להיות עיתון: 7 השנים הראשונות

קשה להיות עיתון, בדפוס וברשת, בישראל 2015. העוינות והחשדנות כלפי התקשורת מעמיקות על רקע ההסתה הפרועה של פוליטיקאים ציניים ואינטרסנטים חסרי מעצורים. הלחצים הכלכליים גוברים עם התערערות המודלים של העיתונות והפרסום. הסבלנות של הקוראים לכתבות איכותיות מתקצרת ככל שהטוויטים מתכווצים. לפעמים מתגנב חשש שאנחנו אחרונים על הרכס.

ואף על פי כן, אנחנו לא מוותרים על מה שאנחנו ולא על ההבטחה שלנו לחבר את ישראל לכלכלה. כפי שכתבנו ביומנו הראשון, הכלכלה משפיעה על מקום העבודה ועל חיי המשפחה, על רווחת הילדים ועל הסיכוי להזדקן בכבוד. לכן צריך להרחיב את השיח הציבורי כדי שישראלים רבים ככל האפשר יבינו את חוקי המשחק, יבחרו להפקיד את ניהול המשק בידיים אחראיות, יבחינו בין טובים לבין רעים, ויידעו מי תורם לחיינו ומי עושק אותנו.

להיות עיתון - לא כלי תעמולה, לא מפלגה של צבע אחד, לא כת משיחית שמתיימרת לנהל את העולם - זה מקומנו וזו שליחותנו. לדווח בהגינות, לנתח ולפרש בלי משוא פנים ובלי מורא, להצביע על עוולות, להציע תיקונים ראויים, להעניק ערך ותועלת. לעתים קרובות אנחנו מצליחים, לא פעם מעדנו ונכשלנו. אנחנו עושים כמיטב יכולתנו.

אנחנו גאים בשבע השנים הראשונות שלנו. בזכות האמון שלכם, "כלכליסט" הפך לעיתון הכלכלי המוביל בדפוס וברשת בישראל, שמצליח להעלות לסדר היום שאלות חשובות, בלי לכפות דעה אחת צפויה-מראש על הקוראים. אנחנו מודים לכם על האמון ומקווים שנהיה ראויים לו גם בשנים הבאות.

ולכל האנשים הנפלאים שעושים את "כלכליסט" בכישרון ובהתמדה, עמיתים יקרים, תודה על הכול.