומרים שם, להשעות נהג רק בגלל תלונה של משתמש.

סוג כזה של תירוץ מקוטלג בדרך כלל כ"התירוץ גרוע מהעבירה": חברת מוניות – שמכחישה שהיא חברת מוניות, ושהסתבכה פעמים רבות בכך שהפקירה לקוחות בידי נהגים פושעים – אומרת שאם היא מקבלת תלונה על נהיגה פרועה, והיא מקבלת המון תלונות כאלה, היא לא עושה כלום. אובר אומרת שהיא משתפרת, מהבחינה שהסיכוי שהנהג שלך יאנוס אותך יורד קצת, ושהיא לא אחראית לרצח. וואלה, היא לא אחראית לרצח – אבל אם הנהג שלך ייכנס בעץ, זבש"ך.

נהדר.

להרגיע את הטרולים המתונים

הרשת יכולה להיות מקום אכזרי מאד לפעמים (ראו קצרצר #3 לדוגמא), וזה מחרפן הרבה מאד אנשים. ביניהם, אפשר למנות את סר טים ברנרז-לי, האיש שהמציא את הרשת. הוא לא תכנן לראות גן עדן לטרולים. יותר מדי אנשים נפגעים ויש הסכמה כללית שמישהו צריך לעשות משהו, רק לא ברור מה.

לחנך את הטוקבקיסטים המרושעים

אחת ההצעות היותר מעניינות היא שלפני שאתה יכול לפרסם תגובה בפורום או מתחת לידיעה, אתה תצטרך לדרג שתי תגובות אחרות, כשבין השאר אתה מנקד אותן על איכות הטיעון ונימוס – ורק אחר כך אתה תוכל לפרסם את התגובה שלך. לפני זה תוכל לעבור עליה שוב ולשנות אותה.

ההנחה היא שזה אמנם לא יבלום את הטרולים המקצועיים, אבל יגרום לרוב הגדול של המשתמשים להבין שיש מישהו בצד השני של המקלדת ושיש לו רגשות. האם זה יעבוד? לא ברור, אבל אין מה להפסיד מלנסות. יואב קרני הגדיר את התגובות באינטרנט לפני כעשור כ"כתובת על קיר בית שימוש ציבורי," ומגיע לנו דיון ציבורי טוב יותר. מצד שני, בשעתו נהוג היה לחשוב שהסיבה לכך היא אנונימיות: אנשים יגיבו בצורה הרבה יותר פרועה, נטען – גם על ידי כותב שורות אלה – אם הם יחשבו שאי אפשר יהיה לקשר ביניהם ובין התגובה. אולי התועלת הגדולה ביותר בפייסבוק היא ההפרכה של התפיסה הזו.

קצרצרים

1. מנהל התקשורת של המועמד הרפובליקני טד קרוז עף מתפקידו,אחרי שפרסם סרטון מטומטם שמצא בפייסבוק. בסרטון נראה מועמד אחר, מאריו "הרובוט" רוביו, מדבר עם בכירי המטה של קרוז, מצביע על תנ"ך, ולטענת הסרטון אומר "אין בו הרבה תשובות." בפועל, כמובן, רוביו אמר – כמו פונדמנטליסט שטוף מוח טוב – "כל התשובות בו". לא ברור איך מנהל תקשורת של מועמד לנשיאות נופל בפח כל כך ילדותי, אבל הוא עף. זכרו, ילדים: העובדה שמשהו מופיע באינטרנט לא אומרת שהוא נכון.

טד קרוז צילום: רויטרס

2. פייסבוק, הודיעה אתמול (ב') שהיא מתכוונת למפות באמצעות תבונה מלאכותית את המקומות שבהם גרים בני אדם. רשמית, התירוץ הוא שפייסבוק רוצה להעלות מל"טים לאוויר כדי להשפריץ ווייפיי, אז היא צריכה לדעת איפה בדיוק גרים אנשים כדי לעשות את זה כמו שצריך. אם אתם מאמינים שזו הסיבה, יש לי גשר למכור לכם. ואם אתם חושבים שהיא נותנת לכם להתחבר לווייפיי מטוב ליבה ושהיא לא תעשה כלום במידע שלכם – טוב, נו.

3. במארס 2014, הקומיקאי סטיבן קולבר ירד על ראש ליגת הפוטבול בארה"ב שניסה להגן על השם של קבוצת הרדסקינס, והציע את השם Ching Chong Ding Dong Foundation כניסיון של הליגה להתחבב על הקהל של האסייתים-האמריקאים. סואי פארק, אסייתית-אמריקאית, לא אהבה את הבדיחה וחשבה שהיא מעידה על הטמעה של גזענות בחיים הציבוריים האמריקאים, אז היא התחילה קמפיין לבטל את התכנית של קולבר. היא עצבנה אנשים – כולל, אני חושד, חברים בארגון הטרור הגברברי גיימרגייט – שבתגובה חשפו תוך זמן קצר את הפרטים שלה, מה שהוביל לאיומים ברצח, מה שאילץ אותה לברוח מביתה. משום מה, המהלך הזה – איומים ברצח תוך פרסום כתובתו של אדם – הוא משהו שקורה כמעט אך ורק לנשים.

4. רופא שיניים בג'ורג'יה איבד את הרישיון שלו בשנת 2009 אבל לא הלך לכלא, למרבה הצער, לאחר שתחקיר טלוויזיה חשף את העובדה שהוא הכה לקוחות, ביניהם ילדים, והונה את הממשלה. משתמש יוטיוב אנונימי העלה את התחקיר ליוטיוב בסוף 2015. הרופא הזועם הגיש תביעה נגד המשתמש בטענת שקרכלשהו ודרש מגוגל לחשוף את השם שלו. ארגון בשם Public Citizen נחלץ להגן על המשתמש, ובית המשפט לא רק שדחה את התביעה של הרופא מהגיהינום, אלא גם אילץ אותו לשלם 12,000 דולר בהוצאות בית משפט. יפה.

רופא השיניים שמאשש את הסטיגמה צילום: שאטרסטוק

5. ואם לא היו לאובר מספיק צרות, אז אחד הנהגים שלה בקניה הותקף על ידי 4 תושבים זועמים שהיכו אותו מכות נמרצות ואחר כך גם הציתו את הרכב שלו. זו התקרית האחרונה מסוגה בקניה, שם יש התנגדות יוצאת דופן לרעיון שתאגיד אמריקאי יכול לרושש סקטור שלם כדי להעשיר כמה בעלי מניות ותוך הפיכת נהגי המוניות מאנשים בעלי מקצוע ל"עובדי קבלן" של תאגיד זר. ההתנגדות מגיעה הן בצורה חוקית – שביתות – והן באלימות. נהגי אובר בניירובי התחילו להסתיר את הסמארטפונים שלהם, שמזהים אותם כנהגי אובר.