המאהל בפ"ת: ההורים, הילדים והדודים בחדר אחד

המאהל בפתח תקווה הוא אחד מחלוצי המחאה, ולא במקרה הוא הוקם בסמוך לצומת סירקין, מול שכונה שרובה משפחות שעלו מאתיופיה. יושביו, רובם בני העדה האתיופית בגילי 20 ו־30, מנהלים סביבו את חייהם. אחד מהם הוא תומר עטר (28), שהתארס לאחרונה ומחפש כבר זמן רב פתרון מגורים.

"עיריית

האוצר לא העביר את הכסף

צחי קוקה (34), אב לשניים, כועס: "הממשלה אשמה ישירות בהידרדרות כל כך הרבה בנים של העדה שלנו לפשע. כשבאנו לכאן, לאחר שנים באתרי קראוונים, הפנו אותנו לשכונות הכי חלשות בכל עיר ויצרו מעגל ידוע מראש שמעטים מצליחים לצאת ממנו. אני נלחמתי והגעתי למצב שבו אני בעל תפקיד חשוב בחברת הייטק, אבל סביבי כל החברים ילידי הארץ קונים דירות כי ההורים עוזרים - ולי אין סיכוי".

קוקה מזכיר תוכנית ממשלתית מ־2002 לסיוע ליוצאי אתיופיה. "לפי התוכנית, מי שיעמדו בקריטריונים מחמירים של מצוינות יקבלו עד 250 אלף שקל למשפחה לחמש שנים, כסיוע למשכנתה ולרכישת השכלה, כך שישתלבו במעמד הביניים. התוכנית היתה טובה, אבל האוצר סירב להעביר את הכסף". לפני חודשיים פסק בג"ץ כי יש לממש את התוכנית. באוצר אומרים כי אף שהועבר תקציב למשרד השיכון, רק מעט ממנו נוצל על ידי הזכאים.

שרונה בירו־נגטו (31), אקדמאית ובעלת עבודה, מתגוררת עם בעלה ושני ילדיהם בדירה שכורה ומתקשה לגמור את החודש. לדבריה, "הסטנדרט אצלנו הוא מגורים אצל ההורים שנים לאחר הנישואין. "הרבה חברות שלי חיות בחדר אחד עם הבעל, ילד או שניים ושני אחים של האשה. הבעיה המרכזית שלנו היא שההורים באו לכאן בלי הון ראשוני המאפשר לקחת משכנתה. הממשלה זיהתה מזמן את הבעיה, אבל לא היא טופלה".