תואר ראשון בדרך לאיחוד האסייתי

"הדתיים אצלכם לא עובדים?!", תמה פרופ' ווי־ג'ן וון (Wei-Jen Wen) מטייוואן, "עכשיו אני מבין למה מתכוונים כשמדברים על הצורך להפריד אצלכם בין דת למדינה...". על הבמה באוניברסיטת מאיו באוקינאווה, יפן, סער יוסקוביץ', הדר אלה, רן אייל וליאב פלשקר ניסו להתמודד עם השאלה הזאת מהקהל, רק אחת מסדרה של שאלות לא צפויות שהמטירו עליהם שלל הצופים מרחבי אסיה. הארבעה, כולם סטודנטים בוגרי שנה ב' בתוכנית המצטיינים במסלול האקדמי המכללה למינהל, בדיוק סיימו את ההרצאה שלהם על דילמת יצוא הגז שמעסיקה את ישראל, במסגרת הכנס השנתי של המכללות האסייתיות (Global Partnership of Asian Colleges, GPAC).

זו השנה הראשונה שבה ישראל משתתפת רשמית (אחרי משלחת ניסיון בשנה שעברה) בכינוס האקדמי הענק הזה, שבו משתתפים מאות אנשי אקדמיה, ממרצים בכירים ועד סטודנטים מבריקים, מחמש מדינות. גם לישראלים, גם למשתתפים האחרים וגם למארגני הכנס יש בהשתתפות הזאת שיעור חשוב, שעד עכשיו כל הצדדים התקשו להפנים: ישראל היא חלק מאסיה.

סטודנטים מישראל, סיאול ואוקינאווה בכנס. שילוב של כלכלה, בירה וקריוקי צילום: נעמה סיקולר

בדרך לשיתופי פעולה ונקודות מבט רעננות

GPAC נולד ב־1990, דווקא בהונולולו. בכנס כלכלי נפגשו שם פרופ' הרואו שימדה (Shimada) היפני ופרופ' סאנג קי מין (Min) הדרום קוריאני, ודיברו על הצורך ליצור שיח כלכלי אקדמי אסייתי. המלחמה הקרה נגמרה, ברית המועצות התפוררה, ובלי החיבוק הסובייטי המתיחות ההיסטורית בין יפן לדרום קוריאה איימה להרים ראש. שימדה ומין חשבו שכדאי לייסד מסגרת שתאפשר לסטודנטים למקצועות פיננסיים משתי המדינות לדבר על כלכלה ועל השלכותיה, ושנה אחר כך כבר השיקו את הכנס הראשון, שהלך והתרחב. לצד ישראל הטרייה, המדינות המשתתפות בכנס הן יפן, דרום קוריאה, טייוואן ווייטנאם, שנעדרה השנה אך תיארח את האירוע בשנה הבאה; ב־2015, אגב, יש סיכוי שהוא יתרחש בישראל, אם המכללה למינהל תצליח למצוא ספונסרים שישתתפו בחלק מעלויות ההטסה הגבוהות. מכל מדינה מגיעה משלחת בת עשרות סטודנטים (חוץ מהמשלחות הישראליות הראשונות, הקטנות) שמציגות פרזנטציות בנושאים שונים. הסטודנטים גם מעורבבים יחד לקבוצות משולבות, וכל קבוצה נדרשת לחקור את הנושא האקטואלי שהוטל עליה ולהציג נייר עמדה, בדרך לתואר הקבוצה המצטיינת של הכנס.

פרופ' שימדה, כמעט בן 70, הוא איש המפתח של הכנס, ואייקון לסטודנטים היפנים. הוא מומחה מוערך למאקרו־כלכלה, כלכלה יפנית וכלכלת עבודה, יועץ לשעבר לקבינט היפני, אדם שמקושר היטב במוסדות השלטון ופרשן מזדמן ב־CNN וב־BBC.

הנוף ממתחם G8 שבו התקיים חלק מהכנס, באווירה בינלאומית בין תמונות של קלינטון ופוטין צילום: נעמה סיקולר

כיום הוא נשיא אוניברסיטת שיבא בטוקיו והאיש שמאחורי GPAC, כלומר מי שצירף בעצם את ישראל לפורום הזה. את החיבור עשה עבורו אלחנן הראל, המייסד של לשכת המסחר ישראל־יפן וחבר בחבר הנאמנים של המסלול האקדמי המכללה למינהל. הראל קישר בין שמידה לנשיא המכללה פרופ' זאב נוימן, גם הוא כלכלן, והשניים גילו שמשלחת ישראלית בכנס האסייתי היא אינטרס משותף לשניהם.

מבחינת נוימן, הוא מרוויח הזדמנות ליצור שיתופי פעולה עם מכללות זרות ולהציע לסטודנטים שלו התנסויות אקדמיות בינלאומיות וקשרים, שיכולים לעזור בתחרות שהוא נאלץ לנהל בעיקר מול המרכז הבינתחומי הרצליה. "אנחנו בענף שבו התחרות כל הזמן גדלה, ואני רוצה למשוך סטודנטים בלי להוריד את תנאי הקבלה ולתת להם משהו ששווה את שכר הלימוד הגבוה", הוא אומר לי בכנס, לשם הגעתי כאורחת המכללה למינהל. "אחת הדרכים היא שיתופי פעולה עם מוסדות מובילים בחו"ל, כדי לאפשר לסטודנטים שלנו התנסות בינלאומית. ואם כתוצאה מכך הם גם יקשרו קשרים אישיים מעבר לים שיסייעו להם בעתיד ואולי אפילו נתרום משהו להסברה הישראלית בעולם - בכלל הצלחנו".

שימדה, מצדו, מרוויח רענון של השורות וגיוון במשתתפים, בנושאים ובנקודות המבט. על הדרך, כל אחד מהם, שימדה ונוימן, פגש בן שיח עם רקע מקצועי דומה, כולל המעבר מהאקדמיה הציבורית לפרטית - נוימן היה דקאן בית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב, שימדה שימש דקאן בית הספר לכלכלה באוניברסיטת קיו (Keio) בטוקיו; ועם אתגרים נוכחיים דומים, במלחמה על כל סטודנט, על דרישות הרגולציה ועל המסגרת התקציבית של המוסד שהם מנהלים.

ביוגרפיות שונות, אתגרים דומים

כלכלה, בירה וקריוקי היו התמהיל העיקרי בכנס האחרון, שהתקיים במשך חמישה ימים בסוף אוגוסט. האוניברסיטה המארחת, מאיו, קטנה יחסית - יש בה 3,000 סטודנטים בלבד - ורק בשנים האחרונות נהפכה מציבורית לפרטית. חלקו הראשון של הכנס התקיים בקמפוס עצמו, אוסף מבני בטון שמזכירים את בה"ד 1 אבל צופים אל החופים הלבנים של אוקינאווה ואל הים. ביום אחרון, בשלב התחרות, זכו הסטודנטים והמרצים לעבור למתחם מרשים הרבה יותר, ממש על שפת הים, שנבנה כדי לארח את כינוס מדינות ה־G8 בשנת 2000 והעצים את התחושה הבינלאומית של ההרצאות, שהתקיימו בין תמונות של ביל קלינטון, טוני בלייר, ולדימיר פוטין ומנהיגים אחרים.

פרופ' נוימן (מימין) והסטודנט סער יוסקוביץ'. מפגש אינטרסים חובק יבשת צילום: נעמה סיקולר

בין ההרצאות והמחקרים המשותפים, על גלובליזציה, הפצצה הפנסיונית וגירעונות ממשלתיים, הסטודנטים שקעו בשיחות על כסף, על פוליטיקה ועל החיים. הזרות ניכרה לא רק בשפות ובמראה, אלא גם בעולם התרבותי־חברתי־פוליטי ובסיפור החיים של כל אחד מהם.

למשל קוטו (21) מיפן, שרוצה לנהל אתר תיירות בינלאומי. עד לפני שלוש שנים היא לא ידעה מילה באנגלית וסבלה מביטחון עצמי נמוך שסיכן את החלום. היום היא סטודנטית לניהול ותיירות באוניברסיטה הפרטית Chiba, ליד טוקיו. האנגלית שלה טובה מספיק כדי להוביל את המשלחת של האוניברסיטה ל־GPAC, ואת הדרך לאירוע, באוטובוס, היא מנצלת כדי לקרוא ברשת על ישראל, לחפש נושאי שיחה עם הקולגות מהארץ.

או Yoon Tae Park (24), שמבקש שנקרא לו פשוט ריי, מדרום קוריאה. אבא שלו בנקאי, אז גם הוא הולך להיות בנקאי, "כי ככה זה בדרום קוריאה, עושים מה שההורים אומרים". הוא נולד בסיאול, גדל גם באלבמה והוואי, ואחרי שנים של הכנה ולימוד הצליח להיות אחד ממאה הסטודנטים שהתקבלו למועדון הפיננסים היוקרתי של אוניברסיטת סיאול. הוא עדיין גר עם ההורים, ומתגעגע לארצות הברית, בעיקר להוואי. המקצוע שנבחר עבורו אינו חלום חייו, אבל הוא מקווה שיוכל להיות כרטיס הטיסה שלו לחיים מעבר לים "כי בנקאים צריך בכל מקום, וזו גם תהיה הדרך שלי להתרחק מההורים".

סער יוסקוביץ' (25) הוא סטודנט למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל, סרן משוחרר שרוצה להיות רואה חשבון, כבר סגר התמחות במשרד נחשב ובינתיים מג'נגל בין הלימודים האינטנסיביים, העבודה בחשבות של חברת הייטק והבת הקטנה.

הביוגרפיות של שלושתם שונות, גם ההתמודדות היומיומית, אבל הכנס אפשר להם לגלות כמה הם מתמודדים עם סוגיות כלכליות דומות. בחלקו הראשון הציגו המשלחות את המצגות שהכינו מראש. פרט למשלחת הישראלית הקטנה, האחרות הורכבו מכמה קבוצות שהציגו כמה מצגות, בנושאים כלליים יותר כמו אבטלת צעירים וסחר חופשי, ובסוגיות ממוקדות אך מלמדות כגון המשבר ביוון ויחסי הסחר בין טייוואן ליפן.

בחציו השני של הכנס, בשלב התחרות, הסטודנטים התחלקו לקבוצות עבודה רב־לאומיות, שהדגישו את הדמיון באתגרים הכלכליים במדינות השונות. הם ניסו לשבור את הראש בשלוש שאלות מרכזיות: מה עתידם של הסכמי הסחר הבילטראליים; מהי המדיניות הנכונה בסביבת ריבית נמוכה ועם גירעון בתקציב; וכיצד להגדיל את שיעור המועסקים. אחרי מחקר בן יומיים, כל קבוצה הציגה את הפתרונות שלה. שתי העבודות המנצחות עסקו בפצצה הפנסיונית. מיפן או טייוואן, דרום קוריאה או ישראל, בסוף כל הסטודנטים האלה, כמו כולנו, הולכים אל אותו עתיד כלכלי מטריד.