מי דואג לטובתו של החוסך הפנסיוני
פרשיית דמי הניהול היא דוגמה טרייה לכוחות החזקים הפועלים נגד העמיתים, שלהם הרגולציה משמשת כמגן
- קנדל מפנה כתף קרה לסלינגר ומסתייג ממגבלת דמי הניהול
- אחרי דרישתה של סלינגר: הדירקטור אלי כהן התפטר מכלל ביטוח
- חרף דרישת סלינגר: ליאור חנס ואלי כהן לא מתפטרים מדירקטוריון כלל ביטוח
מה ליוג'ין קנדל המייעץ לראש הממשלה בנושאים הכלכליים הבוערים ולמגבלת כפל דמי הניהול? מה לו ולפרויקט הדגל הראשון של דורית סלינגר כמפקחת על הביטוח? לכאורה לא הרבה, אך מסתבר שלא רק השאלה אם ראוי או לא שמנהלי הפנסיה יגלגלו אל החוסכים עלויות ניהול חיצוני של השקעות חו"ל שהם רוכשים משפיעה על תהליך קבלת החלטות.
דורית סלינגר צילום: אבי אוחיון, לע"מ
הסתייגות קנדל ושר הכלכלה בנט, מגיעה בעיקר משיקולים רחבים מעבר לטובתו של החוסך הפנסיוני – שניהם אמונים מתוקף תפקידם לעתיד הכלכלה המקומית והשלכות המהלך על מנועי הצמיחה של התעשייה בישראל. עד כה לא נערך שום מחקר אמפירי בשוק המקומי שבדק הלכה למעשה שתשואות גופי הפנסיה לעמיתים אכן גבוהות יותר בזכות השקעה בהשקעות אלטרנטיביות אלו, וזהו המפתח האמיתי שצריך להנחות את הרגולטורים להחלטה בנושא.
מי מוביל את המאבק
מי שעומד בראש רשימת המוטרדים מהמהלך של סלינגר הם לאו דווקא מנהלי הפנסיה. כאב הראש הגדול מגיע ממנהלי קרנות השקעה פרטיות וקרנות הגידור בישראל שניזונים מכספי גופי הפנסיה כדי לממן את ההשקעות שהם מבצעים, סוללת עורכי הדין ורואי החשבון המלווים אותם, והמתווכים שתפקידם לשכנע מנהלי השקעות מקומיים להשקיע בקרנות נאמנות זרות. אלו ואחרים מוטרדים מכוונתה של סלינגר לסגור את הברז לשימוש בכספי העמיתים כדי לממן את השקעות הפנסיה, מעבר לדמי הניהול השוטפים שמשלמים החוסכים (שאינם נמוכים מלכתחילה). עבורם מדובר בחיסול מקור פרנסה.
ישנם כמה פעילים בתחום זה בישראל שחזקים מספיק ומוטרדים מספיק כדי לצאת מהכתובת המוכרת של רשות ניירות ערך וכל מי שיש לו נגיעה ישירה בשוק ההון, אלא להגיע גם לקנדל ובנט במטרה לנסות ולבטל את רוע הגזירה. ברגע שדמות כמו קנדל, שראש הממשלה מקשיב לעצותיו הכלכליות, מביע הסתייגות (גם אם לא פומבית בשלב זה) מהמהלך, עשוי גם ראש הממשלה, שהתייחס לא אחת לעודף רגולציה בישראל, להתערב בנושא.
האגו מחייב
גופי הפנסיה מצדם מביעים גם הם כמובן התנגדות למהלך, אבל עבורם השלכותיו פחות חמורות - הם פשוט לא יקנו יותר קרנות זרות עם דמי ניהול גבוהים אלא ישקיעו בחו"ל דרך תעודות סל הגובות דמי ניהול נמוכים יותר. התנגדותם למהלך של סלינגר היא בעיקר עקרונית: הם לא רוצים להודות שהשימוש שעשו בכספי החוסכים לצורך רכישת ניהול חיצוני היה מיותר. האגו מחייב אותם להצדיק את היתרון שבכך.
בשוליים, גם גופי הפנסיה מעדיפים למנוע את המהלך כיוון שאז כדי להשיג תשואות גבוהות לעמיתים, הם יצטרכו לעבוד יותר קשה וייתכן אף להגדיל את מצבת העובדים, בדגש על המקצועיים ולכן גם "יקרים יותר". ספק אם ירצו לעשות זאת, אם משמעות הדבר היא לממן זאת מכיסם וזאת תוך פגיעה באורחות החיים שהתרגלו אליהם ואשר כללו נסיעות מפנקות לחו"ל לצורך בחינת השקעות פוטנציאליות.
