האם שווה להיות זנב לאריות?
פרופסור יקר, אני עובד הייטק שלא מצליח להתקדם. חברי הטוב עובד במשטרה, מתקדם שם במהירות ואומר שזה לא בגללו אלא כי יתר האנשים שם לא איכותיים. האם במקום מקום איכותי עדיף לבחור עבודה שבה כולם בינוניים ואני טוב? ניצן
הבעיה שאתה מדבר עליה קשורה לשמחה הגדולה שיש לאנשים מתחושת ההתקדמות, ולזה שחסרה לך ההתרגשות הזאת. השמחה הזאת באמת חשובה, דרך אגב. התחושה שאתה מתקדם מעניקה סיפוק, הערכה עצמית והערכה מהסביבה. למעשה, התחושה הזאת היא הסיבה לכך שלפני הרבה שנים התחילו להמציא תארים ודרגי ביניים למנהלים בכירים, משנה למנכ"ל או סגן נשיא, לדוגמה, פשוט כדי שהמנהלים יקבלו את אותו הסיפוק אף על פי שאין להם לאן להתקדם עוד. בהתחלה זה היה רק אצל המנהלים - מהנדס נשאר מהנדס גם כששכרו וסמכויותיו עלו - אבל עם השנים החברות המציאו תארים גם לעובדים בדרגים נמוכים יותר. ומסיבות ברורות ומוצדקות, חסר לך שם תואר כזה.
זנב לאריות או ראש לשועלים? צילום: שאטרסטוק
מההיבט הזה, בדילמה שלך אם להיות זנב לאריות כמו עכשיו או ראש לשועלים כמו ידידך, לכאורה קל ומהנה יותר להיות ראש לשועלים. אבל לפני שאתה עוזב את העבודה למקום עם אנשים פחות איכותיים, הייתי מייעץ לך לנסות שלושה דברים.
הראשון הוא לראות איך בכל זאת אתה יכול לקבל, או אפילו ליצור, קידום במקום העבודה שלך. דבר עם הבוס שלך. נסה להציע שינוי שבו תהיה לך יותר אחריות. לפעמים יכולים להתגלות פתרונות שיהיו טובים גם לו, גם לך וגם למחלקת משאבי אנוש. השני הוא לבדוק עם עוד חברים, ואולי למצוא עוד חברים. ייתכן שתגלה שיש אנשים שלעומתם אתה מאוד טוב ומוצלח. אתה הרי לא חייב להשוות את עצמך דווקא לחבר השוטר. כשהייתי דוקטורנט הייתי מתוסכל מכך שלעולם לא אהיה ידען וחכם כמו המנחה שלי לתואר, וזה היה טיפשי, כי הייתי צריך למדוד את עצמי מול סטודנטים אחרים ולא מול מרצה שיש לו שנים רבות של ניסיון לעומתי. והעצה השלישית היא שתנסה לתת מעמד גבוה יותר להיבטים אחרים בחיים. הבעיה שלך היא בראש ובראשונה בעיה של צורך בשמחה שנובעת מהצלחה. אבל הצלחה היא לא רק בעבודה. יש ספורט, חיים אישיים, הורות. מי שלא מבין כמה הם חשובים מפסיד המון.
